משמרי מורשת רבין, אל תהיו פראיירים

מנהלי מרכז מורשת בגין מקדמים באסרטיביות אידיאולוגיה ימנית, בעוד מרכז רבין מתרפס בפעילות נייטרלית, בלי להזכיר את יחסו לשלום ולפלסטינים

אביעד הומינר רוזנבלום פורסם: 27.11.18 , 08:24

מנחם בגין ויצחק רבין

חוזה מדינה אחד ויריבו, שלושה ראשי ממשלה ושר אחד זכו שייחקק עבורם בכנסת חוק הנצחה מיוחד. בנימין זאב הרצל ודוד בן גוריון זכו לכך בזכות המקום ההיסטורי המיוחד להם כ"ראשונים"; יצחק רבין ורחבעם זאבי בשל הדרך בה מתו; זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין קיבלו כל אחד חוק מיוחד בדיוק שנה לאחר החוקים להנצחת הרצל ורבין, בעיקר בשל היותם מקביליהם בעיני הימין הישראלי. יש הרבה מה לומר על האפליה המשונה בהנצחת המנהיגים הישראליים שלא זכו לחוק משלהם, אך מעבר לכך ראוי גם לבחון כיצד מתבצעת בפועל הנצחתם של אלה שכן זכו לכך, ומה היא מלמדת על מצבם הנוכחי של המחנות שבראשם עמדו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

כשנתיים לאחר רצח רבין חוקקה הכנסת שני חוקים הקשורים אליו: אחד קבע יום זיכרון רשמי ואחר הורה להקים מרכז להנצחת זכרו במטרה "להנציח לדורות את פועלו ומורשתו". כשנה לאחר מכן (שש שנים לאחר מותו של בגין), חוקקה הכנסת חוק מקביל גם למענו. כ-20 שנה חלפו מאז, וכיום עומדים על תילם מרכז יצחק רבין בתל אביב ומרכז מורשת מנחם בגין בירושלים.

בשניהם מוצגת תערוכה מרכזית דומה באופייה, שמעבירה את המבקרים דרך חייהם והכרעותיהם על רקע קורות המדינה. אבל הדבר המעניין יותר הן הפעילויות המתקיימות במרכזים. במרכז מורשת מנחם בגין ניתן למצוא מגוון מיזמים המקדמים את מורשתו הימנית. למשל, "חרות 2.0 - מגזין למחשבה לאומית ליברלית", את פרס בגין שניתן בשנה שעברה למקים אוניברסיטת אריאל ואת "מכון בגין למשפט ולציונות", אשר עוסק בקידום חקיקה כדוגמת חוק הלאום והחלת החוק הישראלי על שטחי יהודה ושומרון.

גם שיטוט בדף הפייסבוק של המרכז מלמד על תפיסת מקומו בעיני מנהליו. כך למשל אירוע שעוסק ב"הרצאות אודות מדיניות גיאו-אסטרטגית במזרח התיכון" ומתקיים בשיתוף "מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים", מכון מדיני שמרני אשר קשור לקרן תקווה. פוסט אחר עוסק ביום פטירתה של חברת הכנסת הראשונה מטעם סיעת חרות, אסתר רזיאל-נאור.

לעומת זאת, במרכז יצחק רבין כמעט כל הפרויקטים והתכנים עסוקים בערכים כמו "קידום שלומו ואחדותו של העם היהודי" ו"שותפות אזרחית". בניגוד למרכז בגין, נראה שהוא לא תופס את עצמו כגוף השייך למחנה אידיאולוגי או פוליטי מסוים, והנחלת מורשת רבין בתחום היחס לשטחים, לפלסטינים, לחברה הישראלית ולכלכלת המדינה, אינם מעניינו של המכון.

כל הפעילויות המפורסמות באתר ובדף הפייסבוק של מרכז רבין הן פעילויות נייטרליות כמו פסטיבל חנוכה שכולל "פעילות ערכית ישראלית וחווייתית" או מיצג מיוחד לכבוד "מלחמת ששת הימים ורמטכ"ל הניצחון יצחק רבין".

בחירתו של מרכז יצחק רבין לעסוק בפעילות קונצנזואלית ובקידום הסכמה ואחדות לאומית היא החלטה לגיטימית והגיונית על רקע נסיבות הירצחו. יתרה מכך, העיסוק בנושאים אלה חשוב ומהווה תנאי הכרחי ליצירת חברה מתפקדת וסולידרית. אבל ראוי לבחון בחירה זו תוך מבט בתמונה המלאה, שכוללת גם את בחירתם ההפוכה של אנשי מרכז מורשת מנחם בגין וארגוני ימין נוספים. תמונה זו גם כוללת את בחירתם של רבים מהארגונים והמוסדות מהצד השמאלי של המפה להתחמק גם הם מזהות פוליטית ואידיאולוגית, להרחיק את עצמם מזיהוי מחנאי ולהימנע מלהביע עמדה בסוגיות המשמעותית שניצבות על סדר יומה של החברה הישראלית.

ארגונים ומוסדות הפועלים יחד ומגבשים יחד עמדה ומעשה הם צורך בסיסי והכרחי למחנה פוליטי. המציאות המתוארת כאן מקשה על תומכי השלום והצדק החברתי בישראלי לגבש מחנה אחד שיכול להציע אלטרנטיבה רעיונית, מעשית ואפקטיבית לאידיאולוגיה של ממשלת ישראל הנוכחית. המשך ההליכה בדרך זו יוסיף להרחיק את ניסיונם של אנשי השמאל להחליף את השלטון ולנהל את המדינה בכיוון הערכי שבו הם מאמינים.