רק שמנור סולומון לא ילמד מבניון

יוסי, ילד שלי מוצלח, כך דאגנו להזכיר לו כשהוא שיחק והוא באמת תמיד יישאר כזה. וכשהוא לא שיחק, בכה, ירק והתפרץ על כל מי שעבר בדרך, דאגנו להזכיר לו שזה בגלל התשוקה הגדולה שלו למשחק, וזה באמת בגלל זה?

יוסי אוהב כפיים כמו כולנו. יוסי אוהב לייקים כמו כולנו, ויוסי אוהב להרגיש גדול כמו כולנו. אבל יוסי התרגל להרגשה הזו וחי אותה יותר מדי זמן. ולמה שהוא יישאר לראות משחק של כמה בינוניים באשדוד.

יוסי בניון(צילום: עוז מועלם)

בזמן שכל מה שיוסי נגע בו הפך זהב, כל מה שמכבי פ"ת נגעה בו נצבע אפור, בלי תואר יוקרתי ובלי הרבה קהל היא תמיד הייתה שם, מקבילה לקריירה האירופית של יוסי, רק בבינוניות ישראלית ומציאותית שכולנו חווים אותה. עליות ומורדות אבל אף פעם לא לגעת בפסגה. וכשבניון הפתיע ובחר להגיע לאם המושבות, הוא שיחק, כבש וחייך, וזה בדיוק מה שהוא ביקש וזה בדיוק הסוף שרצינו שייכתב לאגדה כמו יוסי.

בעצם הגעתו למכבי פ"ת הוא הרים את המותג של המועדון, ונתן לו סוג של תואר שלא הרבה מחזיקות בו. וכשביקש לעזוב לבית"ר, הוא השפיל במודע או לא את המועדון המלאבסי שהתכופף וסלח לו על הפזילה. לבית"ר אולי יש אלפי עוקבים חדשים באינסטגרם והרבה כפיים כמו שהוא אוהב, אבל כולנו חוץ מיוסי יודעים שגם שם הוא לא ישחק בקביעות.

פ"ת יכולה לצאת גדולה, להקטין את יוסי בדיוק כמו שהוא שהקטין אותה, להעזיב אותו וללמד אותנו ואת מנור סולומון שלה שיעור חשוב שיוסי לא נכח בו: רק למי שמוכן לחכות בגשם באצטדיון הי"א כדי לעלות מהספסל ולעזור לקבוצה שלו לנצח יש תשוקה אמיתית למשחק.