גיבורה: סיפורה של גיזי פליישמן

במסגרת צום עשרה בטבת ציינו אתמול (יום ג') בעולם היהודי את "יום הקדיש הכללי", שבו זוכרים את קדושי השואה אשר נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם ותאריך מותם המדויק אינו ידוע. במסגרת יום זה אנו מציינים את זכרה של גיזי פליישמן, שהצילה יהודים רבים ממוות, אך את עצמה בחרה שלא להציל, כדי לנסות עד לרגע האחרון לסייע לעוד מאחיה ואחיותיה, להימלט מהתופת באירופה.

לאחרונה נערך ב"יד ושם" יום עיון מיוחד לזכרן של נשים יהודיות שהצילו יהודים, ביניהן גם אותה אישה מופלאה, ששמה כמעט ונעלם מהזיכרון ההיסטורי, למרות שסיפורה ואומץ ליבה היו עשויים וראויים להפוך לספר רב-מכר או לסרט קולנוע מרגש.

הבנות ניצלו

גיזי פליישמן, נולדה ב-1894 בברטיסלאבה, העיר שכיום משמשת כבירת סלובקיה, ועד לתום מלחמת העולם הראשונה נחשבה כעיר חשובה באימפריה האוסטרו-הונגרית. פליישמן נישאה וילדה בנות וכבר בגיל 21 הפכה לפעילת ציבור ועמלה על סיוע לנזקקים. בהמשך הפכה לנציגת ויצ"ו בצ'כוסלובקיה ויצרה קשרה עם אנשי ציבור רבים.

גיזי פליישמן. שלחה את בנותיה לישראל(באדיבות אברי פישר, מתוך תערוכה מקוונת, אתר יד ושם)

ד"ר חווה ברוך, מומחית ליהדות הונגריה ולשעבר אשת חינוך בבית הספר להוראת השואה ביד ושם, אומרת כי "פליישמן הפכה לדמות מרכזית בארגון, למרות שכציונית הייתה במיעוט. היא ייצגה בעקביות את הרעיון הציוני ופעלה לארגון הכשרות של מורים ושל השומר הצעיר".

בינואר 1933 אדולף היטלר מונה לקאנצלר גרמניה, וחלק מיהודי המדינה נמלטו לסלובקיה והפכו לפליטים. פליישמן העמיקה את פעילות הסיוע והעזרה לפליטים, וב-1938 נשלחה לפראג, במסגרת פעילותה בארגון ויצ"ו. היא יצרה קשרים ראשוניים עם ארגון הג'וינט, בניסיון לסייע בהצלת יהודים.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, פליישמן שלחה את שתי בנותיה, עליזה (ליצי) ויהודית לארץ ישראל והצילה אותן, אבל היא עצמה סירבה לנטוש את משמרתה, גם לאחר שאנטישמים-סלובקיים רצחו את אחיה, ד"ר גוסטב פישר ליד ביתו. מרוב צער, רעייתו של האח שמה קץ לחייה וגם יוסף, בעלה של פליישמן הלך לעולמו.

ד"ר ברוך: "היא שילמה מחיר אישי כבד מאוד על פעילותה, לרוב מרצונה. היא נותרה לבדה עם אמה, ייטי, ועל אף שקיבלה הצעות רבות להברחתה, היא סירבה בתוקף".

מתברר שבעזרת מאמציה וקשריה של פליישמן הועבר מידע על גירוש היהודים, ורבים מהם הועברו למקום מבטחים, ולו באופן זמני. מה עוד, שבשלב הזה הדיווחים על השמדת היהודים, עדיין לא היו מוחלטים. במרץ 1942 החלו הגירוש של יהודים מסלובקיה אל מחנות ההשמדה, ובשלב הזה גם חברי ההנהגה היהודית בסלובקיה היו מודעים לכך שמדובר בהשמדה שיטתית.

כדמות הדומיננטית בקבוצה, פעלה פליישמן לגיוס הכספים הדרושים לשוחד. היא מונתה להעביר את המידע לכמורה הסלובקית על מנת להשיג את תמיכתם במבצע ההצלה. עם היוודע דבר ההשמדה בפולין, פליישמן הגבירה מאמציה כשהתמקדה בהצלת ילדים יהודים, "לא חשוב מה יהיה המחיר", כלשונה.

ברוך: "במסגרת מאמצי גיוס הכספים נסעה גיזי לבודפשט וחזרה מאוכזבת למדי נוכח העובדה שהכסף הדרוש לא גויס במלואו. הגסטפו שהחל לעקוב אחריה בסלובקיה, עקב אחריה גם לבודפשט. היא הייתה על הכוונת שלהם ונעצרה".

שוחד תמורת חיים

לקראת אביב 1942 פליישמן, יחד עם מספר אנשי ציבור יהודים, שנודעו בשם "קבוצת עבודה", החלו לפעול כדי להציל את יהודי סלובקיה מהשמדה. באופן יוצא דופן, בקבוצה היו אנשי ציבור יהודים מכל הזרמים, כולל האורתודוכסים, ובהם גם הרב חיים מיכאל ויסמנדל, מי שלימים העלה לראשונה את הדרישה מבנות הברית להפציץ את אושוויץ.

במהלך הניסיונות להציל יהודים, חברי הקבוצה יזמו את "תוכנית אירופה". במסגרת יוזמה זו הם שיחדו את דיטר ויסליצני, שהיה ממונה על הנושא היהודי מטעם האס.אס בסלובקיה, ואכן הגירוש מסלובקיה נעצר למספר חודשים.

