אוסר הפגנות, עוצר מתנגדים: זהו הרודן האפריקני שזוכה לכבוד בישראל
כשרוצים להחמיא לנשיא צ'אד אידריס דבי אומרים שיש ביבשת דיקטטורים אכזריים ממנו. המנהיג שחידש את היחסים עם ישראל שולט במדינה במשך שלושה עשורים תוך פגיעה שיטתית ביריבים פוליטיים ובזכויות אדם. מומחית: "ייתכן שהוא מושיט יד למדינות זרות כדי לבצר את שלטונו"
אוסר הפגנות, עוצר מתנגדים פוליטיים, מונע ביקורת ציבורית ומעמיד לדין פעילי זכויות אדם: זהו נשיא צ'אד, אידריס דבי, שהגיע אתמול (א') לביקור היסטורי במסגרת חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין המדינה האפריקנית המוסלמית ברובה. "דבי הוא אמנם לא מהרודנים האכזריים ביותר באפריקה, אבל הוא בהחלט רודן", אומרת ל-ynet ד"ר אירית בק, ראש התוכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב. "הוא שולט בארצו תוך פגיעה בחירויות ובזכויות אדם".
מאז עלה לשלטון בהפיכה צבאית ב-1990 הוא הצליח לשמור על יציבות פוליטית בצ'אד, שלא הייתה מעורבת מאז במלחמות עם שכנותיה וגם לא התנהלה בה מלחמת אזרחים. אולם לדברי ד"ר בק, מלבד זאת שלטונו של דבי לא תרם לקידומה של צ'אד או לרווחת אזרחיה.
"במהלך שנות שלטונו הוא לא הצליח לשפר את רמת החיים במדינה, והיא אפילו הידרדרה", היא מציינת. "למרות שיש בשטחה אוצרות טבע כגון נפט, הרווחים מהם מחולקים לחוג נאמניו הקרוב של הנשיא ולא לאוכלוסייה הרחבה. שיעור ידיעת קרוא וכתוב במדינה נשאר נמוך, בניגוד למדינות רבות אחרות באפריקה שחוו פיתוח בהיבט זה בשנים האחרונות".
על רקע זה חווה דבי התנגדות גוברת והולכת מצד חוגי אופוזיציה, שמצליחים להרים ראש חרף הניסיונות לדכא אותם, וזאת בזכות התסכול הרב בקרב האזרחים. "ייתכן כי זו הסיבה שהוא מנסה להושיט יד וליצור קשרים חדשים עם מדינות זרות - כדי לבצר את שלטונו", היא אומרת.
דבי תפס את השלטון בהפיכה צבאית. כמו מנהיגים רבים באפריקה, גם הוא החל את הקריירה הפוליטית כאיש צבא. הוא התגייס בשנות ה-70 המוקדמות, כאשר ארצו הייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים, והתגלה כקצין מצטיין. כעבור כמה שנים נשלח להכשרה צבאית בבית הספר הגבוה למלחמה בצרפת, שהיה אז המוסד החשוב ביותר במדינה להכשרת אנשי צבא, ושם גם קיבל רישיון טיס.
מעמדו התבסס בשנות ה-80, כאשר פיקד על כוחות המורדים בהנהגתו של היסן הברה, שהפך בהמשך לנשיא. אבל לאחר מכן התערערו היחסים בין השניים על רקע חשד של הברה שדבי מנסה להפיל את שלטונו, והוא הורה לכוחותיו ללכוד אותו. דבי נמלט לסודן השכנה, שם גייס צבא של תומכים שביצע התקפות נגד הברה. ב-1990 חזר דבי לצ'אד ותפס את השלטון שבו הוא אוחז עד היום.
צ'אד שנמצאת בלב אפריקה, היא המדינה ה-22 בגודלה בעולם מבחינת שטח, אך אוכלוסייתה דלילה יחסית ומונה כ-15.8 מיליון בני אדם. צ'אד אינה מדינה בעלת רוב מוסלמי מובהק: 52.1% מהתושבים בה הם מוסלמים ו-44% נוצרים קתולים ופרוטסטנטים. היא חברה בארגון לשיתוף פעולה איסלאמי. השפות המדוברת בה הן צרפתית וערבית (השפות הרשמיות), סרה, ויותר מ-120 שפות וניבים שונים.
במדינה מתקיימות בחירות לנשיאות אחת לחמש שנים, אך לפי ארגון Freedom House, המנטר את רמת הדמוקרטיה ברחבי העולם, צ'אד מוגדרת מדינה "לא חופשית". הממשלה מדכאת פעילות מחאה נגדה, שמה במעצר פעילי אופוזיציה ומדיחה אישים פוליטיים בכירים שמותחים ביקורת על פעילותה.
ארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי קובע כי צ'אד מפרה זכויות אדם ואזרח כדרך קבע. לפי הארגון, הרשויות בצ'אד מונעות הפגנות, עוצרות ומעמידות למשפט פעילי זכויות אדם. "צ'אד פוגעת בחופש ההתאגדות ומטילה מגבלות התארגנויות אזרחיות", נכתב בדו"ח של הארגון. איום נוסף לזכויות האדם בצא'ד לא נובע מהממשלה, אלא מארגון הטרור האסלאמי הקיצוני בוקו חראם, שרוצח, חוטף ומבצע מעשי אלימות נוספים נגד אוכלוסייה אזרחית באזור אגם צ'אד שעל משולש הגבולות עם ניגריה וניז'ר.
