קשיש שקוע בחובות שמתגורר בשדה: "איש לא מוכן לבוא לטפל בי"
שלום דחבש, בן 83 ממושב עזריאל, היה חקלאי מצליח. אחרי האינתיפאדה הראשונה הוא פשט רגל וכבר 30 שנה הוא מתגורר במחסן בשדות המושב. "המועצה התחייבה לסייע לי בהצבת קרוואן אבל זה לא קרה", הוא אמר. "אני זקוק לסיוע סיעודי ואף אחת לא מוכנה להגיע למחסן לטפל בי". המועצה: "הפונה מטופל"
שלום דחבש, בן 83 ממושב עזריאל שבלב השרון, היה אמור ליהנות מהפנסיה שלו ולגור בשקט בקרוואן שרכש בחצר של אחיו. במקום זה, הוא חי במחסן חקלאי בשדות המושב, לאחר שלטענתו המועצה האזורית לא סייעה לו. כעת הוא טוען שאינו מקבל סיוע כי המטפלות מסרבות לבוא למחסן.
דחבש, מראשוני מושב עזריאל, היה חקלאי מצלחי ועסק בגידול פרחים. "אחרי האינתיפאדה הראשונה, המדינה לא איפשרה להכניס עובדים פלסטינים ואני פשטתי את הרגל", סיפר בשיחה עם ynet. "חוץ מזה, עברתי טרגדיה לאחר שגרושתי נרצחה ונאלצתי לגדל את שלושת הילדים שלנו לבד. רצו לשלוח אותם לפנימיה ואני סירבתי".
כבר 30 שנה שדחבש מתגורר במחסן שנמצא בשטחים החקלאיים של המושב, זאת אחרי שלטענתו המועצה האזורית לא קיימה את חלקה בעסקה ביניהם: "המועצה אמרה לי תקנה קרוואן ונעזור לך לחבר אותו לתשתיות. קניתי קרוואן ב-20 אלף שקלים, הובילו אותו לחצר של אחי, הכינו חלקת אדמה - אבל היא לא הוכנה כמו שצריך והקרוואן שקע. הבטיחו לי שהוא יחובר לתשתיות, אבל זה מעולם לא קרה. הקרוואן עומד כפיל לבן ואני שקוע בחובות".
דחבש מתגורר בתת-תנאים במחסן המרוחק, שכדי להגיע אליו הוא צריך לעבור דרך לא פשוטה לאדם בגילו. "זה מה שנשאר. אני יותר קרוב לקלנסווה מאשר למושב. בלילה השערים נסגרים ואני לא יכול להיכנס למושב, אין לי אפשרות להגיע לבית הכנסת שבניתי במקום. קשה ללכת את כל הדרך הזו ברגל, אני כבר לא צעיר".
"בעבר הותקפתי על ידי ערבים שניסו לשדוד אותי, אבל הצלחתי להבריח אותם", סיפר. "אני גר פה לבד. אני מפחד שיום אחד אני אמות במחסן ואף אחד לא ידע. ימצאו פגר אחרי הרבה זמן". לטענתו, הוא חולה ומגיעה לו עזרה סיעודית אך "אף אחת לא רוצה להגיע למחסן לטפל בי".
מהמועצה האזורית לב השרון נמסר בתגובה: "הפונה מוכר ומטופל על ידי המחלקה לשירותי רווחה וקהילה במועצה, בשל צנעת הפרט לא נוכל לפרט בנושא".