נבחרת ישראל – מודל לדו קיום אמיתי

לפני כעשרה חודשים הגיעה נבחרת ישראל בכדורגל לדרוג העולמי הנמוך ביותר אי פעם - מקום 99. כעבור זמן קצר היא כבר התמודדה על עלייה לפלייאוף בליגת האומות מול סקוטלנד שמדורגת 51 מקומות מעליה, לאחר שעקפה את אלבניה שמקדימה אותה ב־31 מקומות. אז מה קרה? איך פתאום הנבחרת הגרועה גילתה שיפור כזה?

התשובה היא שהנבחרת הפכה להיות נבחרת יהודית-ערבית משותפת, שנותנת ביטוי אמיתי לכוכבי הכדורגל מהחברה הערבית בישראל. זה התאפשר לאחר שהגיע צוות אימון זר, שלא מבדיל בין הרקע הלאומי של השחקנים ופועל על פי היכולת המקצועית נטו. וככה, לראשונה, כמעט 50 אחוז מההרכב הפותח של נבחרת הישראל הם שחקנים ערבים.

כיאל חוגג עם זהבי(צילום: רויטרס)

הנה לנו הצלחתה של החברה המשותפת והשוויונית בישראל, כפי שהיא משתקפת בנבחרת ישראל בכדורגל. כאשר נותנים הזדמנות שווה, כאשר יוצרים שותפות אמיצה, כאשר יש מטרה משותפת, יש הצלחה.

האם שרת הספורט מירי רגב תתקשר לברך את הקפטן הערבי של נבחרת ישראל? האם ראש ממשלת "הערבים נוהרים לקלפיות" שלנו יפנה לביברס נאתכו ויציע לו שידאג לבנות בכפרו הקטן, כפר כמא, אצטדיון כדורגל חדש, על מנת שיצמחו בו דור העתיד של כדורגלני ישראל? כנראה שלא, להם זה קשה. הם בונים על הפרד ומשול. אבל נבחרת ישראל בכדורגל היא סיפור הצלחה של "חבר והצל". את ההצלחה הזו נביא אל שאר מרכיבי חיינו בעתיד באמצעות החברה המשותפת והשוויונית בישראל.