ריקוד המכונה: כך השתלטה מכבי תל אביב על ליגת העל

ולדימיר איביץ'. המנצח(צילום: גיל נחושתן)

החוכמה בהגנה

מה מאמנים תמיד מחפשים בבלם שלהם? שיהיה גבוה, זה חשוב, כדי שיגיע לכדורים שיתעופפו ברחבה. שיהיה פיזי, כדי שיתעמת עם היריב וישים גוף. שיהיה מהיר, כדי שישיג את שחקני ההתקפה הזריזים. תכונות שהכי קל לאתר, למדוד. אבל מכבי ת"א מראה את מה שאחרים טוענים כבר שנים: מה שחשוב בישראל הוא אינטליגנציית משחק.

מי צמד הבלמים הנמוך בליגה? זה של הקבוצה שספגה הכי מעט, שבעה שערים בלבד, וזו מכבי ת"א. הגובה של שרן ייני הוא 1.77 מטר. לשחר פיבן יש 180 ס"מ. אלה של באר-שבע גבוהים מפיבן-ייני ב-17 ס"מ. הבלמים של סכנין ב-26. גם אי־אפשר לומר שייני, למשל, הוא מהיר או פיזי מאוד. יש לו, וכך גם לפיבן, הבנה טובה של המשחק, ואין דבר יותר חשוב, יותר משפיע מזה, בליגת העל. בישראל, מי שיש לו שכל גם מנצח.

ייני בדרבי. לא הגובה, לא הכוח, לא המהירות - השכל(צילום: עוז מועלם)

המסירה האחרונה

כולם יודעים שהחזקת כדור היא מזמן לא מתכון להצלחה, אולי אפילו להפך. עם זאת, הקבוצות הדומיננטיות ביותר שיש, ששולטות בליגה שלהן בקלות, הן אלו שכן מחזיקות בכדור כמה שיותר, אבל גם הופכות את השליטה הזו למצבים, לשערים. יובנטוס, למשל, מחזיקה בכדור הכי הרבה באיטליה וגם כובשת הכי הרבה. גם פריז סן ז'רמן בצרפת. וכך מכבי ת"א בישראל.

הצהובים מחזיקים הכי הרבה בכדור (59 אחוז), לא בועטים הכי הרבה (זו באר-שבע), אבל בהחלט מבקיעים הכי הרבה. למה? היכולת להפוך את הנעת הכדור למצבים טובים בזכות מסירה איכותית. זה יכול להיות דור מיכה, עומר אצילי, אולי אלי דסה. לכן הגיע לפה בסוף השבוע אורוש ניקוליץ', עוד שחקן שיודע למסור במשחק מסודר. כן, החזקת כדור לבדה לא נותנת כלום, אבל כשהיא מצליחה לייצר שערים – הליגה מרגישה לא תחרותית. כמו באיטליה, כמו בצרפת.

דור מיכה. גורם להחזקת הכדור להפוך למסוכנת(צילום: עוז מועלם)

ניקוליץ' (משמאל). אמור לשפר עוד את המסירה האחרונה(צילום: האתר הרשמי של דינמו מינסק)

ההשקעה

לא הכספית, אלא זו שעל המגרש. מרחק הריצה הכולל של קבוצה הוא לרוב אחד הנתונים המשקרים בכדורגל, מאחר שאינו מדד ישיר להשקעה או לרצון של שחקנים. מערך הקבוצה, הסגנון שלה, פערי הרמות מול היריב – הם אלה שמשפיעים על המרחק יותר מכל. בדרך כלל קבוצה שמחזיקה המון בכדור – ולפני רגע ראינו שמכבי ת"א כזו – צריכה לרוץ פחות. הכדור זז והיריב צריך לרדוף אחריו. והנה, דווקא שחקני מכבי ת"א הם אלה שגמעו את המרחק הגדול ביותר בליגה.

רוצים עוד? שחקני מכבי הם גם אלה שביצעו הכי הרבה ריצות מהירות בליגה, 560 יותר מחדרה שבמקום השני. רוצים עוד? קבוצה גדולה, שנמצאת בצמרת, צריכה להיכנס לפחות תיקולים מול היריבות שלה, כי תוקפים אותה פחות, אבל מכבי היא דווקא הקבוצה שרושמת הכי הרבה תיקולים מוצלחים בליגה. זה סימן מובהק להשקעה.

פרץ. נדיר שמוליכה מתקלת הכי ברבה בליגה(צילום: ראובן שוורץ)

הגיוון

13 כובשים שונים יש למכבי ת"א בליגה, יותר מכל קבוצה אחרת בישראל. בעונה שעברה היא הגיעה למספר הזה רק במחזור האחרון. בחמש הליגות הבכירות באירופה יש רק שתי קבוצות – ורדר ברמן ודורטמונד – שנהנו העונה ממספר גדול יותר של מבקיעים. כולם משתתפים, כולם פוגעים. לא סתם מדובר בקבוצה עם יחס איומים לשערים הטוב בליגה.

הגיוון לא מסתיים ברמה הפרסונלית. מכבי היא הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה שערים בבעיטות מחוץ לרחבה והכי הרבה שערים מתוך הרחבה. הכי הרבה שערים ברגל והכי הרבה שערים בראש. אחרי תקופה ארוכה שבה מצבים נייחים נחשבו למילה גסה בקריית שלום, פתאום גם הקרנות מסוכנות. זה מגיע מכל מקום, בכל צורה, על ידי (כמעט) כל שחקן.

סאבוריט. השערים מגיעים כמעט מכל מקום(צילום: אורן אהרוני)

האימון

כולם מסכימים על כך שוולדימיר איביץ' מאמן טוב, ולרוב מציינים את הרוטציה המצליחה, אולי את החילופים, ולאו דווקא את מה שקורה באימונים עצמם. טוב, אין לנו גישה אליהם, אז אנחנו לא יכולים לדעת מה בדיוק קורה שם. למרות זאת, יש עניין אחד שמראה היטב את ההשפעה של איביץ' באימון.

מכבי ת"א היא הקבוצה ששחקניה מנסים לעבור את היריב שעומד מולם הכי מעט בליגה. כן, כל הקבוצות, כולל הפועל ת"א או הפועל רעננה, מבצעות יותר דריבלים ממכבי. זה לא ממש הגיוני, ונדיר אצל קבוצה שמוליכה את הטבלה. פה מדובר באימון נטו, אין הוכחה טובה יותר לאימון מוצלח. גם אם למכבי יש סגל מצוין, לא יכולת אישית של שחקנים היא הסיפור, אלא החיבור ביניהם. שיתוף הפעולה שמגיע על חשבון הכדרור המיותר. עבודה של מאמן.

איביץ'. הכי מעט דריבלים בליגה(צילום: ראובן שוורץ)