"אחרי כל הסבל - סוף, סוף חזרתי לנשום"
ציון חדד בן 36 מחדרה היה פעיל במשך כל חייו. בוקר אחד הוא התעורר עם מה שנראה כמו הצטננות קלה –אך למעשה מדובר באסתמה קשה שהתפרצה במפתיע. במשך שנה וחצי מצבו הידרדר ואף אחד לא מצא לו מזור עד היום שהוא התחיל לקבל טיפול ששינה את חייו
מעולם לא סבלתי מבעיות נשימה. אני בן 36 ומעולם לא ידעתי מה זה קוצר נשימה, לא השתמשתי מעולם במכשיר אינהלציה ובטוח של ידעתי איך שמים חומר באינהלציה, הייתי רץ כל שבוע והתאמנתי בכדורגל ארבע פעמים בשבוע.
יום אחד לפני שנה וחצי הרגשתי שתפסה אותי התקררות מסוימת, הצטננות שלא עזבה אותי ומאז המצב רק הלך והידרדר. התחלתי לקבל אנטיביוטיקה בכמויות לא הגיוניות, סטרואידים לבליעה, נבדקתי על ידי רופא אא"ג שאמר שככל הנראה מדובר בבעיה בסינוסים ושלח אותי לעבור ניתוח – גם אותו עשיתי – והבעיה רק החריפה.
העולם התהפך ברגע – לעלות מדרגות שזו פעולה שגרתית לרובנו הפכה להיות משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית, העלייה במשקל כתוצאה מהתרופות והסטרואידים גם היא הגיעה ובמשך שנה והקושי לזוז הפך להיות גדול יותר ויותר.
התחושה שליוותה אותי בכל השנה וחצי הללו שעברו עליי לא הייתה קוצר נשימה או שיעול שמלווה אותך אלא פשוט תחושה נוראית של חנק, כאילו מישהו פשוט חוסם לי את האפשרות לנשום. כל בדיקת תפקוד ריאה שעברתי נעצרה כי לא הצלחתי לסיים אותה והתחושה הייתה שאני אדם מת מהלך. כעובד עצמאי, שעבודתו פיזית מצאתי את עצמי מצליח לעבוד רק אחרי כמות ניכרת של סטרואידים והחיים כפי שהכרתי וחייתי אותם עד אז פשוט נעלמו.
רוץ, תתאשפז מיד
הגעתי למצב שרופא הריאות שטיפל בי עד אז הרים ידיים ופשוט אמר לי שאין לו איך לעזור. אי אפשר לתאר את התסכול הגדול שאתה נמצא בו. עד אז, בדיקת הדם האחרונה שעשיתי הייתה בשנת 2009 ופתאום שנה וחצי ברציפות אני מתעסק רק עם רופאים ותרופות ולא מצליח לקום מהמיטה.
הפקידה המליצה לאשתי שאגיע לפרופ' יוחאי אדיר, שנחשב למומחה גדול בתחום, ואשתי שלא ויתרה התעקשה שיראו אותי בהקדם האפשרי. אני לא אשכח את התחושה כששמעתי אותה אומרת להם שמדובר בבן 34.5 שכבר לא חי.
למחרת כבר התייצבתי אצלו והוא מיד הפנה אותי לבית החולים כרמל להתאשפז. כשהגעתי לד"ר שי כהן, מנהל מחלקה פנימית ב', הוא עשה לי בדיקת תפקודי ריאה שהצביעה על 27% אז הבנתי למה פרופ' יוחאי אמר לי לרוץ להתאשפז מיד.
הזריקה הזו הצילה לי את החיים
הייתי מאושפז שלושה ימים ועשו לי את כל הבדיקות האפשריות, ביניהן נמצא שאני סובל ממחלת אסתמה קשה במיוחד שהתפרצה ללא התראה או סימנים מוקדמים ומאופיינת ברמות גבוהות במיוחד של אאוזינופילים, תאי דם שמייצרים מצב דלקתי בכלי הנשימה.
התחלתי לקבל טיפול ביולוגי בזריקה שנקרא פסנרה, שאז, עוד לא הבנתי מה המשמעות שלה. היום, ארבעה חודשים אחרי אני מבין שהטיפול הזה הציל לי את החיים. שבוע אחרי האשפוז התחלתי לקבל את הטיפול בזריקות התת עוריות.
אני מודה שהייתי סקפטי ומיואש, אך בתוך תוכי מייחל לישועה. במקביל הורדתי את כמות הסטרואידים שצרכתי. בטיפול השני כבר הגעתי לציון 67% בתפקודי ריאה ובשלישי הגעתי ל-97%. קשה להבין את המשמעות של המספרים האלה למי שלא מבין מה זה אומר לא לנשום 18 חודשים רצוף. והרופאים - אפילו הם היו מופתעים מהתגובה המהירה שלי לטיפול.
קיבלתי את החיים שלי בחזרה
היום, שלושה חודשים אחרי חזרתי לתפקוד מלא גם בבית וברוך השם אנחנו בכיוון הנכון. כבני אדם אנו לוקחים כמובן מאליו את העובדה שאנו נושמים. זאת נראית פעולה כל-כך פשוטה, כל-כך טבעית. אני יודע עד כמה זו הייתה פעולה קשה עבורי במשך חודשים ארוכים.
היום, אני הלכה למעשה, נושם לרווחה.
לפנייה לכתב/ת 
