ההצגה "אוסלו": מרתקת ומשוחקת מצוין
ההצגה המספרת את סיפורם של הזוג הנורווגי ששימשו כמתווכים סודיים בהסכמי אוסלו - מותחת, מלוטשת, ובאווירה המקוטבת של ימינו מעבירה מסר של תקווה
יש משהו סמלי בכך שמי שכתב את המחזה "אוסלו", המנסה לעקוב אחר תהליך המשא ומתן הסודי בין ישראל לארגון אש"ף, שהוביל לחתימת הסכמי אוסלו, הוא מחזאי אמריקאי דווקא, ג'יי-טי רוג'רס. כמו שתהליך המו"מ עצמו היה תינוק שנולד במוחם הקודח של צמד נורווגים מלאי אופטימיות, הרי שהמחזה המספר על אותו תהליך בלתי אפשרי הוא פרי יצירתו של מחזאי אמריקאי מיומן, הבוחר לספר לנו את הסיפור עם תערובת מדויקת של מתח והומור, רגעים אנושיים קטנים ומרגשים לצד רגעים היסטוריים רבי־עוצמה, אך בלי המעורבות העמוקה של מי שחי את הקונפליקט שההסכם ייצר. המבט שלו הוא מבט מרחוק - בזה כוחו, אך גם בזה חולשתו, בסופו של דבר.
במרכז העלילה נמצא הזוג הנורווגי, טריה לרסן ומונה יול, שהמציאו את הערוץ הסודי וגם שימשו כשושבינים של התהליך, אך נמנעו מלשמש כמתווכים והכריחו את הנושאים ונותנים לשבור את הראש לבד. דווקא צמצום האגו שלהם הוא שמוביל בסוף להצלחה הגדולה.
ההצגה המרתקת והמלוטשת, שבנה הבמאי אילן רונן, מעבירה את הסיפור המותח בצורה קצבית וחיה עם ביצועים מצוינים של כל הצוות. בין השאר ניתן לציין את גסאן עבאס, חי מאור, נמרוד ברגמן, עופר רוטנברג, עדי גילת, דב נבון, אילן דר ושהיר כבהא. מעל לכולם בולטים לירון ברנס ולימור גולדשטיין המיטיבים להקרין את המורכבות של זוג הגיבורים הנורווגים החיים את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני בכל נפשם, אך שומרים באדיקות על מקומם הניטרלי בשיחות. בסיום יש להם נאום אפולוגטי קצר לקהל, המנסה לאשש את הערך של מה שהם הגשימו. באווירה הכל כך מקוטבת וחסרת אמון של היום, הדברים שלהם מעבירים מסר של תקווה.