דתייה עם חשבון בטינדר. ואינני היחידה
אני צריכה לנסות ולהסביר לכולם שאורח החיים שלי לא מסתכם רק במנהגים דתיים או בשיחות על קיומו של אלוהים, ושיש בי רבדים יותר עמוקים מזה. "את חיה בשקר", אמרו לי לפחות שלושה בחורים חילונים שיצאו איתי
"טוב שהגעת, כבר עשינו קידוש ואנחנו בדרך לנטילת ידיים", אמר לי המארח בדירה אליה נכנסתי לארוחת שישי. "את מוזמנת לערוך את הקידוש, אנחנו כבר שמענו", הוא הוסיף מחויך. יש משהו קצת מבאס בלקדש לעצמך לבד. לא שיש לי בעיה בלערוך את הטקסים האלה בעצמי, אני ממש פמיניסטית בקטעים האלה. זה פשוט תמיד מרגיש לי מוזר לעשות את זה כשיש בשולחן המון גברים שמסתכלים עליי. הם בטח חושבים שזה משעשע.
בחורה שהכרתי מארוחה אחרת קראה לי מרחוק, וסיפרה שאהבה חלק מהטורים שכתבתי. "תגידי, יש לך חשבון בטינדר?", שמעתי אותה שואלת. "האמת שכן", השבתי. "וואלה, מגניב. גם לי יש!", הודתה בהקלה. שמחתי לשמוע את זה, ועוד יותר שמחתי לגלות שאני לא הדתייה היחידה שמשתמשת באפליקציה הזו, וחושבת שיצא ממנה משהו רציני. "ומה כתבת שם בפרופיל?", היא הסתקרנה. "עיתונאית. שומרת שבת וכשרות", אמרתי. פעם הייתי מציינת שאני דתייה, אבל היום נראה לי מיותר לכתוב דבר כזה, בייחוד בגלל שאני כבר פחות מסננת על פי רמה דתית. "זה מעניין", השיבה, "כי אני ממש מבליטה את זה שאני דתייה ומחפשת קשר רציני".
בחורה נוספת שהצטרפה לשיחה אמרה שחשוב לה מאוד שידעו מהפרופיל שלה שהיא לא רוצה מישהו שמעשן. "גם אני פעם חשבתי שזה נורא ואיום", אמרתי לשתיהן. "מה, לעשן?", הן תהו. "כן. אני לא אוהבת עישון סיגריות, זה מסריח בעיניי ומגעיל אותי", הסברתי. "אבל בואו נגיד שאם אני אמצא מישהו מדהים וזה יהיה הדבר היחידי שמעצבן בו, אני מניחה שפשוט אבקש ממנו שלא יעשן לידי", הדגשתי. אגב, אני בטוח אעודד אותו להפסיק, אבל אף אחד לא מושלם.
"את יוצאת עם חילונים?", נשאלתי. "אני יוצאת עם כל מי שיוכל להכיל את אורח החיים שלי, כך שהוא יכול להיות גם חילוני, למרות שאני לא חושבת שהוא ירצה". תמיד חשבתי שבאידיאל זה אולי נשמע כמו איזון טוב, אבל במציאות זה נראה לי כמו קשר שיכול להגביל את הצד השני. "אני לא מכירה חילוני שירצה פתאום לשמור שבת במיוחד בשבילי. זה ויתור גדול מאוד לדעתי", אמרתי.
הנשים בארוחה הנהנו בהסכמה, ואני נזכרתי במסיבה שהשתתפתי בה לפני כמה חודשים. בחור שלא הכרתי ניגש אליי ואמר לי שאני הבחורה הכי מדהימה שהוא פגש. התלהבתי מהאומץ שהיה לו ומאוד הוחמאתי מדבריו. הוא הציע לי להצטרף אליו ואל שני החברים שלו לארוחת ערב במסעדה שהכרתי, וידעתי בבירור שאינה כשרה. "אני אוכלת כשר", אמרתי בהפתעה. כמה דקות לאחר מכן אותו בחור נעלם כלא היה, וגרם לי להצטער על שלא זרמתי. הרי מה כבר היה יכול לקרות? הייתי יכולה להזמין שתייה וצ'יפס כי אין בהם באמת בעיה של כשרות. רק בכלים שהתערבבו.
