כך משפרת המוזיקה את איכות החיים בגיל המבוגר
מחקר ישראלי חדש הראה את האפשרויות המיטיבות שיש במוזיקה ככלי לשיפור איכות החיים בגיל מבוגר. "המחקר תרם לשינוי בתפיסת המשתתפים את עצמם ואת חייהם", מספרת עורכת המחקר, נעמי לוי "ההשלמה והגאווה שחשו המשתתפים בחיים שעברו, והרצון להמשיך ולספר את סיפור חייהם בפני אנשים נוספים תרמו לחיזוקם והעצמתם"
פס קול של חיים שלמים. בגיל הזקנה אנשים עוברים שינויים דרמטיים למדי, בין אם מדובר בפרישה מהעבודה, באובדן חברים ובני זוג, בשינויים במעמד החברתי והכלכלי או בירידה ביכולות הפיסיות והמנטאליות, שינויים אלה מציבים אתגרים רגשיים מיוחדים.
מחקר שערכתי בשנים האחרונות והוצג לאחרונה במכללת לוינסקי לחינוך במסגרת אירועי "רביעי מוזיקלי" של הפקולטה לחינוך מוזיקלי, מראה כי ניסוח תולדות חייו של קשיש בעזרת מוזיקה – כאמצעי להעלאת זיכרונות ועיגון סיפור חיים – יכול לספק מענה למגוון צרכים פסיכולוגיים שמאפיינים את בני הגיל המבוגר.
עוד במדור 60 פלוס:
לא רק הנאה: היתרונות המפתיעים של הריקוד
בגיל 85: התפריט ששומר לאלוף ישראל על השרירים
זהו אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לחיים מאושרים
ההשפעה המייטיבה של המוזיקה
מחקרים רבים כבר הראו כי הטיפול במוזיקה יכול לשפר משמעותית את איכות החיים, בכל גיל ובמיוחד בגיל מבוגר. המוזיקה מסייעת בהפחתת רמות המתח, החרדה והלחץ, בהשגת תחושה של הרפיה ורגיעה ובשיפור יכולת ההתמודדות עם כאב.
בנוסף, הטיפול במוזיקה מעורר תחושות של שמחה ושלווה פנימיים, ומסיע בהעלאת האנרגיה ובמאבק בתחושות דיכאוניות. שמיעת שירים המקושרים לזיכרונות מעלה תגובה רגשית חזקה. הזיכרונות האוטוביוגרפיים הם זיכרונות של אירועי חיים משמעותיים וחוויות אישיות שמתעצבים במהלך החיים, ומהווים בסיס ליצירת נרטיב אישי שבאמצעותו האדם מייצג את עצמו.
עוד נמצא כי להעלאת זיכרונות ישנה השפעה חיובית על תחושת הרווחה הפסיכולוגית בקרב אנשים מבוגרים, הבאה לידי ביטוי בשיפור בקבלת העצמי, באוטונומיה, בקבלת העבר ובתחושה של משמעות בחיים, כמו גם בהגברת תחושת הסיפוק בחיים ותחושת הערך העצמי.
המחקר החדש: מודל ליצירת סיפור חיים
במחקר הנוכחי שנעשה במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר אילן בהנחייתם של דר' אבי גלבוע ופרופ' אהוד בודנר, פיתחתי מודל ליצירת סיפורי חיים מוזיקאליים, כלומר, מודל עבודה שמטרתו לסייע למבוגרים לבנות סיפור חיים באמצעות קטעים מוזיקאליים.
המודל, שנוסה ראשית על ידי בעבודת התזה שלי עם ארבעה קשישים, ולאחר מכן על ידי שבעה סטודנטים לטיפול מוזיקלי שפעלו בנחייתי, כל אחד עם קשיש אחד או יותר, התבסס על מודל "הפרזנטציה המוזיקאלית" שפיתחה פרופ' דורית אמיר, בו האדם מתבקש לבחור קטעים מוזיקאליים משמעותיים לו ולארגן אותם בסדר מסוים, שיוצר קולאז' מוזיקאלי שמציג את הזהות האישית והמוזיקלית של האדם.
