מייקל וורדיאן: "החלום הבא שלי - ריצה על הירח"

אבל מה תגידו על זה: מייקל וורדיאן האמריקני רץ לא מרתון אחד ולא שניים, אלא לא פחות משבעה מרתונים במשך שבוע אחד (!) - והוא עשה זאת ב-7 יבשות שונות (אמריקה מתחלקת לצורך העניין לשניים), מה שהכניס אותו גם לספר השיאים של גינס.

מייקל וורדיאן. התרשם לחיוב מישראל(צילום: Canaan Running Adventures)

וורדיאן, בן 43, נחשב כיום לאחד מרצי הסיבולת האמריקניים המפורסמים בעולם. את דרכו הספורטיבית הוא החל דווקא כשחקן לקרוס, ולאחר שסיים את קריירת המשחק שלו החל להשתתף בטריאתלונים ב-1996.

הסיבולת שפיתח במהלך השנים הובילה אותו יום אחד גם לנסות את מזלו בריצה, ובתום מספר חודשי אימונים בלבד הוא רץ באותה שנה את המרתון הראשון שלו בבוסטון. הוא סיים אותו בזמן של 3:08 שעות. מאז אותו רגע, וורדיאן מונה נכון להיום כבר יותר מ-170 מרתונים ו-70 אולטרה-מרתונים בכל היבשות, כולל בקוטב הצפוני ובאנטרקטיקה.

ככל שהלך והתפתח בריצה, וורדיאן גם שיפר את הזמנים שלו. שיאו האישי עומד על 2:17:49 שעות, אותו השיג ב-2011, מה שהוביל אותו להיכלל שלוש פעמים בסגל ארצות הברית לאליפות העולם בריצות הרים ושש פעמים בנבחרת הלאומית ב-100 ק"מ - וזו רק הייתה ההתחלה.

"ללא ספק המקום הכי ייחודי שרצתי בו היה באנטרקטיקה"(צילום: Canaan Running Adventures)

בעקבות הכניסה הראשונה לספר השיאים של גינס, וורדיאן קבע עוד כמה שיאים שנכנסו לספר, כמו הריצה המהירה ביותר ל-50 ק"מ על הליכון (בזמן של 2:59:49 שעות), ו-50 הקילומטרים המהירים ביותר באולם במסלול של 200 מטר - 3:06:07 שעות.

נגמר? ממש לא. הרץ הייחודי קבע את שיא המרתון המהיר ביותר תוך כדי דחיפת עגלה (2:45:03 שעות), ריצת המרתון המהירה ביותר באולם (2:27:21 שעות) ו...ריצת המרתון המהירה ביותר תוך כדי לבישת תחפושת של גיבור על (ספיידרמן), בזמן של 2:34:00 שעות.

בימים אלה וורדיאן מבקר בישראל, ובחמישי האחרון הוא גם השתתף בירושלים בהיירוס ("קדוש" ביוונית ואחד משמותיה הקדומים של העיר) - ריצת אולטרה מרתון ירושלים, בו גמא מרחק של 80 קילומטר. "זאת הפעם הראשונה שלי בישראל", סיפר וורדיאן. "היו לנו ימים מאוד עמוסים, גם רצתי וגם טיילתי וזה היה מהנה מאוד. הצלחתי ללמוד הרבה על התרבויות והאוכל, דיברתי עם הרבה אנשים ומאוד התרשמתי מהכל".

וורדיאן רץ באולטרה מרתון בניו זילנד(צילום: getty images)

יש משהו מיוחד בריצה בירושלים, לא?

"אכן משהו מיוחד מאוד. המסלול היה קשה מאוד, למרות שסיימתי במקום הרביעי וראשון בקבוצת הגיל שלי. היו תנאים קשים עם קור וירד גשם, אפילו סבלתי מהיפותרמיה, לא הפסקתי לרעוד ולכן יצא לי זמן קצת יותר איטי ממה שציפיתי. מה שחשוב היה לסיים. אני מודה לכל המארגנים ולכל מי שהיה בדרך. נתנו לי הרבה תשומת לב בדרך, חילקו מרקים, נתנו לי כפפות ועזרו לי לסיים את הריצה".

למה אתה עושה את זה?

"יש לי הרבה מזל לעשות את זה, להסתובב ברחבי העולם ולרוץ בזכות כמה ספונסרים שיש לי. ביקרתי בכל היבשות. זו פשוט הזדמנות להסתובב בחוץ ולהכיר מקומות שונים, אין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לרוץ כדי להכיר מקומות חדשים כמו ישראל. זה המרוץ ה-34 שלי השנה, ואני רץ כמעט כל שבוע. אני בוחן את היכולות שלי, עד לאן אני יכול להגיע. זה מאתגר אותי ונותן לי כלים להתגבר על כל מיני מכשולים, לא רק בריצה אלה גם בחיים".

אילו תגובות אתה מקבל?

"המשפחה והחברים אוהבים את כל מה שאני עושה, והם כמובן גם התומכים הכי גדולים שלי. אשתי ג'ניפר ושני הבנים שלי, בני 9 ו-12, מעריצים אותי ומעודדים לכל אורך הדרך. מהציבור אני מקבל תגובות ושאלות כמו: 'איך אתה עושה את זה', 'איך אתה מתאושש בין המרוצים' ו'למה אתה עושה את זה'. אני עונה שזו הזדמנות בשבילי להתחבר לכל מיני אנשים ולהכיר מקומות חדשים, וההתאוששות שלי היא בין הטיסות ממקום למקום. זה מספיק בשבילי".

ההתאוששות בין הטיסות מספיקה לו(צילום: Big Sur Marathon)

כששאלנו את וורדיאן אם יש לו עוד חלומות, הוא צחק. "יש רשימה של לפחות עוד 50 חלומות", הוא סיפר, "החל מלרוץ על הירח ועד לריצה לאורך כל ישראל, או לרוץ שוב בכל היבשות במשך שבוע. מקווה לחזור כאן שוב בחודש מרץ ולהשתתף בעוד ריצות, במקומות יפים שראיתי כמו תמנע".

איפה באמת המקום הכי יפה שרצת בו?

"ללא ספק המקום הכי ייחודי שרצתי בו היה באנטרקטיקה. אין הרבה מקומות כאלה".

מה אתה חושב על הרצים הישראלים?

"הכרתי כמה מהם, אני יכול להגיד שהם מאוד מקפידים על הכללים ורוצים ללמוד כמה שיותר. ממה שהתרשמתי, הם רוצים לדעת כל פרט על הריצה, החל ממה ללבוש (כולל נעליים וחולצות) ומה לאכול ועד למקצוענות עם הכנה נכונה. נראה שהם מאוד בתוך כל עניין הריצה, וכיף שיש פה כל כך הרבה רצים שאוהבים את זה".