כל הדרכים שמשאירות אתכם לבד
לכולנו יש פילטרים דרכם אנחנו מסננים ומעבדים את המציאות. הבעיה היא שלא פעם אנחנו הופכים את ההווה להמשך ישיר של העבר, ובטוחים שמה שהיה - הוא שיהיה. רועי צור עם 10 צורות מחשבה שמשאירות אותנו במקום
"זה תמיד חוזר לאותו דבר", אומרת לי רונית בתחילת פגישתנו. "אף אחד לא רוצה להישאר איתי. כנראה שאני לא מספיק אטרקטיבית". תוך כדי השארות עם הכאב שלה, אני מרשה לעצמי לשאול אותה אם יש אולי סיכוי שהיא לא רואה את התמונה המלאה, או שאולי היא לא מדויקת במאת האחוזים. "מה זאת אומרת?", היא מתרעמת. "הרי זה קורה לי שוב ושוב. משהו שאני עושה בוודאי מרחיק ממני גברים. אתה באמת יכול להגיד לי שמה שאני רואה אינו נכון?"
בכל פעם שאני פוגש מטופל שבטוח שכך הם פני דברים, אני מספר לו את הבדיחה הבאה: איש אחד נסע לבדו במדבר עד שנעצר בעקבות תקר בגלגל. הוא יצא מרכבו כדי להחליף גלגל, ואז גילה שאין לו ג'ק. התחיל ללכת במדבר כדי לחפש מישהו שיכול להשאיל לו ג'ק. הלך והלך אבל שום סימן חיים לא נראה באופק. "אני יכול ללכת פה ימים ולא לראות נפש חיה", אמר לעצמו בכעס. "וגם אם אני אמצא פה איזה בית, אולי בכלל לא יהיה להם ג'ק לתת לי".
פתאום ראה האיש אור קטן באופק, והתחיל ללכת לקראתו. "מי גר במדבר? רק אנשים מוזרים. סתם אני הולך, בטח אין להם בכלל רכב". הוא המשיך ללכת ואמר לעצמו, "ומה אם יש להם רכב אבל הם לא ירצו לתת לי את הג'ק שלהם? או שהם ינצלו את זה שאני צריך אותו ויבקשו כסף עבורו?". עכשיו הוא כבר ממש נהיה מרוגז. "טוב, אני אתן להם כמה שהם יבקשו כי אין לי ממש ברירה. אבל אלוהים, איזה אנשים רעים יש בעולם הזה!". הגיע האיש אל הבית ודפק בדלת. כמה שניות אחר כך נפתחה הדלת, ובפתח עמד זקן חביב. האיש הביט בכעס בזקן והטיח בו: "אתה יודע מה, אתה יכול לקחת את הג'ק שלך ולדחוף אותו לתחת!".
כשההווה הופך להמשך ישיר של העבר
הבדיחה הזו נועדה להעביר את הנקודה הבאה: אנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא, ואנו מייצרים את תפיסותינו על פי הסכמות הייחודיות לנו. הסכמות הן מעין משקפיים או פילטרים דרכם אנחנו מסננים ומעבדים את המציאות. התועלת של הסכמות הללו היא שהן עושות לנו קיצורי דרך, והופכות משהו מורכב לפשוט ומוכר, ומשהו חדש לדימוי או לסמל מוכר ובעל משמעות קיימת מבחינתנו.
כך מותג אופנה מסוים מגלם בתוכו תכונות של יוקרה וסטייל מבלי שנצטרך לחשוב יותר מדי, ומישהו מוכר בטלוויזיה מתויג אצלנו כסמל האושר וההצלחה - למרות שאנחנו לא ממש מכירים אותו ואת חייו. הבעיה היא שלסכמות הללו יש מחיר, במיוחד אם הן שליליות ונושאות איתן מטען מעוות מהעבר הרחוק שלנו. במקרה כזה, הסכמות שלנו הופכות את ההווה להמשך ישיר של העבר, ואז, ממש כמו עם האיש והג'ק, אנו בטוחים שמה שהיה הוא שיהיה, והופכים לחסרי אונים, פאסיביים ומיואשים.
