פייק ניוז, קלימט ושילה: תערוכות מומלצות בלונדון ובפריז

פייק ניוז בתערוכה

אלמגרין ודרגסט, זוג האמנים הסקנדינביים שהציגו בעבר במוזיאון תל-אביב חוזרים עם תערוכה מונומנטלית שבמרכזה בריכת שחייה נטושה. הכניסה לתערוכה, המוצגת ב-Whitechapel Gallery מבלבלת לאור התחושה המשכנעת של בריכת שחייה ציבורית, כולל כניסה לחדרי הלבשה והמשטחים המקיפים אותה. אך מבט מקרוב חושף שהסדקים באריחים צוירו בעפרון והכניסה לחדרי ההלבשה היא בעצם דלת אחת עם שתי ידיות. הסיפור על הבריכה שהוקמה ב-1901 על ידי פילנתרופים לטובת הציבור העני של האזור משכנע גם הוא, למרות היותו פייק ניוז. הסיפורים הפיקטיביים של אלמגרין ודרגסט תמיד מבקשים להעביר מסר ביקורתי על מה שהיה ואיננו, על מבני כוח שאיבדו את משמעותם ונחשפים במערומיהם.

עבודה של אלמגרין ודרגסט (צילום: Getty Images, Oli Scarff / Staff)

כמו תמיד, אצל השניים האלה יש שילוב בין עבודות גדולות ובולטות לצד עבודות שכמעט אפשר לחלוף על פניהן מבלי להבין שהן חלק מהתערוכה. למשל תיבת התרומות החסומה, שהוצגה גם במוזיאון תל-אביב, מוצבת במעלה המדרגות לקומה השנייה ונראית כמעט טבעית שם.

התערוכה המקיפה מציעה ברובה מבט פסימי על העתיד, כמו פסל הילד שעומד מול ציור של רובה או ילד אחר שמתחבא בתוך אח. ביקורת על העולם הקפיטליסטי מוצגת בעבודה נוספת - משה המודרני, המונח בתיבה מתחת לכספומט. ישנם כרגיל גם איזכורים הומו-ארוטיים כמו שתי משתנות שהצנרת שלהם מתחברת ושני זוגות מכנסיים ותחתונים המונחים על הרצפה ומרמזים על התפשטות לוהטת. זוהי תערוכה מתוחכמת שממשיכה להדהד בך.

לטורים נוספים של דבי לוזיה ב-ynet

טביעות האצבע של רמברנדט

היצירה היקרה ביותר לאמן חי נמכרה ב-90 מיליון דולר

וורהול חוזר

קוסאמה בגלריה ויקטוריה

קצב התערוכות של יאיוי קוסאמה לא יורד למרות שהיא בת 89. הציורים הצבעוניים המוצגים בתערוכה נוצרו כולם בשנה האחרונה, ובמרכזה "חדר אינסוף" חדש - הפעם הוא מורכב מאהילי נייר עגולים המצופים בנקודות המפורסמות שלה. אי אפשר להישאר אדישים לאובססיביות החזרתית של עבודותיה ולצבעוניות המושכת, לא משנה כמה תערוכות רואים. אף שהאמנית עצמה חיה בבית חולים פסיכיאטרי, ואינה מזוהה יותר מדי עם שמחת חיים, העבודות שלה דווקא כן. התערוכה תציג עד 21 בדצמבר.  

(צילום: Getty Images)

(צילום: Getty Images)

צ׳יהארה שיוטה

עוד אמנית יפנית נפלאה שתציג עד 19 בינואר בגלריה Blain Southern היא צ'יהארה שיוטה, שייצגה את יפן בביאנלה בוונציה ב-2015. היא יוצרת מיצבים מותאמי מקום באמצעות שימוש בחוטים – לרוב באדום ושחור ולפעמים גם בלבן. מבנה מרשים עומד במרכז התערוכה ובתחתיתו יציקה של רגלי האמנית. היא עצמה יוצרת את הקשרים בחוטים, ובכלל, יש בעבודתה אלמנטים אובססיביים כמו של קוסאמה. החוטים הקשורים מסמלים עבורה את מערכות היחסים בעולם. השימוש בחוטים מאפשר לה למתוח קווים בחלל וליצור מבנים תלת מימדים. אחד האלמנטים המרכזיים בעבודתה הוא הנוכח הנעדר - כפות רגליים, כפות ידיים, שמלה או חפצים שמייצגים את הגוף הנעדר. שמלת כלה בגודל עצום (שמזכירה את שמלת הדיבוק של סיגלית לנדאו) כבולה בתוך סבך חוטים שחורים. ממליצה מאד גם לרדת לקומת המרתף וליהנות מתערוכת רישומים מדהימה של Jonas Burgert.

