ועידת קטוביץ נפתחה: שו"ת על ההתחממות הגלובלית
134 שנים אחרי הוועידה של חובבי ציון, נפתחת ועידת האקלים בעיר שבפולין. על הפרק: איך לעצור את ההתחממות הגלובלית, שברקע עוד דו"חות מדאיגים ושינויי אקלים שמשפיעים על כולנו כבר עכשיו
פסגת האקלים ה-24 של האו"ם נפתחה השבוע בעיר קטוביץ בפולין. הפסגה תעסוק במעקב אחר יישום הסכם האקלים, שנחתם על ידי מרבית אומות העולם בשנת 2015 בפריז, ובו התחייבות של המדינות להפחית את פליטות גזי החממה שלהן ולרכז מאמץ גלובלי להפחתת ההתחממות הגלובלית. הפעם, הפסגה תתמקד במעבר לטכנולוגיות נקיות יותר, למשל מעבר לתחבורה חשמלית, בניהול יערות המקבעים גזי חממה באופן טבעי, ובדרכים שבהן כל אחת ואחד יכול להוביל שינוי ברמה האישית.
למרות העיסוק ההולך וגובר בפליטות גזי חממה, בהתחממות גלובלית ובשינויי האקלים, והחשיפה שהנושא מקבל בתקשורת, עדיין רבים לא מבינים במה בדיוק מדובר? מה איכפת לנו מזה? איך זה קשור אלינו? ומה יוצא לנו מזה?
מה זה?
ההתחממות הגלובלית נוצרת כתוצאה מהצטברות של שכבה של גזי חממה, כגון פחמן דו-חמצני ומתאן, באטמוספירה, שמובילה לכליאה של קרינת החום האינפרה אדומה הטבעית קרוב לפני כדור הארץ, וגורמת לעלייה הדרגתית בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ.
דו"חות המומחים שמתפרסמים פעם אחר פעם בנושא, מציגים את היקף פליטות גזי החממה במדינות שונות וברמה הגלובלית, כאשר בשנת 2017 נשבר שוב השיא ונפלטו לאטמוספירה 53 מיליארד טון של גזי חממה. כמו כן, הדו"חות מציגים מעקב אחר השינוי בריכוז גזי החממה באטמוספירה, שהגיעו בשנת 2017 ל-405 מולקולות של פחמן דו-חמצני לכל מיליון מולקולות באטמוספירה, המספר הגבוה ביותר זה 800 אלף שנה.
הדו"חות גם עוקבים אחר השינוי בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ, כאשר העלייה בין שנת 1950 לשנת 2017 היא 0.9 מעלות צלסיוס. כמו כן, על פי קצב העלייה הממוצע לשנה, אם לא נשנה את דרכנו הטמפרטורה הממוצעת בשנת 2100 תהיה גבוה בכ-4 מעלות צלסיוס מזו שנמדדה לפני המהפכה התעשייתית, כאשר היעד שהציב הסכם האקלים בפריז היה עלייה ב-2 מעלות ואפילו 1.5 מעלות, עלייה שלפי הממצאים האחרונים נגיע אליה כבר בשנת 2050.
מה אכפת לי?
פרסום הדו"חות השונים באמצעי התקשורת מלווה לרוב בכותרות המנבאות קטסטרופה. בנוסף, משום מה יש לנו את הרושם המוטעה שההתחממות הגלובלית קשורה רק בהתחממות, אבל לא כך הדבר.
אמנם טמפרטורות השיא נשברות בכל שנה, ואנחנו מרגישים בכל קיץ שחם יותר, ובקיץ האחרון אי אפשר היה אפילו לברוח לאירופה או לצפון אמריקה, כי גם שם נמדדו טמפרטורות שיא גבוהות מאוד, אבל ההתחממות הגלובלית גורמת לשינויי אקלים שונים. כך למשל החורף שלנו קצר יותר ואינטנסיבי יותר, ולמרות שהכמות הממוצעת של המשקעים שיורדת בישראל לא משתנה הרבה, אנחנו חווים אירועי גשם קיצוניים יותר, שגורמים להצפות ולהרס ברחובות בעוד שמאגרי המים הלאומיים-הכינרת והאקוויפרים, והנחלים מתייבשים.
שינויי האקלים מובילים גם להמסת קרחונים, להצפות, לבצורות ועוד ועוד. רק בקיץ האחרון השתוללו סופות עזות במזרח אסיה, שכללו ממטרים עזים, הצפות ומפולות בוץ, ולא מזמן קליפורניה חוותה שריפות ענק שלא נראו מעולם, בהיקף לא יאמן של כ-6,750 קמ"ר (שווה ערך ל-30% משטח מדינת ישראל), ובימים אלה אוסטרליה מוצפת.
איך זה קשור אלי?
אמנם מומחים מעטים טוענים שההתחממות הגלובלית היא חלק מתהליכים טבעיים של התחממות והתקררות, וגם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מכחיש את האחריות של האנושות לשינויי האקלים, ואף הוציא את ארצו מהסכם האקלים בפריז, אבל מרבית המומחים (מעל ל-99%) מסכימים שההתחממות הגלובלית היא תוצאה של פליטות גזי החממה מעשה ידי אדם.