המחאה והביקורת הבינלאומית נגד התנהלות שלטונות צ'אד גם קוצרות הישגים מדי פעם. באפריל האחרון הורה בית משפט בבירה נג'מנה לשחרר ממאסר אזרח בשם טג'דין באבורי, שנכלא חצי שנה קודם לכן רק בגלל שפרסם בפייסבוק סרטוני וידאו שבהם מתח ביקורת על חלוקת המשאבים הציבוריים על-ידי הממשלה. הוא הואשם בחתירה תחת הסדר החוקתי ובאיום על השלמות הטריטוריאלית, ואם היה מורשע היה מסתכן במאסר עולם. אך לחץ של ארגונים בינלאומיים ומקומיים הוביל לבסוף לשחרורו.
לצד כל אלה, האו"ם גם שיבח החודש את צ'אד על אופן טיפולה בכ-450 אלף הפליטים המתגוררים בשטחה. ארגון החינוך של האו"ם, אונסק"ו, קבע כי צ'אד היא המדינה הראשונה באפריקה שפיתחה תוכנית חינוך לפליטים במטרה לשלבם בהמשך בחברה. במסגרת התוכנית, הממשלה שלחה מורים למחנות הפליטים, והפכה 108 מבתי הספר שפועלים בהם לחלק ממערכת החינוך הממלכתית.
מדוע החליט נשיא צ'אד להגיע לביקור בישראל אחרי תקופה ארוכה כל כך של נתק? ד"ר יונתן פרימן, החוקר את יחסי החוץ של מדינת ישראל ומרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, ממפה את האינטרסים ההדדיים של ישראל וצ'אד אשר להערכתו הובילו לביקור: "צ'אד היא מדינה שמתמודדת עם הרבה אתגרים שגם ישראל מתמודדת איתם. ראשית, צ'אד נלחמת נגד הרבה ארגוני אסלאם קיצוני שפועלים בשטחה, כגון דאעש ובוקו חראם, וזקוקה לידע ולטכנולוגיה כדי להיאבק בהם. כמו כן, היא סובלת מתהליכים טבעיים כגון מדבור ובצורת, שגם ישראל סובלת מהם ומפתחת ומייצאת טכנולוגיות כדי להתמודד איתם.
"הקשר עם צ'אד בפרט ועם אפריקה בכלל הוא חשוב לישראל. ישראל זקוקה ליבשת הזאת לא רק כלקוח לייצוא הטכנולוגיות השונות שהיא מפתחת, אלא גם מבחינה דיפלומטית. מדובר ביבשת עם מיליארד תושבים המחולקת לכ-50 מדינות. כלומר 50 אצבעות באו"ם. כמו כן, ישראל שואפת בשנים האחרונות להתקבל כחברה משקיפה באיחוד מדינות אפריקה, ושיפור היחסים עם מדינות היבשת יוכל לאפשר זאת בעתיד".
אחד הנושאים שעלו בשיחות של דבי במהלך הביקור הוא רצונה של ישראל לאפשר טיסות ישירות מדרום אמריקה לארץ דרך מרכז אפריקה - בציר ניגריה, צ'אד וסודאן. נשיא צ'אד הסכים עקרונית לאפשר טיסות מעל ארצו. בשיחותיו כאן הוא הבהיר שישראל קרובה מאוד לפריצת דרך ביחסים עם סודאן – שמוגדרת על פי חוק כמדינה אויב אך עוברת בשנים האחרונות שינוי חיובי ומתקרבת מאוד לארה"ב. דבי הבטיח לסייע במאמצי השכנוע של סודאן. במידה שתושג הסכמה מהסודאנים – ניתן יהיה למסד קווי תעופה ישירים מדרום אמריקה, בדגש על ברזיל.
בהצהרה משותפת עם בנימין נתניהו בירך דבי על חידוש היחסים והביקור בישראל, אבל הדגיש: "כמובן שחידוש היחסים הדיפלומטיים בינינו, שאני אישית מאוד רוצה בהם, זה לא דבר שיכול להעלים את הבעיה הפלסטינית. הצהרתי כבר לא פעם באו"ם שמדינתי מייחלת להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. אנחנו חושבים שהשלום הזה צריך לשקף את עקרונות מועצת הביטחון, הליגה הערבית, עקרונות מדריד, והסכמים ביליטרליים בין הצדדים".
הוא סירב לענות לשאלה אם הוא דן עם נתניהו בעסקאות נשק בין המדינות, ונתניהו אמר: "דנו על מה שדנו".
לאחר פגישתו עם נתניהו נפגש דבי עם הנשיא ראובן (רובי) ריבלין, שאמר: "צ'אד היא מדינה חשובה. מדינה שנאבקת בטרור, ומדינת ישראל ניצבת לצידה במאבק הצודק הזה. עבורנו אפריקה היא העתיד, צ'אד היא העתיד. אני מקווה שבקרוב מאוד יתחדשו היחסים בינינו ומקווה שאקבל במהרה את כתב האמנה של שגריר צ'אד בישראל".