לזכר משפחתו: יאיר בן ה-74 חצה את שביל ישראל בריצה
זה התחיל בכלל בגלל תאונת עבודה והפך לתחביב משנה חיים. יאיר ישראל בן ה-74 כובש מרתון אחר מרתון ובדרך רץ את כל שביל ישראל ב-24 ימים. מה הסוד שלו? פשוט להתמיד, וכמובן לרוץ: "זו לא תורה מסיני"
בזמן שרוב האנשים בעולם מתכווצים בפחד בכיסא ממחשבה על ריצה של מספר קילומטרים בודדים, יאיר ישראל בן ה-74 מתכונן לכיבוש מרתון נוסף. בשבילו לא רק הגיל הוא רק מספר, אלא גם כמות הקילומטרים שעוברים תחת רגליו, ויש הרבה. לאחר 30 שנה של ריצה אינטנסיבית - מי סופר אותם בכלל?
כתבות נוספות:
בעשור התשיעי לחייו - ויטו זכה באליפות אירופה בהרמות כוח
פשוט ויעיל: 10 תרגילי הבטן שינצחו את הסופגניות
האיש החזק בישראל הוא בכלל טבעוני
יאיר מעולם לא תכנן לאמץ את הריצה כתחביב. הוא עלה לארץ ממרוקו בגיל 14 יחד עם משפחתו לאחר אסון כבד שפקד אותם -רעידת אדמה קשה, שהתרחשה בעיר אגאדיר בשנת 1960. "למזלי יצאתי מתוך ההריסות ועזרתי למשפחה שלי לצאת. לצערי איבדתי שם 2 אחיות ועוד הרבה בני משפחה", הוא מספר.
הוא השתקע בקריית גת יחד עם אשתו וילדיו וניהל שיגרת חיים רגילה לגמרי, עד שתאונת עבודה שינתה את הכל. "עבדתי עם טרקטורים בעבודות עפר", הוא נזכר. "איכשהו טרקטור של עובד אחר פגע לי בראש, מצב בו הראש שלי נמחץ עם טרקטור ועוד כלי עבודה. יצאתי בשלום בסך הכל כי העובדה שהיום הכל בסדר".
הוא סבל מחבלה בראשו שהתבטאה בשיתוקים בפנים, שברים בגולגולת ואף פגיעה במערכת השמיעה והראייה. 3 שנים היה מושבת בביתו, אך לחץ החיים החל לתת את אותותיו.
"הייתי צריך לחזור לחיים כדי לפרנס את המשפחה", הוא אומר. "רציתי להחליף מקצוע, ללמוד משהו יותר טכני כדי שתהיה פחות עבודה פיזית". הוא נרשם ללימודים אך לרוע מזלו החל לסבול מכאבים קשים.
"היו לי התקפים שכל שבוע היו מנטרלים אותי ליומיים שלושה, כאבים בראש שלא יכולתי לסבול. לא יכולתי ללמוד כמו שצריך. הייתי ישן ומתעורר באמצע הלילה מכאבים ולא יכול לקום בבוקר, וככה זה נמשך".
לכבוש כל מסלול
בצר לו הוא ניגש להתייעץ עם הרופא שטיפל בו לאחר התאונה. לאחר בדיקה ובחינת מצבו הרפואי קבע הרופא שיאיר סובל ממתח נפשי חריג שנוצר בעקבות האירוע. הפתרון שהוצע – מציאת תחביב מרגיע שיעזור לו לפרוק את המתח הנפשי.
"בעברי הרחוק שיחקתי קצת כדורגל כך שבכל זאת הייתי קשור קצת לספורט", הוא מסביר. "החלטתי שהדבר הכי פשוט יהיה לנעול נעליים ולרוץ. הגעתי הביתה, שמתי נעליים, יצאתי, רצתי בערך ק"מ וחצי וחזרתי על זה למחרת. לא הרגשתי משהו מיוחד. לאחר כמה ימים ראיתי שזה מתחיל להיות קל וגם התחלתי להיות יותר רגוע. הגדלתי את המרחק וככה לאט לאט נכנסתי לעולם הריצה".
מאז אותו יום הוא הפך לרץ פעיל עד מאוד. הוא רץ שישה ימים בשבוע, השתתף במרתונים רבים בארץ וגם מרתוני אולטרה לא נפקדו מהרזומה האישי שלו. את מרתון ניו יורק הוא חגג כמתנה לגיל 60 מילדיו ואת מרתון פריז צלח ביחד עם בנו. " לרוץ מרתון עם בן זה לא דבר מובן מאליו", הוא מסכם את החוויה.
לפני 8 שנים הוא החליט להנציח את בני משפחתו שנספו ברעידת האדמה במרוקו על ידי חציית שביל ישראל בריצה באירוע בשם ריצת החיים. "הבנתי שזו דרך טובה להנציח אותם. אמרתי שאם הם לא הצליחו להגיע לארץ אני אעבור את זה בשבילם, אעביר להם את זה באיזושהי דרך".
במשך 24 ימים הוא עבר את כל שביל ישראל בריצה. "תכננתי את זה ככה שבמשך 6 ימים בשבוע רצתי כל יום מהבוקר עד הערב. גם תכננתי את המרחקים וקבעתי לעצמי כל יום איפה אני מסיים כדי שיהיה לי מקום לישון. למזלי הטוב יש לי 4 בנים שלקחו כל אחד שבוע חופש וליוו אותי עם הרכב - כל בוקר לקחו אותי לאיפה שאני צריך, בצהריים פגשו אותי כדי לספק לי מים ואוכל ובערב לקחו אותי לאיפה שאני צריך לישון".
מחר (חמישי) הוא עתיד להשתתף באולטרה מרתון "היירוס" ירושלים במקצה "קצר יחסית" כלשונו, של 50 קילומטרים. ככל הנראה הוא יהיה המשתתף המבוגר במרוץ. אך עם זאת, אין לו הכנות מיוחדות אל הריצה, המאופיינת בתנאי שטח לא פשוטים הכוללים עליות, ירידות וסלעים.
"אני בעצם מתכונן כל השנה, הרי אני רץ כל יום מאז ומתמיד מינימום של 10 קילומטרים", הוא מסביר. "אם יש אירוע באופק, איזה מרתון או איזה אולטרה, אני מגביר יותר ורץ בין 20-50 קילומטרים. בגדול אני משתדל לסגור משהו כמו קרוב ל-100 קילומטרים בשבוע מאז ומתמיד".
ומה התוכניות הלאה? פשוט להמשיך לרוץ?
"אני מקווה להמשיך עם זה כמה שיותר זמן. יש לי השנה 6 מרתונים באופק ואני מרגיש שזה עושה לי טוב. מה עוד צריך בנאדם?. זה לא מהשמיים. סה"כ שעה ביום פחות או יותר מדי פעם. זו לא תורה מסיני".
צפו באצנית בת ה-100 שמוכיחה שלריצה אין גיל:
לפנייה לכתב/ת 
