ביהמ"ש קבע: דמי השכירות יגדלו ב-25 אגורות

בעלי דירה ברחובות דרש שדיירת מוגנת המתגוררת בנכס תשלם 3,000 ש' בחודש במקום 85 ש' שהיא משלמת כעת. בית הדין לשכירות חשב אחרת

עו"ד אורנה גרינברגפורסם: 26.11.18 , 08:11

בית הדין לשכירות ברחובות הכריע לאחרונה בתביעתו של בעלי דירה ברחובות, שבמסגרתה דרש להעלות את דמי השכירות שמשלמת לו דיירת מוגנת המתגוררת בנכס: השופטת רנה הירש אמנם קיבלה עקרונית חלק מעמדתו של התובע, אולם קבעה שדמי השכירות יועלו ב-25 אגורות בלבד, ובפועל, על רקע הוצאות המשפט, יצא שהתובע ישלם יותר ממה שיקבל.

בעלי הדירה רכש אותה ב-2006. המשיבה בהליך היא דיירת מוגנת מכוח זכויותיו של בן זוגה, שהיה דייר מוגן בהתאם לחוזה שכירות מ-1966. החל משנת 2000 עמדו דמי השכירות על 85 שקל לחודש, כתוצאה מהסכמה לאחר הליך משפטי שניהלו הבעלים הקודמים של הדירה.

תביעה

נכנס לדירה לפני מות אמו וטען שהוא דייר מוגן

עו"ד יוסף משעל

במשך עשורים חיו בני זוג כדיירים מוגנים בדירה בקריית מוצקין. כדי להמשיך את זכאותם נכנס בנם לגור שם לפני שהתייתם. ביהמ"ש הורה לפנותו

תביעה: נכנס לדירה לפני מות אמו וטען שהוא דייר מוגן

מאז 2006 כבר התנהלו הליכים משפטיים בין הצדדים, שבמסגרתם ביקש הבעלים את פינויה של הדיירת והגדלת שכר דירה, אולם בית המשפט המחוזי בלוד קבע אז כי לא הוכחה עילת פינוי נגדה ודחה את התביעה להגדלת שכר דירה.

בבקשתו הנוכחית טען הבעלים שהדיירת משלמת דמי שכירות מגוחכים, ויש לחייב אותה בדמי שכירות "חופשיים" ו"ראויים" בסך של לפחות 3,000 שקל לחודש. לדבריו התנאיםי השתנו היות שהיא בנתה חדר נוסף בחצר ושיכנה את בנה בדירה, אף שבעבר בית המשפט אסר את הדבר.

אחת השאלות המרכזיות שבהן דנה השופטת רנה הירש הייתה אם התקיימו התנאים לפסיקה מחדש של דמי השכירות. היא שוכנעה שהדיירת לא בנתה תוספת שניתן לראות בה "חדר" נוסף, אלא מדובר במחסן ללא שירותים, נקודת מים או מיטה. משכך נדחתה טענת הבעלים שלפיה המחסן מהווה "חלוקה של הדירה לשתי דירות או יותר" – עילה המאפשרת לקבוע מחדש את דמי השכירות.

השופטת לא שוכנעה שבנה של המשיבה מתגורר בדירה, וציינה כי "המבקש לא הביא כל עדות, ראיה או אסמכתא לכך שהבן גר דרך קבע במקום". עם זאת נקבע כי הקמת המחסן מהווה "שינוי במצב המושכר ושינוי נתונים", ולכן הבעלים הוכיח את עילה זו לקביעה מחדש של דמי השכירות.

אלא שלאחר שניתחה את סעיפי החוק הרלוונטיים הסבירה השופטת הירש כי בעילה זו לא מגיעים למבקש דמי שכירות "חופשיים" במנותק מחוק הגנת הדייר, אלא דמי שכירות הכפופים לשיעורים שנקבעו בתקנות שהותקנו מכוח החוק. כלומר, השינויים שנעשו בדירה לא מוציאים אותה ממטריית הגנת חוק הגנת הדייר, ולכן "דרישת המבקש לדמי שכירות חופשיים אינה במקומה".

מכאן ניגשה השופטת אל שיעורי עליית השכירות על פי התקנות, ולפיהן אל דמי השכירות היסודיים יתווספו 0.29%. התוצאה הייתה עליה של 25 אגורות בדמי השכירות.

אף שבקשתו של הבעלים התקבלה חלקית, השופטת הירש החליטה שהוא זה שישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,850 שקל, וזאת לנוכח הפער בין דרישתו לבין תוצאת ההליך.