השבוע הגיעו בכירי הוליווד להקרנה מיוחדת של סרט דוקומנטרי חדש. את הסרט מקריין השחקן ג'ורג' קלוני והכוכב שלו הוא לא אחר מהנשיא המנוח של מדינת ישראל, שמעון פרס.

רגע לפני ההקרנה, אנחנו מדברים בראיון מיוחד עם יונה ברטל, לשעבר סמנכ"לית בית הנשיא, שעבדה לצדו של פרס יותר מ־21 שנים. כיום היא יו"ר חוג הידידים של מרכז פרס לשלום ולחדשנות, מובילה את דרכו ומורשתו בכל יום. "זכיתי להיות עם שמעון פרס בצומתי הכרעה, בארץ ובעולם", היא מספרת. "בארמונות ובהיכלות, עם מלכים ויורשי עצר, עם ראשי מדינה וראשי קהילות, מעצבי דעת קהל ופורצי דרך“.

להוליווד היא מגיעה השבוע עם בנו, יוני פרס, נרגשת להציג את הסרט שהיא עצמה דחפה להפיק עוד כשהיה הנשיא פרס בחיים. "הרב האייר ומכון ויזנטל שהוא מוביל, הגיעו אלינו ללשכה בעבר כדי לראיין את פרס לכבוד סרט שהכינו על דוד בן-גוריון. שאלתי את הרב מה דעתך לעשות סרט על שמעון פרס? הוא אהב את הרעיון ואני לקחתי אותו מיד לחדר. כשהרב הציג את הרעיון לפרס, הוא הגיב וענה: 'מה כבר יש להגיד עלי?' ככה זה התחיל. תמיד דברים טובים מתחילים במקרה“.

לפני כמה חודשים הייתה הקרנה ראשונית גם בוושינגטון, מול חברי סנאט משני הקצוות הפוליטיים. "פרס היה תמיד מקובל בין כולם. כל הקצוות והדעות. כולם שם נפעמו מהסרט ודיברו עליו כאיש חזון ומדינאי גדול".

הנשיא שמעון פרס ז"ל עם יונה ברטל.

מרגש לשמוע את יונה מדברת על הנשיא פרס. התשוקה שלה למטרות למענן נלחם מורגשת והיא משמרת היטב את כל משנתו. "כשהיינו מסתובבים איתו בעולם, אנשים באו לשמוע ולקרוא כל מילה שהוא אמר. אני לא אשכח", היא מספרת, "כשישבנו אצל קלינטון בביתם בצ'יפקווה, הוא אמר לי 'אם הייתי צריך למנות מנכ"ל לעולם כדי להיות בטוח ושקט שהעולם יהיה בידיים טובות, זה היה ללא ספק שמעון פרס‘".

לאורך הדוקו המדובר, עוברים בין תחנות חייו של פרס. מימיו הראשונים, לפוליטיקה, לכור, לתהליך השלום ולאכזבות הגדולות כל כך. יותר מכל, מתגאה ברטל, הסרט מציג את מי שהיה באמת. "בסרט הוא מדבר על איך הוא רואה את העולם. הוא מתווה קווים לדמותו של מנהיג אמיתי. מנהיג צריך לעורר אמון וחייב שיהיה לו חזון. הוא היה מאוד נוקב. הוא אמר שמנהיג צריך לעודד ולא למשלול. פרס רצה להשאיר צוואה רוחנית ולהבהיר למנהיגי העולם איך מנהיג צריך לנהוג. ככה הוא גם נהג וזו הסיבה ששילם מחיר כבד", היא מוסיפה. "אנחנו מגיעים להראות לתעשייה את המסמך הדוקומנטרי החשוב הזה".

פרס שלא הכרנו. משפחת פרס

היא לקחה חלק מרכזי בעשיית הסרט, אבל אפילו היא הצליחה להיות עוד מופתעת מהאיש שליוותה באהבה דרך כל כך הרבה תחנות. "אני הייתי מאוד בעניין אז קשה להפתיע אותי, אבל יש דברים שאת אומרת ’בוא נשמור בבית‘. פרס היה אמיץ ואמר את הדברים כדי להראות שכל מי שהולך עם האמת שלו צריך לעשות את זה עד הסוף. בסרט יש סרטי ארכיון באמת נדירים, גם עליו עצמו, גם דברים שלא תמיד נעימים. לא רק הצלחות גדולות, אלא גם הרגעים הקשים. הבעת הפנים אחרי שהחמיץ את זה מול משה קצב, אחרי קריאות הגנאי במפלגת העבודה. זה מסמך דוקמנטרי שיש בו פרספקטיבה היסטורית וגם ראייה של פרס על העולם“.