רונית חוותה בילדותה את ההרגשה שהוריה הקרייריסטים לא ממש פנויים בשבילה, וכתוצאה מכך התגבשה אצלה הסכמה שהיא לא מעניינת מספיק. באופן זה, האמונות הפנימיות שלה מושלכות על המציאות והופכות לנבואות המגשימות את עצמן בדייטים שלה. להלן עשר סכמות טיפוסיות המונעות מרבים מאיתנו לצאת מהמקום התקוע, הפאסיבי וחסר האונים.
1. חשיבה מסננת
בדפוס חשיבה זה אתם מסתכלים רק על נתון מסוים ומסננים החוצה את כל היתר. כתוצאה מכך, כל האירוע נצבע בצבעים של הנתון המסוים הזה שעבר את הפילטר שלכם. רונית למשל סיננה החוצה חוויות מהנות עם בחורים, והתמקדה בכל אותן חוויות שליליות שמאששות את תפיסת עולמה שאומרת שאנשים לא נהנים בחברתה. החשיבה המסננת מוציאה נתון מסוים מההקשר שלו, מעצימה אותו וגורמת לנו להתעלם מיתר הנתונים הקיימים.
2. "הכול או לא כלום"
דפוס חשיבה זה הוא דיכוטומי, הכול שחור או לבן, נכון או לא נכון, אין משהו באמצע. רונית חשבה שאם יש רגעים של שעמום או שהבחור לא מראה סימנים שהוא נהנה, אז הוא ודאי לא רוצה להיות איתה. כאשר הפרשנות שלנו קיצונית, נלווים אליה שינויים מהירים במצבי הרוח ותנודות רבות בערך העצמי. אם אני לא מבריק או מושלם אז אני טיפש ולא יוצלח. אין מקום לדרך ביניים.
3. חשיבה מכלילה
בדפוס חשיבה זה אנו מגיעים למסקנה כללית על סמך אירוע בודד או מקרה יחיד שקרה לנו. הדייט האחרון של רונית גרם לה לחשוב כי כל הדייטים הבאים שלה יהיו כאלה. כדי לבדוק האם אתם נוטים לחשיבה כזו, בדקו האם אתם משתמשים במילים המאפיינות חשיבה מכלילה כגון: "תמיד", "לעולם", "אף פעם", "כולם". כשאתה אומרים "כל הגברים השווים תפוסים" או "אין יותר בחורות שוות", נפלתם קורבן לחשיבה מכלילה.
4. השלכה של הרגשות
רונית היתה בטוחה שהיא יודעת שבחורים שיוצאים איתה לדייט לא נהנים איתה, למרות שבחלק גדול מהמקרים לא היו לכך עדויות של ממש. דפוס חשיבה זה נובע מתהליך הנקרא השלכה, בו אנו משליכים על אחרים את ההרגשה הפנימית שלנו, ובטוחים שהאחר מרגיש וחושב כמונו.
5. חשיבה קטסטרופלית
בדפוס חשיבה זה אנו הופכים כל אירוע קטן לקטסטרופה של ממש. המבנה של חשיבה קטסטרופלית הוא בצורת "מה יהיה אם?". מה יהיה אם היא לא תאהב את איך שאני לבוש? מה יהיה אם שוב הדייט יהיה רע? מה יהיה אם אני לא אמצא אף פעם בן זוג? בכל פעם שרונית יצאה לדייט חדש, היא חשבה לעצמה, "מה יהיה אם שוב לא ייהנו מחברתי". הדרך להתמודד עם מחשבות כאלה הוא להבין שהסיכוי של האירוע הקטסטרופלי להתרחש הוא אפסי, ואנו מעצימים את ההיתכנות שלו בדמיון כיוון שכך המוח פועל כדי להגן עלינו מפני קטסטרופה.
