תגובות של ילדים הנחשפים לאלימות במשפחה
הכחשת המצב, הזדהות עם התוקף ומתן הסבר הגיוני לסיטואציה הם רק חלק ממנגנוני ההגנה של ילדים החווים אלימות בבית. איך מזהים ילדים כאלו ומה אפשר לעשות כדי לעזור להם? לרגל המחאה על אי טיפול באלימות נגד נשים, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית מסבירה מהי ההשפעה על הילדים
המודעות לתופעת האלימות והשלכותיה על ההתפתחות האישית, הזוגית והמשפחתית הולכת וגדלה. בישראל ישנם כמעט מיליון ילדים ונשים אשר כלואים במעגל האלימות, מתוכם 500 אלף ילדים שעדים וחשופים לאלימות מצד הוריהם, לעיתים על בסיס יומיומי.
השפעות האלימות על הילדים ניכרות בטווח הקצר ובטווח הארוך. כאבי הפגיעה הפיזית והרגשית נותנים את אותותיהם לכל אורך החיים. הצלקת מגלידה, אך תמיד נשאר חלק מדמם אצל האדם אשר סבל או היה עד לאלימות כלפי הוריו. לילדים רבים קשה לקלוט שאבא מכאיב לאמא או להפך, ולכן הם משתמשים בכל מיני מנגנונים ודפוסים כדי להסביר לעצמם למה זה קורה.
ילדים הנחשפים ועדים לאלימות יכולים לסבול מדימוי עצמי נמוך, מחוויות של העדר שייכות, מחוויות ניכור, מחשדנות, מחוויות של אשם מתמשך, ממצבי דיכאון וחרדה ולעיתים ממצבי אובדנות. ילדים אחרים סובלים מהתפרצויות כעס וזעם, משוטטים ללא מסגרת ומסכנים את עצמם וילדים אחרים.
ילדים אלו עלולים להפוך למבוגרים המתקשים להתמיד בלימודים אקדמיים, במקומות עבודתם וכן מתקשים בניהול תקין של חיי הזוגיות והמשפחה. הם עלולים להפוך להיות בני זוג והורים אלימים אשר יכו את ילדיהם.
קיבצתי שמונה דפוסי התנהגות ומנגנוני הגנה, שבהם ילדים משתמשים על מנת להתמודד ולהסביר לעצמם את העובדת הבלתי נתפסת והכואבת שמישהו במשפחה מכאיב לאמא או לאבא. הדוגמאות מובאות מניסיון טיפולי של 25 שנה.
שימו לב - יש ילדים שישתמשו בו-זמנית במספר מנגנונים ודפוסי התנהגות. דפוסים אלה הם תמרורי אזהרה, ועלולים להעיד שמדובר בילד אשר חווה ונחשף לאלימות.
1. הכחשה
יש ילדים אשר עצם החשיפה לאלימות כלפי אדם אהוב תגרום להם להכחיש את הסיטואציה מכל וכל. ילדים אלה יכולים לספר לחוקר ילדים או גורם טיפולי אחר שהדבר לא קיים ושאבא לא מרביץ לאמא, וזאת עלל אף שידוע שישנה אלימות קשה כלפי אחד ההורים.
יעל (שם בדוי) נחקרה על ידי חוקר ילדים וחזרה שוב ושוב על המשפט - "זה ממש לא נכון, אבא אף פעם לא מרביץ לאמא". מדובר בילדה אשר נחשפת באופן יומיומי לאלימות קשה מצד האב כלפי האם.
2. הימנעות מהסיטואציה
היו מודעים לכך שילדים אשר נחשפים באופן יומיומי לאלימות יכולים להשתמש במנגנון שבו הם יימנעו מהסיטואציה הכואבת לחלוטין, יעסיקו את עצמם בדברים אחרים ויתעלמו מכל מה שקורה בביתם.
3. רציונליזציה (מתן הסבר הגיוני לדבר לא הגיוני)
מדובר בתופעה שבה ילדים אשר חשופים לאלימות נותנים הסבר הגיוני למשהו לא הגיוני. ילדים אלו ייתנו צידוק הגיוני להתנהגות פוגענית ואלימה כלפי אמם.