מקורות הפליטה שונים ומגוונים והמרכזים ביניהם שריפה של דלקים מאובנים לייצור חשמל בתחנות כוח-לשימוש פרטי, ציבורי ותעשייתי (כ-50%), ובכלי תחבורה (כ-15%), שפולטים בעיקר פחמן דו-חמצני, ופליטה של גזי חממה במגזר החקלאות ובעיקר בגידול בעלי חיים, הכוללת פליטות פחמן דו-חמצני (11%) ומתאן (16%), שכל מולקולה שלו שקולה מבחינת ההשפעה על ההתחממות הגלובלית לכ-30 מולקולות של פחמן דו-חמצני. הפליטה של יתרת גזי החממה קשורה בתהליכים תעשייתיים או בפליטות ממקורות פרטיים, למשל של גזים המשמשים בתהליכי קירור או במזגנים, שכל מולקולה שלהם שקולה ליותר מ-14,000 מולקולות של פחמן דו-חמצני.
נכון, יש לנו את התחושה שכל זה לא קשור אלינו, ושהממשלות והתעשיינים צריכים לעשות מעשה, אבל כפי שאנו שרים בחג החנוכה שבא עלינו לטובה השבוע: "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן". יתרה מכך, לפליטות גזי חממה אין גבולות, וההשפעה שלהן על ההתחממות היא גלובלית, לכן לכל אחת ואחד מאיתנו יש אחריות.
מה יוצא לי מזה?
בסופו של יום, גידול האוכלוסין בעולם והעלייה ברמת החיים, שפירושה צריכה גוברת של מזון, אנרגיה ואין ספור מוצרים ושירותים, הם הגורמים לשינויי האקלים. אבל לכל הפעולות הללו יש גם השפעות כלכליות וחברתיות נרחבות, לרבות פליטה של מזהמים והשפעה על בריאות הציבור. על כן, שימוש מושכל במשאבים שישפיע על הבריאות ועל הכיס שלנו, יוביל גם להפחתת פליטות גזי חממה.
המעבר מנסיעה ברכב הפרטי להליכה, רכיבה על אופניים או שימוש בתחבורה ציבורית, יוביל בראש ובראשונה להפחתת העומס על הכבישים ולהפחתת זיהום האוויר, שהוא גורם מרכזי לתחלואה ולתמותה בערים, וגם להפחתת פליטות גזי חממה. כל ק"מ שאנחנו נוסעים ברכב חדש בממוצע גורמים לפליטות של כ-120 גרם פחמן דו-חמצני, פליטות השקולות להפעלה של נורה של 60 וואט למשך 3 שעות.
גם הפחתה בצריכת החשמל תפחית משמעותית את זיהום האוויר (כיום ייצור החשמל גורם לכ-50% מפליטות מזהמי האוויר בישראל), אך גם את זיהום הקרקע ומקורות המים. אם תבחרו למשל לתלות את הכביסה לייבוש על החבל, במקום להכניס אותה ממכונת הכביסה היישר למייבש, אז לא רק שתשמרו על הבגדים ותחסכו כסף, אלא גם תפחיתו פליטות גזי חממה. שימוש במייבש כביסה ממוצע פולט בהפעלה אחת כ-1,700 גרם פחמן דו-חמצני, השקולים לנסיעה של כ-14 ק"מ ברכב ממוצע.
גם הפחתת הצריכה של מזון מהחי, שתפחית בראש ובראשונה את הסבל של בעלי החיים, תפחית את ההתחממות הגלובלית. גידול של בעלי חיים לתעשיית הבשר מלווה בצריכה גבוהה של מים ובפליטה משמעותית של שפכים וגם של גזי חממה. מעבר מארוחה בשרית לארוחה צמחונית יפחית את הפליטות בין 50-70%, כאשר פליטות גזי החממה המשויכות ל-100 גרם בשר בקר הן כ-3,000 גרם פחמן דו-חמצני, ובמילים פשוטות כמעט כמו להפעיל מייבש כביסה פעמיים.
בהקשר זה חשוב גם להפחית את כמות המזון שאנחנו זורקים, כאשר בשנת 2017 נזרקו בישראל כ-2.3 מיליון טונות של מזון, בשווי 19.5 מיליארד שקל (כ-4,500 שקל למשק בית לשנה), מזון שיכול לסייע לכ-2 מיליון נזקקים במקום להגיע לאתרי ההטמנה ולייצר גזי חממה.
גם הפחתה בצריכת המים, שתסייע לכינרת ולטבע, תוביל להפחתה בפליטות גזי חממה. כיום בישראל כ-80% מהמים המסופקים לצרכים ביתיים ותעשייתיים הם מים מותפלים, כאשר התפלה של כל ליטר מים מובילה לפליטה של כ-1.2 גרם פחמן דו-חמצני, וכ-175 גרם לאדם ליום.
מה לעשות?
התשובה לשאלה הזאת הכי מורכבת ומסובכת, וזאת מכיוון שהפער בין הידע והמודעות למעשה כרוך בשינוי הרגלים. ברמה האישית חייבים לשנות את הרגלי הצריכה, וברמה הלאומית צריך להמשיך ולקדם אנרגיות מתחדשות ומעבר לגז טבעי במקום שימוש בפחם ובסולר לצד תחבורה ציבורית, אך גם לקדם בנייה ירוקה, המשמרת אנרגיה ומים, וכלכלה מקומית, שלא כרוכה בשינוע של מוצרים למרחקים. אך מעל לכל נדמה כי צריך לקחת אחריות ולא לעצום עיניים ולהמשיך כאילו אין מחר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
