ביקורת סרט - "סיבוב שני": ג'יי לו מאכזבת
אחרי הפסקה של שנים, ג'ניפר לופז מנסה למתג את עצמה מחדש כשחקנית קולנוע בסרט שבאופן אירוני נקרא "סיבוב שני". אז לא, קאמבק חביב אין פה - יותר כמו סרט מופרך, מאולץ ומטופש
בגיל 49 "ג'יי לו" ממשיכה ללכוד את תשומת הלב של התקשורת. ההון התרבותי והכלכלי שלה עדיין משמעותי גם אם חל פיחות מסוים במעמדה. הפעם האחרונה שבה היא שיחקה בקולנוע הייתה ב-2015. היו אלו סרט הפשע "ליילה & איב" (2015) שהכניס פחות מ-40 אלף דולר בארצות הברית, ומותחן האימה הארוטי "השכן ממול" שנכתש בביקורות והרוויח כסף רק בזכות עלות הפקתו הזערורית. הפעם האחרונה שבה לופז הובילה סרט שזכה להצלחה משמעותית הייתה לפני 13 שנים כששיחקה בקומדיה "חותנת בהפרעה" מול ג'יין פונדה.
בשנים האחרונות היא עובדת בעיקר בטלוויזיה. עד לפני שנתיים היא שפטה ב"אמריקן איידול", ומאז היגרה לריאליטי "עולם המחול". מי שהתגעגע אליה כשחקנית יכול היה לראות אותה בשלוש השנים האחרונות בדרמת המשטרה "גוונים של כחול" כבלשית במשטרת ניו יורק. סיומה של הסדרה מוביל כעת לניסיון שיקום של הקריירה הקולנועית. הסרט שאיתו היא מתחילה נקרא, באופן קצת אירוני, "סיבוב שני" (Second Act).
העלילה מחזירה את לופז לפרסונת "ג'ני מהבלוק". עד כמה שהדבר דורש את השעיית אי האמון, זו לא הבעיה העיקרית בסרט. העלילה מכילה לפחות שלושה בומים של חוסר סבירות קיצונית שיתחילו להגיח מנקודת האמצע של הסרט. כל אחד מרגעים אלו הוא מכת סנוקרת והקומבינציה מותירה את הכוונות הטובות שרועות בנוק-אאוט ברחבה.
ביקורות קולנוע נוספות:
מטעמי אתיקה ביקורתית לא ניתן לציין מה בדיוק מתחולל, אבל אפשר לומר שהמחצית הראשונה תואמת את הסקיצה של סרטים כמו "נערה עובדת" (1988) עם מלני גריפית – שבו מזכירה חדורת אמביציה מבצעת אקט התחזות המאפשר לה להתקדם. כך גם הדים של "יפה במנהטן" (2002), פנטזיית סינדרלה שבה לופז שיחקה חדרנית במלון שמועמד למשרת סנטור מתאהב בה.
ג'יי לו היא מאיה וורגס, אישה בת 40 שעובדת בסופרמרקט בברונקס. בחייה הפרטיים יש לה בן זוג בשם טריי (מילו ונטימליה) שרוצה להקים איתה משפחה, אך היא מתקשה להיעתר לרצונותיו מסיבות שעוד יתגלו. דמות לא פחות חשובה בחייה היא חברת הנפש שלה ג'ואן (ליה רמיני – חברה קרובה של ג'יי לו) התומכת, מייעצת, מדובבת ואמורה להיות מקור להומור הנוכח יותר בחלקו הראשון של הסרט. יחד עם סוזי (לקרטה ניקול) ואנט (דידרה פריאל) יש למאיה מעגל תמיכה המזכיר את החדרניות ב"יפה במנהטן".
לאחר תשע שנות עבודה בתפקיד זוטר, ועוד שש כסגנית מנהלת הסניף, מאיה שואפת להתקדם לשלב הבא. למרות שאין לה השכלה אקדמאית היא מנוסה ושופעת רעיונות שאמורים להיות מצוינים. מנהל רשת הסופרמרקטים (לארי מילר) מקיים ריאיון עבודה לשני המתחרים על תפקיד הניהול: מאיה וארתור (דן בוקטינסקי), בוגר לימודים אקדמיים במוסד יוקרתי. ההעדפה של בעל התואר על בעלת הניסיון מותירה את מאיה מתוסכלת.
באמצעות זיוף זה מאיה מקבלת ריאיון עבודה למשרת ייעוץ בכירה בתאגיד המייצר, בין השאר, מוצרי קוסמטיקה. הבוס הגדול אנדרסון קלארק (טריט וויליאמס), מתלהב מהבקיאות שמאיה מפגינה במוצרי החברה ומאבחנותיה בנוגע לנקודות התורפה, אך הבת שלו זואי (ונסה הדג'נס), האחראית על הקוסמטיקה, מפתחת כלפיה יחס עוין. תוך זמן קצר שתי הנשים תהיינה בתחרות זו מול זו על פיתוח מוצר חדש לחברה.
קבלת המשרה מבטלת את האפשרות להקמת משפחה עם טריי, וגורמת להם להיפרד. נראה שאנו נכנסים למסלול "נערה עובדת" או "חדרנית במנהטן" של סצנות קומדיות המבוססות על היכולת להמשיך בהעמדת הפנים בנסיבות שבהן נדרשים הכישורים שלכאורה יש למאיה. כך למשל יש סצנה שבה היא אמורה לתרגם את דבריו של מנהל סיני במהלך ארוחת ערב עם הבוס של החברה שלה (סצנה הכרחית ולו רק בגלל שחברת ההפקה של הסרט היא STX הסינית). אך כל זה הופך להיות בגדר עלילת המשנה למה שעומד להתגלות.
בנקודת השליש מתגלה פרט חשוב על הרקע של מאיה. הפרט הזה, לכשעצמו, אינו מופרך, אך האופן בו הוא יהפוך לרלוונטי בנקודת האמצע יסיט את הסרט מהקומי לכיוון הדרמטי. הטוויסטים המגוחכים שיופיעו לאחר מכן אמורים להפוך את העלילה לנושאת עומק רגשי, אך בגלל חוסר הסבירות שלהם הרגש יהיה חשוף כמניפולציות המכוונות לקהל לא בררני.
