הרב אלון - פוסט טראומה: כך תזהו רבנים בעייתיים
חנופה לא הגיונית, שיתוף בבעיות של הרב - ודיבורים על נאמנות: מצד אחד, יש מי שיעדיפו שלא לבטוח ברבנים בכלל. מצד שני, לדרך הזו יש מחיר גבוה במרחב הדתי. הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני "צהר" וחבר בפורום "תקנה" - נותן סימנים ברבנים שכדאי להתרחק מהם
שתי דרכים עומדות מול משבר האמון שמתחולל כשמתגלה סיפור כואב על הנהגה רבנית שהכזיבה: ראשונה שבהן היא להכריע שלא ניתן עוד לתת אמון באיש. מימי בני עלי כבר למדנו על האפשרות של שחיתות מכהנים במקדש, והתורה עצמה מלמדת על מגבלות שחובה להחיל על הכהונה הדתית ("לא יהיה חלק ונחלה"), והסכנות הגדולות שעלולות להתפתח שם.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
יש מי שעלול להגיע למסקנה כי הסכנות הן כה גדולות, עד שאין עוד טעם של ממש בהתקשרות חזקה ברבנים. משמעותה של בחירה זו היא יצירת מרחב בטוח ומניעת נפילה, יציקת עמדה ביקורתית מתמדת, והגנה חזקה מפני קבלת השפעה רוחנית עוצמתית.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "רפורמית, רשעה ארורה": עדינה בר-שלום תובעת פיצויים
- היהודי האורתודוכסי שעובד בתור סנטה קלאוס
- בנט: "אהיה האבא של העלייה מצרפת"
בד בבד, חובה לא להתכחש לעובדה שמחיר הפרמיה של ביטוח זה גדול מאוד. בדרך זו, אדם מכריע להתבצר באופק הראייה שלו עצמו בלבד, ולוותר על מה שיש ביד סמכות רוחנית לנער את עולמו. לוותר על תיווך המסורת על ידי תלמידי חכמים, ולהעמיד את עצמו כאמת המידה היחידה. להתכחש לכל המרחב הגדול שהעולם הרבני מביא לעולם בתורתו, ולהתנתק ממי שיכול להוכיח ולייסר ולקבוע גבולות, כמו גם לחייב לתור אחר עולמות חדשים שהם מעבר לגבול.
למעשה, התוצאה היא העדפת הביטחון בד' האמות הפרטיות, על פני הסיכון שיש במרחב הרבני הגדול. זו אפשרות ויש לה גם יתרונות.
ומה עם הסיכון?
הדרך השנייה היא להכריע כי על אף הסיכון שבמתן האמון – הרי שחשיבות ההתקשרות בעולם הרבני היא חיונית מאין כמותה, והיא פותחת שערים לעולמות רוחניים עמוקים מאוד. יש בה נאמנות להלכה, הערצה של עוצמה רוחנית, קבלת דברי חיזוק מחד גיסא - ותביעות ברוח מסילת ישרים מאידך גיסא, התברכות מעולמם התורני העצום של תלמידי חכמים, כיבוד של גדלות בתורה על מרכיביה השונים ועוד.
כל זה מצדיק את היחס המיוחד לתלמידי חכמים, לרבנים, למלמדות רוחניות ולכל מי שמצטרף לשלשלת מסירת התורה בישראל.
ומה עם הסיכון? ואולי מדובר בפשעים חמורים שעושה הרב? אולי אנחנו קורבן של ניצול? עם הסיכון צריך להתמודד בדרך שבה מתמודדים עם סיכונים. אלה בכללם לא נועדו להכתיב את סדר היום. חובה להתחשב בהם, אך לא להיכנע להם, ולמצוא דרכים להתמודד עימם. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לשים לב: כדאי להאמין בעיניים פקוחות. לא עצומות.
ואלה הסימנים לבעיה
ואני מציע ללמוד הרבה סימנים מחשידים שיעזרו להימנע מהסכנה של מתן אמון במי שלא ראוי לתת בו אמון. בראש ובראשונה, לסמוך על החושים שלנו. אם זה מריח לא בסדר ונראה לא בסדר, ואם האדם חש שמשהו לא בסדר – זה כנראה לא בסדר. במקום להטיל ספק מתמיד באינטואיציה העצמית – טוב לחדד את התחושות הפשוטות מתוך ידיעה כי ישנן נפילות של בני אדם, גדולים וקטנים כאחד. במקום שבו נראה כי משהו לא נכון, לא נאשים את עצמנו בפרנויה, אלא נבחן היטב את המצב.
ויש גם נורות אדומות שצריכות להידלק מיד: אם הרב או הרבנית שאנחנו בקשר איתם תובעים סודיות ומחייבים להסתיר את צורות הקשר – שם נדלקת נורה אדומה.
במקום שבו מחניפים לך, ואומרים כי "רק אתה זוכה ליחס המיוחד הזה, ואחרים לא יזכו בו" – שם נדלקת נורה אדומה.
במקום שבו אדם שפנית אליו לייעוץ ולבקשת השראת רוח, פותח בסיפור בעיותיו שלו עצמו ומצפה ממך להיות חלק מההתמודדות עימן – שם נדלקת נורה אדומה.
במקום שאתה מוצאת את עצמך עושה "מרצון" פעולות שרות לטובת אותו האדם, והוא למעשה נהנה בהנאות חומריות מובהקות ממך – שם נדלקת נורה אדומה.
במקום שבו גוערים בך על כך שאתה לא נאמן, ושאתה לא דבק מספיק בדרך המיוחדת שהותאמה דווקא לך – שם נדלקת נורה אדומה.
במקום שבו מתקרבים אליך פיזית, נוגעים בך, או אפילו יוצרים מציאות לא נעימה – שם נדלקת נורה אדומה, וכן הלאה. כך מצליחים גם להתברך מנוכחות העולם הרבני בתוכנו, וגם להיזהר מנפילות ברשתם של פושעים.
אני מציע אפוא ללכת בדרך הזו – גם ללמוד הרבה מאנשי ונשות רוח, וגם להיזהר בעזרת הכללים האלה. הדברים האלה מיועדים מטבעם לכל מי שרוצה להתברך מעולם רוחני גבוה – ועם זאת להיזהר שלא ליפול במלכודות של אנשים רעים.
- הרב יובל שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני "צהר" וחבר בפורום "תקנה
"
לפנייה לכתב/ת 
