הגיע הזמן שהמנהיגים הפלסטינים יעזרו לעם שלהם

ההנהגה הפלסטינית סבורה שאם העם שלה ירגיש נוח מבחינה כלכלית, הוא יאבד עניין במטרה הלאומית, ולכן היא מסכלת יוזמות כלכליות. נציגו המיוחד של הנשיא טראמפ כותב ל-ynet על מדיניות שמשאירה את הפלסטינים מאחור

ג'ייסון גרינבלטפורסם: 30.11.18 , 00:33

ג'ייסון גרינבלט

לפלסטינים מגיע יותר מאשר הצהרות פוליטיות ועמדות מיקוח מהמנהיגים שלהם. בזמן שממתינים לפתרון מדיני אפשרי, זה הזמן לבנות את הכלכלה הפלסטינית ולספק לפלסטינים את ההזדמנויות שהם ראויים להם. במהלך 22 החודשים האחרונים התמקדנו בתוכנית שלום כוללת לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנו מקווים שישראל וגם הפלסטינים ידונו בתוכנית של טראמפ. עם זאת, ללא קשר לתוכנית עצמה, מגיע לפלסטינים חיים טובים יותר מאלה שיש להם כיום. אנו מודעים לכך שהפלסטינים אינם מעוניינים בשלום כלכלי גרידא.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הפוטנציאל הבלתי ממומש של הכלכלה הפלסטינית והמצב הכלכלי המצער של העם הפלסטיני ברורים. בעוד הסיבות לנושא זה הן מורכבות, גורם מרכזי אחד הוא הרצון של המנהיגות הפלסטינית למנוע מהפלסטינים להרגיש יותר מדי בנוח. מנהיגים אלה מאמינים שאם הפלסטינים ירגישו יותר מדי בנוח מבחינה כלכלית, הם יאבדו עניין במטרה הפלסטינית. וכך, שנה אחר שנה, הפלסטינים סובלים ואינם יכולים לחיות חיים נוחים. הם מתגוררים בסמוך לאחת החברות המצליחות ביותר מבחינה טכנולוגית בעולם, אך המנהיגות מסרבת לפעול ביחד עם ישראל לטובת הפלסטינים מן השורה.

ניכר כי הפלסטינים הם אנשים משכילים ומוכשרים, אך רבים מהם מתקשים להשתמש בכישורים שלהם כדי למצוא קריירה או משרה שתפרנס אותם ואת משפחותיהם. ממשל טראמפ ממשיך לחתור להסכם שלום, אך הפלסטינים זקוקים לעזרה כלכלית כעת - עם הסכם שלום או בלעדיו.

למגזר הטכנולוגי בגדה המערבית ובעזה יש פוטנציאל רב וניתן לפתח אותו מבלי לגעת בסוגיות הליבה של הסכסוך הפוליטי. האמנו שאם נתחיל לשפר את הכלכלה תוך כדי עבודה על תוכנית השלום, ונמשיך לעשות זאת במהלך תקופת המשא והמתן העתידי, הפלסטינים יוכלו רק להרוויח מכך. אם נצליח להגיע להסכם שלום, התחום הטכנולוגי הפלסטיני יהיה בעמדת יתרון. במקרה כזה, גם אם ניכשל במאמצי השלום שלנו, לכל הפחות ישתפרו חייהם של הפלסטינים.

לפני חודשים, בתיאום עם אנשי עסקים פלסטינים, ישראלים ואמריקנים, פיתחנו רעיון שמטרתו לפתוח מאות משרות בשכר גבוה בגדה. על פי הרעיון שגיבשנו, השלטון המקומי והמגזר הפרטי יפתחו תוכנית קידוד ממומנת במלואה עבור פלסטינים מוכשרים שכבר סיימו ללמוד ארבע שנים לתואר. לבוגרי התוכנית, שמספרם יכול להגיע למאות בשנה – תובטח תעסוקה בחברות המשתתפות. זאת יכולה להיות רק ההתחלה.

ארכיון(צילום: AP)

גם אנשי עסקים פלסטינים וגם אזרחים פלסטינים מן השורה אהבו את הרעיון. הם הבינו את הערך שטמון ביצירת משרות נוספות, בקרנות ובפוטנציאל עבור התעשייה הטכנולוגית. פלסטינים מבריקים ומוכשרים זמינים ומשתוקקים לעבוד עם משקיעים ובעלי עסקים נלהבים מישראל ואולי גם ממדינות המפרץ, והם מסוגלים לעזור ליצור את ההזדמנות.