איגון שילה וגוסטב קלימט

ברויאל אקדמי מוצגת תערוכת רישומים מאוסף מוזיאון אלברטינה בווינה. הזדמנות נדירה לראות את ההשפעה של גוסטב קלימט על איגון שילה בתחילת דרכו. למרות הבדלי הגיל ביניהם (קלימט מבוגר יותר ב-28 שנה), שניהם נפטרו באותה שנה - 1918. לכן השנה, במלאת מאה לפטירתם, הם מושכים תשומת לב רבה מהרגיל. שילה נחשף לקלימט עם כניסתו לאקדמיה בוינה ב-1907, כשהיה בן 17 בלבד. הוא התעניין בארט דקו ובסגנון הקישוטי של קלימט אבל כבר אז החל לשבש אותו ולפתח סגנון אישי, אקספרסיבי יותר. קלימט העריץ את הכישרון של שילה. שניהם היו רשמים וירטואוזיים ובתערוכה מוצגים רישומי עירום שלהם. למרות שקלימט שמר את הרישומים האירוטיים שלו במגירה שילה הציגם ברבים, וכך מצא עצמו ב-1912 בכלא באשמת הצגת פורנוגרפיה במרחב הציבורי. בשנת 1917 נישא שילה ואשתו נכנסה להיריון, אך מגפת השפעת הספרדית בסתיו 1918 גבתה את מותם של בני הזוג בהפרש של שלושה ימים בלבד. למרות שהיה רק בן 28 במותו, ההשפעה האמנותית שלו חורגת הרבה מעבר לשנות חייו. התערוכה מוצגת עד 3 בפברואר ומומלץ לרכוש אליה כרטיסים מראש.

וטעימה מפריז

גם כאן נפגוש את שילה, אך הפעם עם אמן מתקופה אחרת, גם הוא הלך לעולמו בגיל 28 - ז'אן מישל בסקיאט, יליד ניו יורק של 1960. אוסף מרגש של רישומים של שילה מוצב בפונדסיון לואי ויטון, בחלל נוח הרבה יותר לצפייה מאשר ברויאל אקדמי. התערוכה הזאת מובילה לתערוכה ענקית של בסקיאט, 120 עבודות מכוננות ובהן היצירה שנמכרה בשנה שעברה עבור 110 מיליון דולר. התערוכה לוקחת את הצופים אל מסע בתחנות חייו, מהרחוב הניו יורקי לסצנת המועדונים ולגלריות שזיהו את הפוטנציאל. יש לאנשים נטייה לזלזל בבסקיאט ולחשוב שהוא מקשקש כמו ילדים. הריכוז הגדול של יצירותיו משדר אנרגיה יצירתית ואותנטית שאי אפשר להסביר - צריך לחוות. שתי התערוכות יציגו עד 14 בינואר. כדאי להזמין מראש.

יצירתה של צ'יהארה שיוטה(צילום: דבי לוזיה)

פיקאסו בכחול ובוורוד

בשנת 1900, כשהיה בן 21, חווה פיקאסו את מותו הטראגי של חברו הטוב - אירוע שהשפיע מאוד על האמן הצעיר והעלה את המודעות שלו לסבל בעולם. בשנים שלאחר מכן התמקד באותו סבל, במה שכונה "התקופה הכחולה". יצירות המופת של התקופה מרוכזות בתערוכה גדושה וצפופה (גם באנשים) במוזיאון ד׳אורסיי בפאריז. ב-1904 הפאלטה של פיקאסו החלה להשתנות לכיוון הוורוד, למרות שמצב הרוח של דמויותיו עדיין היה קודר. התערוכה תוצג עד 6 בינואר.

הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אמנות מדי שבוע