"המתופפת הקטנה": אתם הולכים ליהנות מכל רגע
קאסט השחקנים המשובח והעלילה המורכבת הפכו בידיו של הבמאי פארק צ'אן-ווק ליצירת מופת אינטליגנטית במיוחד. הדובדבן על הקצפת מגיע בדמות הישראלים מיכאל מושונוב ואמיר חורי שנותנים תצוגת תכלית נפלאה
"המתופפת הקטנה" יכול היה להיות עוד עיבוד טלוויזיוני אלגנטי ומבדר ליצירה ספרותית מעדות הביון והריגול. זוכרים את "מנהל הלילה" שיצאה לפני שנתיים, עם טום הידלסטון ויו לורי? אז כזה. כיף גדול, אם כי לא משהו מיוחד במיוחד. סתם הסחת דעת לילית תפורה היטב לקהל הבוגר.
אבל לא: המיני סדרה החדשה הזו נהנית מכמה ערכים שמהם לא נהנתה ההיא, מהנה ככל שהייתה. הקונטקסט האקטואלי, למשל ("המתופפת הקטנה" מתרחש על רקע הסכסוך הפלסטיני-ישראלי), או התמה הרלוונטית-תמיד של מוסריותה של הנקמה (שזוכה פה לטיפול אפקטיבי פי כמה מאשר ב"מינכן" של ספילברג). אבל יותר מכל דבר אחר, "המתופפת הקטנה" (כל הפרקים ב- HOT Xtra VOD וב-NEXT TV) נהנית ממי שביים את כל ששת פרקיה: פארק צ'אן-ווק, הגאון הדרום קוריאני שפרץ בסערה לסצנת הקולנוע העולמית עם "אולדבוי" האכזרי, המטלטל ומהמם החושים שלו מ-2003 (שהתברר מאז כאחד מהסרטים המשפיעים של העשור, וסורו לכל סצנת-קרב-בטייק-אחד שראיתם בעת האחרונה כדי לקבל הוכחה לכך), ומאז העמיד פילמוגרפיה עשירה ומרתקת. למרות שהמיני סדרה נעדרת את הפרוורטיות השנונה שאפיינה את הסרט ההוא ומאפיינת את רוב הפרויקטים של פארק - שנמנע פה מחיבתו הרגילה לזעזע את צופיו עם אלימות קשה או סקס בוטה - מגעו הייחודי בהחלט ניכר.
"המתופפת הקטנה", המבוסס על רומן של מאסטר סיפורת הריגול ג'ון לה קארה מ-1983 (כמו "שוער הלילה"), כבר זכה לעיבוד קולנועי נשכח בכיכוב דיאן קיטון מ-1984. הסיפור עוקב אחר מאמציו של צוות של המוסד לטרפד רשת של טרוריסטים פלסטינים המבצעים פיגועים כנגד מטרות ישראליות באירופה. הטקטיקה העיקרית של הצוות, בראשותו של מרטין קורץ המקיאווליסטי (מייקל שאנון, פשוט נפלא), היא הסתננות לתוככי ארגון הטרור. אך לשם כך עליו להכשיר, באמצעות הסוכן הבכיר גדי בקר (אלכסנדר סקארסגורד), שחקנית בריטית צעירה בשם צ'רלי (פלורנס פו), בעלת נטיות שמאלניות רדיקליות וכישרון משחק נדיר, שנבחרה על ידיו למשימה.
אבל במקביל, יוצרי "המתופפת" גם מנהלים משחק כפול עם גיבוריהם וצופיהם. יש לשער שזה מה שמשך את פארק, חובב משחקי-הזמן והפרספקטיבה המתעתעת ובעצמו מספר בלתי מהימן, לפרויקט הזה מלכתחילה: זהו סיפור שעוסק בבימוי, בהצבה של שחקנים ובמניפולציות המופעלות עליהם, וההנאה של הבמאי פארק מהנעת הפיונים שלו שנייה רק לזו של רב-המרגלים קורץ מהנעת אלו שלו. יש פה דיאלוג רפלקסיבי בין המספר לסיפורו, כזה שלא חדל מלשעשע ולאתגר גם את הצופה, הצד השלישי של המשולש הזה. כמעט מיותר לציין שפארק עושה זאת עם תועפות הסטייל הרגילות שלו (השחזור התקופתי פה פשוט מרהיב), מניע מצלמה כמו מאסטר אמיתי (כי זה מה שהוא), מחלץ עבודה פשוט מעולה משחקניו ומעניק איכות מפתה לפרויקט כולו. החבילה הכוללת מציעה בידור עילאי, אלגנטי, אינטליגנטי, שובה לב ועין, ואתם הולכים ליהנות מכל רגע.