מיכל (שם בדוי) סיפרה בטיפול רגשי: "אמא מעצבנת. היא לא גיהצה לאבא את המכנסיים ולכן מגיע לה לקבל מכות". מדובר בילדה אשר הייתה חייבת לתת לעצמה הסבר הגיוני כדי להתמודד עם מכות כלפי אמה על בסיס יומיומי.
נועם (שם בדוי) סיפר בחקירת ילדים - "אבא מרביץ לאמא כי הוא צריך לחנך אותה. הוא עשה מה שצריך".
קראו עוד:
"רוצה לברוח מהבית, ליפול לבור ולמות"
לשרוד את חנוכה: 5 עצות להורים המודאגים
4. הזדהות עם התוקפן
מדובר בתופעה שבה ילדים מזדהים עם הדמות התוקפת (יופיע בעיקר בגיל ההתבגרות). ילדים אלו עלולים לשתף פעולה ולפגוע אף הם בדמות המותקפת. אורי (שם בדוי): "אמא אשמה, היא הביאה אותו לזה".
5. תגובת היפוך
תגובה שבה הילד שחווה התנהגות אלימה כלפי אחד מהוריו יקבל החלטה מודעת, בהווה ולזמן עתיד, ויבטיח לעצמו שהוא לעולם לא ירביץ, אלא להפך - יתנהג בצורה רכה ונעימה כלפי בת זוגו וילדיו בעתיד.
תמר (שם בדוי...): "כשאני אתחתן אתנהג יפה לילדים שלי. אני בחיים לא ארביץ להם כמו שהרביצו לאמא שלי. אני אהיה אחרת, אני רוצה בית ללא מכות".
מיצג מאות נעליים כחלק מהמחאה על אי הטיפול באלימות כלפי נשים:
6. קהות רגשית
ילד שנחשף וראה אינספור סצנות של אלימות כלפי הורה משמעותי עלול לפתח קהות רגשית ולהפסיק להזדעזע מסיטואציות אלימות. מדובר בילדים שאינם מסוגלים לחוש אמפתיה כלפי הצד שנפגע. מדובר במצבים בהם "חיישן" הזעזוע נחלש והילד כבר לא מתרגש מהאלימות.
עוזי (שם בדוי): "מרוב שראיתי שאבא מרביץ לאמא אני כבר לא מרגיש כלום".
7. עוררות רגשית
מדובר בילדים אשר הצפייה היומיומית במצבי אלימות כלפי אחד מהוריהם עלולה לגרום, במצבים קיצוניים, להתרגשות ועוררות פיזית, אשר עלולות להפוך את הילד לתוקפן בחיי היומיום בבית כלפי הוריו ואחיו ובמסגרות החינוכיות.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
8. פיצול
מדובר במנגנון שבו ילדים אשר נחשפים באופן יומיומי לאלימות כלפי היקר להם, משתמשים במנגנון הגנה של פיצול ומפצלים בין הדמויות לדמות טובה ודמות רעה. הסיטואציה של חשיפה יומיומית לאלימות כל כך כואבת שהם חייבים לפצל בין הדמויות.
הילד יכול לפצל בין אמא הכי טובה ואבא הכי רע, אך במקרים אחרים גם להפוך את הדמות התוקפת לדמות טובה ואת הדמות הנפגעת לדמות רעה.
תמיר (שם בדוי): "אני רוצה להיות עם אבא שלי. כשאהיה גדול אהיה בדיוק כמו אבא שלי". במקרה זה הבן עשה פיצול בין אמא ואבא, ראה את האב כדמות מיטיבה והזדהה עם התוקפן.
זכרו, כאשר אתם כאנשי מקצוע, כחברים או סתם כשכנים נחשפים או שומעים על ילדים שעדים לאלימות, חובתכם לדווח לרשויות הרווחה ואו למשטרה. יש הרבה מרכזים שיכולים לסייע לילדים ולהורים, וביניהם מרכזים למניעת אלימות במשפחה, מרכזי חירום לילדים, מרכזי ילדים והורים ובמקרים קיצוניים מקלטים לנשים מוכות ולילדיהם.
יש בכוחנו למגר את התופעה.
ד"ר רונית שרון, מטפלת זוגית ומשפחתית, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית. מנהלת מרכז טליה לילדים והורים, מרצה באוניברסיטה העברית, מכון קשרים - קליניקה פרטית
לפנייה לכתב/ת 