הפרזנטציה יכולה לכלול שירים במגוון שפות וסגנונות, וכן הקלטה של שירה או נגינה של אדם עצמו או אנשים הקרובים לו. השמעת הפרזנטציה מספקת דרך ליצירה ובנייה של תחושת זהות עצמית.
פיתוח המודל התבסס על תהליך עבודה אישית עם המשתתפים במשך כעשר פגישות שבועיות בנות כשעה. בפגישות הללו המשתתפים סיפרו חלקים מסיפור חייהם, נזכרו בקטעי מוזיקה מעברם, ובהמשך גם בחרו קטעים מסוימים מתוך השירים והיצירות, ביצועים מועדפים עליהם וארגנו את קטעי המוזיקה בסדר מסוים. בשלב האחרון המשתתפים בדרך כלל הוסיפו קטעי קישור מילוליים בין הקטעים המוזיקאליים ובחרו כיצד לעצב את עטיפת הדיסק.
לסגור מעגל אחרי 70 שנה
דוגמה למקרה אחד בו לטיפול הייתה השפעה משמעותית התרחש אצל אריאלה רכס (72), שאיבדה את אביה בגיל מאוד צעיר. אריאלה הדחיקה את האובדן הזה, ולא נגעה או טיפלה בו עד גיל מאוחר. תוך כדי עבודה על הסיפור המוזיקלי שלה חיפשה אריאלה יחד עם הסטודנטית שעבדה איתה פרק חזנות שאביה נהג לשיר.
אריאלה זכרה איך אביה היה שב הביתה בשבת, מתיישב על הכורסא ושר את אותו ניגון. ברגע שהיא איתרה את אותו קטע היא החלה לעבד את אותו אובדן שפקד אותה בילדותה המוקדמת. באמצעות התהליך המוזיקלי הצליחה אריאלה להתאבל על אביה כפי שלא הצליחה שבעים שנה.
גם עבור בנותיה היה זה תהליך מרגש שחשף פרטים חדשים אודות חייה של אימם.
חיזוק הקשר הבין דורי
סיפור נוסף נוגע ללב הוא של מלכה טל (76). הוריה של מלכה עלו מטורקיה לישראל בשנת 1935 והיא גדלה בארץ בסביבה אשכנזית לחלוטין. היא התרחקה מתרבות הוריה וממורשתם המוזיקאלית, ממוזיקת הלדינו.
בתהליך יצירת הנראטיב המוזיקאלי הייתה היזכרות מחודשת במנגינות שהודחקו והן החזירו אותה למקורות הרחוקים מימיי ילדותה.
"הורינו היגרו לישראל ורצו להיות ישראלים לכל דבר ו"מחקו" את מורשתם המוזיקאלית". היא סיפרה בסיכום התהליך "במהלך הפרויקט הזה גילינו מחדש את המוזיקה של הורינו, דבר שגם השפיע על חיזוק הקשרים הבין דוריים בתוך המשפחה".
לספר את סיפור חייך: חיזוק והעצמה
בסיום העבודה עם משתתפי המחקר אני יכולה לומר כי הוא תרם לשינוי בתפיסת המשתתפים את עצמם ואת חייהם, בכך שסיפק מענה לצורך בסיסי של אנשים בגיל הזקנה לספר את סיפור חייהם.
ההשלמה והגאווה שחשו המשתתפים בחיים שעברו, והרצון להמשיך ולספר את סיפור חייהם בפני אנשים נוספים תרמו לחיזוק והעצמה של המשתתפים בעיניי עצמם ובקרב הדורות הבאים.
זאת ועוד, התוצר המוזיקאלי של הפרויקט נגיש ליוצר ומאפשר לו ללא כל מאמץ מיוחד להתרווח ולהקשיב לו בכל עת שהוא חפץ, דבר שיכול לסייע גם לאנשים, שעלולים בהמשך חייהם ללקות בדמנציה או באלצהיימר, ואז סיפור החיים המוזיקאלי יכול להוות משאב התמודדות משמעותי עבורם, שבאמצעותו הם יכולים לחזור ולהחיות חלקים משמעותיים מעברם.
הכותבת הינה דוקטורנטית לתרפיה במוזיקה מאוניברסיטת בר אילן ומטפלת במוזיקה
צפו בהשפעה המדהימה שיש למוזיקה על חולי הדמנציה:
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