בישראל שנים היה שמעון פרס דמות שנויה במחלוקת. רבים ראו בו כאגדה מהלכת, אחרים ראו בו "תככן בלתי נלאה". עם כניסתו לבית הנשיא, משהו השתנה.

פרס הפך דמות ממלכתית ואת המעמד החדש הוא ניצל בכדי להוביל חזון, ולא רק אג'נדה. "אני יכולה להגיד שבכל מקום אמר לכל ראשי המדינות מה הוא חושב. הוא לא היה מתנחמד. הם ראו שהאג'נדה שלו היא למען עולם טוב יותר. רבים מהם ישבו ורשמו. אני זוכרת בביקור ממלכתי בסין איך הקשיבו לו כמו מנטור. שמו לו שטיחים אדומים כמו החלילן מהמלין. הם העריכו אותו כמנהיג של עם חכם ואת זה שהוא באמת עשה כל כך הרבה למען כולנו", היא שמחה לספר. "כשהוזמנו לפתוח את האולימפיאדה בסין היינו צריכים לעקוב אחר פרוטוקול מאוד חד. אני זוכרת שהיו כמה שורות ראשונות באיצטדיון אשר בהן ישבו מנהיגי העולם, אחריהם המדינות הבינוניות ואז הקטנות. אבל בין מושבי המעצמות הגדולות ישב גם שמעון פרס. נשיא אחר היה יושב עם המדינות הקטנות מאחור“.

ברטל נזכרת בעוד סיפור מסין: "יצא שפתיחת האולימפיאדה נערכה ביום שישי וכנשיא, פרס הקפיד לשמור שבת למען המממלכתיות. הוא הודיע שלא יוכל להגיע, כדי לא לחלל שבת. הסינים החליטו לפרוץ את הפרוטוקול, שיכנו אותנו במלון של הספורטאים שיהיה קרוב לטקס ופרסו לו שטיח אדום כדי שילך ברגל למקום מושבו. הוא היה נבוך מכל זה, אבל זה היה מדהים".

ברטל עם הרב האייר, מיוצרי הסרט.

ברטל החלה את הקריירה המקצועית שלה כמנהלת פרויקטים גדולים בתחום העיתונות הפרסום והתקשורת. משם עברה לעבוד בסקטור הציבורי לצד ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. "אפשר לומר שהגעתי לעבודה הזו בירושה מיצחק רבין אותו ליוויתי כעוזרת מנהלת בלשכה. זה היה בתקופה הכי יפה, של השלום עם ירדן. אני הייתי שם עם שניהם בכיכר הנוראית, ויום אחרי הרצח, פרס הגיע ללשכה ומאז אנחנו ביחד. הערצתי אותו תמיד. כשהוחלף השלטון אחרי הפסד כואב לבנימין נתניהו הוא ביקש שאלך איתו. מאז ליוויתי אותו בכל תחנה".

במסגרת תפקידיה השונים הייתה ברטל מעורבת במהלכים מדיניים גלויים וסמויים בארץ ובעולם, נוכחת במפגשים עם צמרת הנהגת העולם ושותפה לתהליכים מקומיים, אזוריים ובינלאומיים. היא נחשפה להחלטות הגדולות ולעבודה מדינית ורגישה. "אני נדבקתי ממנו בתחושה הזו של ללכת אחרי האמת שלו וזה הרבה יותר פשוט כשאתה מאמין. אני כל כך האמנתי בו, שכל פעם שראיתי שמישהו חושב אחרת המשימה שלי הייתה להסביר לו אחרת. הוא לא הבין את השנאה כלפיו, אבל הוא תמיד ראה קדימה“.