אך החלומות אינם ממומשים, שכן המנהיגות הפלסטינית חסמה את היוזמה בטענה שמדובר בניסיון לעשות נורמליזציה ולתת לישראלים כוח עבודה זול. והתוצאה: ההזדמנות לפלסטינים נעלמה, עוד צעירים פלסטינים בעלי הכשרה גבוהה לא מצליחים לקבל משרות. אנשי עסקים ישראלים מעבירים את פעילותם למקומות אחרים - מקומות עבודה עוברים למקום אחר. איך זה עוזר לפלסטינים?

אני ממשיך להיפגש עם פלסטינים מן השורה ומה שמדהים הוא שאף שהם מתלוננים על המדיניות של ממשל טראמפ, הם ממשיכים להתמקד בכלכלה שלהם. רובם מתנגדים למדיניות שלנו בנוגע לפלסטינים, אבל בדיון על החלטות אלה איתם, ברור שהם קיבלו מידע מוטעה בקשר לסיבות. אחרי שהם שומעים את ההסברים שלנו, רבים עדיין לא מסכימים עם ההחלטות, אבל הם מבינים שהן התקבלו לאחר שיקול דעת ושלארצות הברית יש זכות לקבל החלטות אלה לטובת המדינה. הם מבינים שמה שהם קוראים הוא לא התמונה המלאה.

אני שומע את השאלה הלגיטימית: אם ארצות הברית תפסיק את הסיוע, מה הלאה? האם יש דרך שארצות הברית תעזור להם לשפר את חייהם מבלי להסתמך על סיוע ותמיכה? הפלסטינים הם אנשים גאים ורוצים ליצור ולהשתכר בכוחות עצמם. הם מאמינים, כמוני, שיש לאפשר להם לשפר את כלכלתם מבלי לדאוג אם יוותרו על המטרה הלאומית שלהם.

אילוסטרציה סטודנטית מוסלמית (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

מדיניות פלסטינית מזיקה זו מעיבה על כל הקשרים הכלכליים בין פלסטינים וישראלים. היא עומדת בסתירה ישירה למה שהסכימו הפלסטינים באוסלו - מדיניות שמבטלת את האפשרות של הפלסטינים לשיפור לטובת טקטיקות פוליטיות כושלות. המדיניות הפלסטינית הזאת עומדת בניגוד ישיר לפרוטוקול של שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני שנועד להביא במפורש לצמיחה כלכלית, במיוחד לטובת הצד הפלסטיני. מדיניות אנטי-נורמליזציה זו לא הובילה את הפלסטינים לשום מקום, וממשיכה להשאיר אותם מאחור.

לאחר שארצות הברית נקטה עמדה שלפיה היא כבר לא תתרום כספים כדי לקדם את הפילוסופיה הפוליטית הכושלת הזו, מדינות ברחבי העולם מתחילות לפקפק במעשיהן. הן שוקלות אם הן רוצות להמשיך ולתרום מאות מיליוני דולרים כדי להשלים את הגירעון שנה אחר שנה, או שמא לסייע לארצות הברית לעזור לעם הפלסטיני ליצור כלכלה משגשגת עד למציאת פתרון מדיני. ההנהגה הפלסטינית צריכה להיערך לכך שגם מדינות אחרות יכירו בעובדה שהשיטה ששלטה במשך עשרות שנים אינה משרתת את האינטרסים של משלמי המסים של המדינות התורמות, וגם לא את אלה של הפלסטינים מן השורה.

לפלסטינים מגיע יותר מאשר עמדות מבוצרות שלא הצליחו להביא שלום ולא פתחו הזדמנויות לפלסטינים. בואו נהיה מציאותיים – 136 אלף פלסטינים נוסעים לעבודה עם ישראלים מדי יום כי ההזדמנות נמצאת שם. אבל אלה הם לרוב פועלים. כמה פלסטינים נוספים יוכלו לעבוד עבור מיקרוסופט, גוגל וחברות הטכנולוגיה הישראליות? אין לנו דרך לדעת, מאחר שההנהגה הפלסטינית חסמה בפני אנשיה את ההזדמנויות הללו.

הכלכלה הפלסטינית זקוקה ליוזמות, מבלי להירתע מן השאיפות הפוליטיות של הפלסטינים. אנטי-נורמליזציה היא מדיניות כושלת שרק פוגעת בפלסטינים. בואו נאפשר להם להצליח בדרכם כאנשים משכילים, מוכשרים וראויים. לא נפסיק לנסות להביא לפתרון הסכסוך הפוליטי (ובוודאי שגם הפלסטינים לא יפסיקו), אבל עלינו להתמקד בסיוע לכלכלה הפלסטינית בכל דרך, לפני שיהיה מאוחר מדי.