6. פרסונליזציה
בדפוס חשיבה זה אנו בטוחים שכל מה שהאחר עושה או אומר קשור באיזושהי צורה אלינו. רונית היתה בטוחה שסימנים בפנים או בתנועות הגוף של הבחורים שאיתם יצאה בהכרח קשורים אליה, ופירשה אותם כסימן לחוסר ההנאה שלהם מהמפגש איתה. צורת החשיבה הזו גם מביאה אתכם לעריכת השוואות בלתי פוסקת ולתחרותיות עם אחרים. במקרים כאלה, גם אם אתם מנצחים בהשוואה, ההקלה היא רגעית כי מאחוריה מסתתרת בעצם תחושת ערך עצמי נמוך.
7. חשיבה נוקשה
בדפוס חשיבה זה אנו פועלים לפי סכמות נוקשות, וכל סטייה מהם גורמת לנו להרגיש רע לגבי עצמנו. אנשים שנוטים לדפוס חשיבה זה משתמשים לרוב במילים כגון "צריך" או "חייב", ולעולם לא בוחנים האם הכללים האלה באמת הגיוניים. רונית למשל חשבה שכל בחור שרוצה אותה חייב לרצות לנשק אותה בסוף הפגישה הראשונה, כי אחרת זה אומר שהוא לא בעניין. יש אנשים שמרגישים שהם חייבים לשלוט ברגשות או חייבים לא לטעות לעולם, או חייבים להיות אהובים תמיד. כל אחד והצריך שלו. הדרך להתמודד עם חשיבה זו היא להזמין קצת יותר גמישות וקלילות לחייכם.
8. חשיבה מפריזה
בדפוס חשיבה זה אנו מוציאים דברים מפרופורציה וכתוצאה מכך טעויות קטנות הופכות להיות כישלונות גדולים, הצעות לשיפור הופכות לביקורת, ואיחור קטן של הצד השני הופך להיות חוסר עניין כלפינו. אנשים שנוטים לסוג חשיבה זה משתמשים במילים כגון "זה עצום", "בלתי אפשרי", "חמור", "יותר מדי". דפוס זה יוצר פסימיות ומוביל לחשיבה קטסטרופלית. הדרך להתמודד עם דפוס חשיבה זה היא להוריד את הווליום ולשים לב לדרמטיות שלנו.
9. האשמה עצמית
בדפוס חשיבה זה כל אירוע קטן וחסר משמעות יהווה עבורנו הוכחה לכך שאנו לא שווים. הנטייה להאשים את עצמנו ללא כל היגיון או קשר למה שקרה, היא דפוס חשיבה שגוזל מאיתנו אנרגיה. אומנם רצוי שתהיה לנו מודעות עצמית לחסרונותינו, אולם חלק מאיתנו נוטים ל"חפרנות" יתר ובדיקה בלתי פוסקת של מחשבותינו ופעולותינו. אנשים רבים הם המבקרים הכי גדולים של עצמם, והם מוכנים לתקוף את עצמם בכל פעם שמשהו משתבש. האשמה עצמית זו יוצרת דימוי עצמי נמוך, המוביל בסופו של דבר לכישלון.
10. חשיבה רגשית
בדפוס חשיבה זה אנו מאמינים שמה שאנחנו מרגישים מוכרח להיות האמת האובייקטיבית. חשוב לזכור כי הרגשות שלנו הם תנודתיים מאוד ומשקפים את הלך הרוח הפרטי שלנו בלבד. העובדה שאנו מרגישים משהו בעוצמה רבה אומר משהו על עצמנו יותר מאשר על המציאות. נסו להמתין 24 שעות, ותראו שמה שהרגשתם בעוצמה רבה דעך והפך להרבה יותר שולי.
לפיכך, לא מומלץ להגיב מתוך רגש עז אלא להמתין כדי שנוכל לראות את הדברים באופן יותר מפוכח. בקיצור, בפעם הבאה שאתם בטוחים שמה שאתם רואים ומפרשים הוא המציאות האובייקטיבית, נסו לברר עד כמה התפיסות, ההתניות והכוונות הלא מודעות שלכם תורמות ליצירת המצב הנוכחי.
רועי צור הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט – עוסק בטיפול פרטני, זוגי וקבוצתי, ומעביר במסגרת Funzing הרצאות.