את מכון פרס הקים שמעון פרס ז"ל ב-96 וברטל זוכרת את החזון. זה שהיא היום מקפידה לממש יום יום. "הוא רצה שתהיה כתובת למי שמעוניין בדו-קיום ושכנות טובה. הוא אמר אני רוצה להראות לכל העולם את הסיפור של הסטארטאפ ניישן. הוא אמר לי שאת הנס הזה אפשר להנחיל בכל כיוון אחר. כולנו חדשנים, כולנו יזמים. הגענו לאן שהגענו מכורח הנסיבות. טפטפות למשל. כשהגענו לביקור ממלכתי בהודו אמרו לנו שמיליונים ניצלו שם בזכות הטפטפות. אנחנו כל יום מצילים מיליונים עם הסטנד בלב. רק לאחרונה הקמנו במרכז פרס פרויקט שמציג מסע של החדשנות הישראלית והתרומה שלה לעולם. מהעבר ועד מה שנראה במסגרת הבעיות של העתיד. את רואה איך היום הטכנולוגיה הישראלית מתחילה לטפל בבעיות של המחר“.

שמעון פרס הקדים את זמנו. מהכור בדימונה ועד הננו-טכנולוגיה. ברטל זוכרת איך זה נראה היה מאחורי הקלעים: "לפני 20 שנה יום אחד הוא אמר לי ננו טכנולוגיה זה הדבר הכי חשוב. אנחנו צריכים לגייס כסף כדי להעביר לאוניברסיטאות בארץ, בכדי שנהיה מספר 1. אנחנו לא יכולים להיות מספר 2. ועשינו את זה. אספנו מיליונים והיום אנחנו בישראל מספר אחד בננו-טכנולוגיה. אלי באופן אישי", היא מוסיפה, "באו אנשים ואמרו לי שלא מבינים על מה הוא מדבר. אמרתי ימים יבואו ותבינו. והיום אנחנו רואים את זה. אין הרבה אנשים כאלו“.

היא מאוד נרגשת מההקרנה של הסרט. קלוני, היא טוענת, היה אוהד גדול של פרס ושמח לקחת חלק בפרויקט. עכשיו, היא מקווה, מה שנותר הוא שמורשתו תימשך. "הסרט מגיע לספר את האני מאמין של שמעון פרס ולהמחיש שישראל היא נס ואסור לוותר על החלום“.

קשה לדבר על שמעון פרס, מורשתו ודמותו המורכבת מבלי לדבר על שלום. "בסרט רואים את כל הצעדים לשלום. את המפגשים עם מנהיגים, את פרס הנובל וגם את הכאב הגדול, את המחיר של הפיגועים, את הטעויות של הפלסטינים בדרך. מראים את המסע הלא פשוט של ישראל וכמה זה לא קל. לצד זה מראים כמה פרס היה אופטימי. הוא היה מלא אמונה שאפשר, כי בסוף אנחנו יהודים וערבים הכי דומים, אותה תרבות. הוא האמין שהעם רוצה שלום בשני הצדדים. זה המנהיגים שמקשים. והוא האמין שזה ישתנה“.

בשנים הארוכות שלה עם שמעון פרס תיעדה מאות תובנות ומשפטים שאמר הנשיא בנאומים ושיחות. את הנבחרים שבהם קיבצה לתוך הספר "פנינים", אותו חילקה לפי נושאים, כמו "על עצמו", "על אהבה" או "על שלום ומלחמה." את המשפטים כתבתי בפנקסים סיכמתי את הפגישות. ראיתי באלו פנינים. נזכרתי בספר האמרות של מאו. נכנסתי אליו ללשכה ואמרתי, 'זה קלאסי להוציא ספר עם האוסף שיש לי'. הוא שמח מאוד. עברתי גם על נאומים מהארכיון, בחרתי את מה שנראה לי מתאים, והוא עבר על המשפטים ואישר אותם".

"זכיתי להיות אשת סודו של פרס ושותפה לכל המפגשים הרגישים והחסויים ביותר", היא מסכמת. "כל אלה לימדו אותי להקשיב, לאהוב אדם ולהמשיך לפעול למען עולם טוב יותר. זה מה שאני עושה גם כיום בתפקידי במרכז פרס לשלום ולחדשנות“.

אחרי ההקרנה בהוליווד יעבור הסרט לטרייבקה וברטל לא מפחדת לומר שהיא מקווה שמשם, יגיע הסרט גם לאוסקר.