"פעם יצאתי לדייט עם מישהו דתי שלקח אותי למסעדה לא כשרה. התביישתי להגיד לו משהו על זה, כל הערב התפדחתי", כך סיפרה מישהי אחרת שהצטרפה לשיחת הבנות שהתפתחה. "נראה לי ששמירת שבת בפרקטיקה פחות בעייתית מדעות", טענה בפניי אחת הנוכחות. "יצאתי פעם עם מישהו אתיאיסט. יש לו כיפה והוא נראה דתי, אבל הוא בכלל לא מאמין באלוהים. הוא אמר לי שהוא רוצה שנחנך את הילדים שלנו שנוצרנו מהקוף", הוסיפה.
תחשבו כמה שומעים בתקשורת על סיפורי זוגות של דתיים וחילונים שמצליחים, אבל אף אחד מכם לא שומע על אלו שכשלו. "אין ספק שאת ממש מאיימת עליהם", אמר לי פעם ידיד חילוני. "מה מאיים בי?", שאלתי בבהלה. בשלב הזה הוא הסתכל עליי וממש נקרע מצחוק, "לא, את בכלל לא מאיימת. הוא סתם אידיוט שהוא ברח לך". לכאורה נרגעתי, אבל לא יכולתי שלא לתהות שמא הוא צודק, ואולי באמת הבעיה היא בי.
בחור דתל"ש שהכרתי וממש חיבבתי, אמר לי פעם שחבל שאני דתייה. באחת הפגישות הקודמות שלנו הוא הכריז בפניי שאין סיכוי שהוא חוזר אחורה בזמן. לא הבנתי מה הוא רצה ממני, כי לא תכננתי להוביל אותו לאף מקום שהוא לא מעוניין בו. בתוכי גם ידעתי שזה לא באמת משנה לו, כי אם הוא היה מעוניין בי, הוא כבר היה מוצא דרך לגשר על הפער הזה ולהיות חלק מהחיים שלי. אבל הוא לא רצה אותי באמת.
נכון, זה לא קל לנהל קשר כששני הצדדים בעלי רמה דתית אחרת, ועדיין זה לא נראה לי בלתי אפשרי. יש סצנה בלתי נשכחת בסדרה 'שבאבניקים', שעוסקת בדיוק בנושא הזה. אבינועם החרדי התאהב בבחורה החילונית שירה, שלא רואה בו פוטנציאל לזוגיות, והרבה מזה נובע מהפער הדתי בין השניים. "אנחנו שונים מדי", הוא אומר לרב. "שטויות. היא גרה על הירח?", ענה לו האחרון, וזו בדיוק הנקודה - אף אחד מאיתנו לא שונה עד כדי כך מהשני. "אפילו אל הירח הגיע בן אדם", עודד הרב את הבחור המבולבל.
יש כאלה שחושבים שאני בוחרת לא להחליט. שאני מנסה לשמור על המסורת היהודית ועל הרקע הדתי שממנו אני מגיעה, ובכל זאת חיה אורח חיים חילוני. אמרו לי שזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שקשה לי למצוא מישהו שמתאים לי, מכיוון שאני לא נחשבת ל"דוסית" בהגדרה שלי. ואני תוהה, עד מתי דתיים יראו אותי ככופרת, וחילונים יקראו לי "רבנית"?
אני צריכה לנסות ולהסביר לכולם שאורח החיים שלי לא מסתכם רק במנהגים דתיים או בשיחות על קיומו של אלוהים, ושיש בי רבדים יותר עמוקים מזה. "את חיה בשקר", אמרו לי לפחות שלושה בחורים חילונים שיצאו איתי.
למה זה שקר להאמין באלוהים ביום ראשון ולכפור בו ביום שלישי? למה אי אפשר לקבל את זה שהחיים הם לא שחור ולבן? תגידו לי שאני חיה בסרט, אבל נראה לי שמי שיאהב אותי, יקבל אותי בדיוק ככה - מאוהבת אבל מורכבת. מה שבטוח, אני לא גרה על הירח.
