לחיות עם סרטן ריאה
אורי ליניק בן 67 אבא לארבעה וסבא ל-7 מספר על הכניסה למועדון המופקפק של "חולי סרטן ריאה - המעשנים" והאומץ להסתכל לסרטן בעיניים ולהילחם. טור אישי
בשיתוף אסטרהזניקה
כשאתה מגלה שיש לך חשד לממצא בריאה אתה אומר לעצמך "נו, עישנת 35 שנה, הכתובת הייתה על הקיר". אבי גם חלה ונפטר מסרטן ריאות ואני חושב שבתוך תוכי תמיד ידעתי שהרגע הזה יגיע. היום, המוות כבר לא עומד לי מאחורי הדלת, הוא קצת רחוק יותר (20 ק"מ בערך) וככה הוא לא כל כך מפחיד. יכול להיות שכשהוא יתקרב אתחיל לחוש אחרת.
הכל התחיל לפני קרוב לשנתיים. סבלתי משיעול טורדני שלא עזב אותי, הלכתי ל"טרם" והודעתי להם בעצמי שיש לי דלקת ריאות. הם כמובן מיד עשו לי צילום והסכימו איתי לגבי הדלקת – אבל גם הוסיפו, "יש לך כתם חשוד מאוד בריאות ומפה אתה ממשיך לסי.טי".
אז הייתי ממושמע והלכתי לסי.טי וממנו לרופא ריאות ששלח אותי מיד לביה"ח בילינסון. הגעתי לד"ר אלונה זר, שלא בזבזה רגע אחד והעניקה לי כרטיס כניסה למחלקה, שלחה אותי לבדיקת פט סי.טי ומשם לביופסיה. ד"ר זר הסתכלה עליי והודיעה לי שבשלב 3 של המחלה ושאני הולך לקבל את הטיפול הכי אגרסיבי שיש כי היא יודעת שאני אעמוד בו. עברתי סדרה של 35 הקרנות ושתי סדרות של טיפול כימותרפי בסופם הגיע בשורה משמחת סוף סוף מבדיקת הפט סי.טי החדשה – התברר שאני נקי ממחלה.
בשורה מטלטלת
באותו יום שד"ר זר בישרה לי על התוצאות המשמחות היא אמרה שיש לה עוד בשורה משמחת עבורי. היא הסבירה לי על תרופה אימונותרפית שהתאימה למצב בו נמצאתי ואמורה לסייע לשמור על המצב המצוין שהגעתי אליו לאחר הטיפול הכימותרפי וההקרנות. היא התחילה להסביר לי איך התרופה הזו פועלת על מנת לעורר את המערכת החיסונית שלי לזהות ולתקוף את הגידול ובקטע הזה כבר אמרתי לה שאני משאיר לה את ההסברים הרפואיים והעיקר שהיא זו שמבינה איך לעזור לי.
שבוע לאחר מכן חיכה לי אימייל ממנה בתיבת הדואר הנכנס שבישר לי כי אני אהיה החולה הראשון שמקבל את התרופה הזו בבית החולים. שלושה שבועות לאחר מכן, כשהגעתי לקבל את הטיפול הראשון כבר גיליתי שאני השני במספר. אחת לשבועיים התייצבתי למשך שעה וחצי לקבל את הטיפול. נכון, זה קצת מוציא אותך מהשיגרה, אבל לשמחתי הגדולה אני כבר אחרי הטיפול ה-20 שלי ולפני שבוע בדיוק קיבלתי את תוצאות הפט סי-טי האחרון שלי שהראה שאני עדיין ללא התקדמות של המחלה.
מבחינת תופעות הלוואי – הן שם אבל אפשר לחיות איתן ולעבוד איתן ולדברי הרופאים מספר חודשים אחרי הפסקת הטיפול הן עוברות לגמרי. זה לא עניין של מה בכך שאתה מסוגל להמשיך ולקום כל בוקר לעבודה, במיוחד כשאני לדוגמה עובד בעבודה פיזית הדורשת ממני להיות בחוץ במהלך היום.
תופעה נוספת מאוד משמחת הייתה לגלות שאני, בניגוד להרבה חולי סרטן עליתי 20 קילו ולא להיפך. כולם כל היום רבים ביניהם כמה ק"ג הם השילו – אבל אצלי התגלה שבלוטת התריס עובדת הפוך ולאחר שאיזנו אותי בטיפול בכדורים הפסקתי לעלות במשקל.
התמודדתי עם הרבה דברים בעברי. אחת מבנותיי אובחנה עם תסמונת דאון בילדותה ואחד מאחיי נהרג לפני 45 שנה במהלך השירות הצבאי שלו. כ-25 שנה עסקתי בעולם החינוך וההוראה ובמשך שלוש שנים הייתי מנהל בי"ס – אז אולי בגלל זה הסרטן פחות מפחיד אותי. צריך לזכור שהבשורה על סרטן ריאה מטלטלת לא רק את החולה אלא גם את בני משפחתו.
הגילוי שחליתי התקבל באופנים שונים על ידי בני המשפחה, אצל חלקם בקור רוח ואצל אחרים בלחץ וחרדה רבה. אסור לחשוב שהכל אבוד גם עם בשורה כזו. גם היום, כמו תמיד, אני מקפיד להחזיק את המשפחה מלוכדת ולהרגיע את הרוחות כשצריך.
הכלי הכי חשוב שסייע לי לעבור את התקופה המורכבת הזו הוא לא להקרין פחד. בדרך הזו אתה מקבל את כל המידע שיש, פתוח לשמוע את כל מה שמציעים לך והפחד לא מנהל אותך. היום גם קל לי יותר להיות בצד המעודד ולהגיד למי שמאובחן עם המחלה שיש הרבה אפשרויות טיפול - והחיים לא נגמרים. יש תקווה ואני עדות חיה לכך.
בשיתוף אסטרהזניקה
לפנייה לכתב/ת 
