30 שנה אחרי הלילה בלבנון, 30 שנה בלי אמיר
בלילה בין 8 ל-9 בדצמבר 1988 חדר כוח צה"ל לכפר נועיימה בלבנון כדי לחסל את מפקדתו של אחמד ג'יבריל. באותו לילה איבדה ישראל מפקד דגול ואני איבדתי חבר. מילים לזכרו של סא"ל אמיר מי טל ועל רוח של גבורה ונחישות
המפקדה של ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, בפיקוד אחמד ג'יבריל, שכנה בעיירה נועיימה בלבנון והוציאה במחצית השנייה של שנות ה-80 שורת פיגועים נגד ישראל. הזכור שבהם הוא ליל הגילשונים בנובמבר 1987, שבו נרצחו שישה חיילי צה"ל. בתגובה החליטה ישראל על מבצע "כחול וחום", שנועד לפגוע במפקדה ובתשתיות הטרור סביבה, שכללו בין מערכת תת-קרקעית של מבנים, בונקרים ומערות באזור.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לפני 30 שנה בדיוק, בלילה שבין 8 ל-9 בדצמבר 1988, התבצעה פשיטה על המפקדה על ידי חיילי צה"ל שהגיעו ליעד בנחיתה מהים. על הכוחות בשטח, שכללו צוותים מחטיבת גולני ושייטת 13, פיקד מח"ט גולני, אל"מ ברוך שפיגל. על המבצע כולו פיקד האלוף דורון רובין. במבצע נהרגו 30 מחבלים, כולל מפקד הגזרה, והארגון ספג פגיעה קשה שבעקבותיה במשך שנים לא הוציא פיגועים נגד ישראל.
אבל במבצע נהרג חברי, סא"ל אמיר מי טל, מפקד גדוד ברק. המכתב הזה הוא לזכרו.
אמיר חברי,
דרכינו הצטלבו לראשונה בעיירה קולומבוס שבמדינת ג'ורג'יה בארה"ב. נשלחנו לקורס מטעם צה"ל, כולל חוויה של מגורים משותפים, ועל רקע כל מה שיש לאמריקה להציע, באווירה כל כך רחוקה מהשירות בגולני, זכיתי להכיר את הפנים היפות באישיותך. חבר אמיתי, צנוע, ביישן חסר תקנה.
הקרב שבו נפלת היה חלק מאחד המבצעים העמוקים והנועזים של צה"ל. באותה עת, כשהוא עוד מתאושש ממלחמת לבנון ונלחם ברצועת הביטחון, היה צה"ל במיטבו, כזה שמפתיע את המחבלים בבתיהם עשרות קילומטרים מגבול ישראל. כמה טבעי שנפלת בראש חייליך במהלך קרב. מותך האיר בזרקור אדיר על דור שלם של לוחמים ומפקדים שגדל, לחם והתעצב במציאות הלבנונית.
כמדי שנה שוב ניפגש מול חלקת הקבר בחדרה. אנחנו באים לזכור. זה מפגש אינטימי מיוחד של משפחת גולני עם משפחתך ועם חבריך.
בצד הוויכוח הנוקב שנמשך עשרות שנים בחברה הישראלית - על השהייה בלבנון, על הדרך, על המחיר - אנחנו שהובלנו את הלחימה חשנו תחושת שליחות וצדקת הדרך. היום, שלושה עשורים אחרי הקרב ו-18 שנה אחרי הנסיגה מלבנון, הגיע הזמן לחשבון נפש נוקב של כולנו. של המפקדים, של החיילים, של החברה הישראלית.
מבצע כחול וחום, 1988:
הגיע הזמן שהחברה הישראלית תתייצב מול המראה ותביע את הערכתה לאותה מלחמה נשכחת, לאלפי הנופלים, בראשם אתה אמיר והחברים שלנו. מחירה הכואב מצלק עד היום את נפשם וגופם של עשרות האלפים שהשתתפו בה ושל בני המשפחות שלהם.
אותך לא נוכל להחזיר לחיים, אבל את הרוח הזו, את הרצון לתת ולתרום לארץ ולמדינה, כדרך וכתפיסת עולם, את היכולת להנהיג ולהוביל באומץ בשדה הקרב ולא רק בו - אם את אלה נאמץ ונשמור לעצמנו, וננחילם לדורות הבאים, לבני הנוער שמתגייסים מחר ויישאו את לפיד הביטחון על כתפיהם - אם נצליח בכך אז אנו מקימים לך מצבה שיפה ממנה וחשובה ממנה לא נוכל להקים.
דור המפקדים והלוחמים בגולני של היום, אלה שנולדו עשור אחרי מותך, מכיר היטב את דמותך, את מורשתך, את מנהיגותך כמפקד ייחודי ומוביל בהיסטוריה רבת השנים של החטיבה בפרט ושל צה"ל בכלל. הוא מכיר אותן דרך נתיבי הזיכרון והמורשת המחברים בין דורות של לוחמים.
ולכן, עוד מילה אחרונה להורים דוד ורבקה היקרים. אנחנו, חבריו של אמיר ללחימה בלבנון, שהולכים במסע הזיכרון שלו יותר מדי שנים, יודעים שזה אך טבעי שלאחר 30 שנה השורות מידלדלות מול חלקת הקבר.
אבל הנה, רק בחג הסוכות האחרון, במפגש המיוחד לזכר אמיר על גבול לבנון, היו רבים רבים. מכרים, פקודים, חברים לנשק מגולני, חלקם גם עם בני משפחותיהם, שהכירו אותו ואת דמותו רק משבילי הזיכרון. כל אחד והאמיר שלו.
זה מוכיח יותר מכל את החותם האדיר שהוא הותיר אצל כל אחד מאיתנו עד היום. אתם, דוד ורבקה, בדרככם האצילית, הצלחתם לתת לנו תחושה של בית במשך כל כך הרבה שנים, ועל כך חיבוק גדול ותודה ענקית.
יהי זכרו ברוך
- אל"מ (מיל') קובי מרום, לשעבר מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון, הוא עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