מעודדים מההישג הזה, החליטו חברי "קבוצת העבודה" ללכת צעד נוסף, והציעו לשחד את הגרמנים לא רק כדי להציל את יהודי המקום, אלא את יהודי אירופה כולה. עם כניסת הגרמנים להונגריה, במרץ 1944, חברי "קבוצת העבודה" שלחו מכתבים לחבריהם בהונגריה להמשיך את אותו הרעיון, לנהל מו"מ עם הגרמנים, על מנת לעצור את הגירושים תמורת שוחד. לימים כונתה יוזמה זו "דם תמורת סחורה".

ברטיסלווה, שנות הארבעים המוקדמות, גן משפחת דוד ולילי פישר(באדיבות אברי פישר, מתוך תערוכה מקוונת, אתר יד ושם)

איך הסכימו הנאצים שרצו להשמיד את היהודים, ליוזמה כזו?

"זה כמובן לא היה משא ומתן אישי עם היטלר. כולם זוכרים מה קרה למי שניסו למרוד בו ונקטלו במסע נקם אכזרי. יתר על כן, הנאצים דבקו במטרתם להשמיד את היהודים עד הרגע האחרון. אך הכסף שיחק תפקיד בכל מקום, הן ברמה האישית והן ברמה הכללית. כאמור, בשלב הראשון שיחדו בסלובקיה את דיטר ויסלצני, תוך כדי ניצול תאוותו לכסף. בשלב מאוחר יותר, ב-1944, אפילו הימלר שהיה המוציא לפועל של תוכנית 'הפתרון הסופי', הבין שגרמניה עומדת להפסיד את המלחמה. ולכן הוא חיפש פתרון זמני, איך אפשר להציל את גרמניה הנאצית, או לפחות שבעלות הברית לא יהרסו לגמרי את גרמניה. לכן הוא הסכים להשהות את התוכנית באופן זמני. כשאתה מקשר את החוטים, אתה מבין למה לקראת סוף המלחמה היה פתח שדרכו אפשר היה להשחיל את השוחד, כדי להציל חיים יהודיים. השוחד אם כן שימש מעין נשק במאבק היהודים להישרדות.

"חברי קבוצת העבודה כמובן גם לא היו מציעים שוחד, אם הם לא היו מקבלים רמזים ברורים, שדיטר ויסליצני, עמיתו של אייכמן, והממונה מטעם האס.אס. על גירוש היהודים בסלובקיה, הוא תאב בצע. כמוהו, בכירים נאצים נוספים רמזו שהם ייהנו מאוד אם ישימו להם משהו בכיס. מסתבר שאנשים חשובים במשטר הנאצי, שבאידיאולוגיה לא זזו שמאלה וימינה, היו בני אדם מושחתים שרצו כסף.

"גם לפליישמן וחבריה היה ברור שהנאצים לא יעצרו לגמרי את כל הגירושים, כי זה חשוב להם אידאולוגית, ושם המשחק מבחינה יהודית, היה להילחם על חיי כל יהודי, בכל שעה נתונה".

למה לא כל הארגונים היהודיים התגייסו למשימה?

"זו שאלה כללית מאוד שאין עליה תשובה חד משמעית. קשה להוכיח אם הם לא רצו או לא יכלו. מכל מקום עלינו לזכור באילו נסיבות הם פעלו ומי בדיוק יכול היה לתרום או לגייס כספים תחת המשטר הנאצי, שבו היהודים נושלו מכל רכושם ונרדפו על צוואר על כל צעד ושעל. ומאידך, איך אפשר היה להעביר כספים לאזורים הכבושים? אפילו אם גויסו ואם הועבר הכסף, האם הוא הגיע ליעדו?! חשוב לזכור שבכל מקרה גורל היהודים תחת הכיבוש הגרמני היה נתון לגחמות של המשטר הנאצי, ולעולם אי אפשר היה לדעת אם הם יעמדו בהבטחתם. כלומר גם אם הגורמים היהודים היו מגייסים את כל הכסף, לא בטוח שזה היה מציל את כל היהודים מההשמדה. וזה הדבר שקשה לעכל גם היום ולכן אנחנו עוסקים בשאלות הללו עד היום".

.

בחרה ללכת עם כל יהודים שרצתה להציל

חובה לציין כי למרות שפליישמן עצמה הצילה יהודים רבים ממוות, "תוכנית אירופה" נכשלה ברובה. הנהלת הסוכנות חששה להעביר כסף רב לאחר שנטען כי מדובר בהטעיה, אך יחד עם זאת היא לא רצתה להצטייר מעל דפי ההיסטוריה כהנהגה שפספסה הזדמנות להצלה.

גם סופה של פליישמן היה טרגי. ב-1944 היא נעצרה על ידי הגסטפו בעקבות גילויי קשריה עם גורם סלובקי שעשוי היה לעזור לה במשימתה. היא הוחזקה בתנאים קשים במשך ארבעה חודשים, במהלכם חבריה רצו להבריח אותה, אך היא סירבה.

עם שחרורה המשיכה בעבודתה, ואחרי כניסת האס.אס. לסלובקיה, באוגוסט 1944, ניסתה פליישמן להשפיע אפילו על אליוס ברונר, שהיה הממונה הגרמני על ענייני היהודים בסלובקיה, שהיה נחוש לגרש את כל היהודים. בשלב הזה הגסטפו ראה בפעולותיה של גיזי סכנה ממשית והמעקב אחריה התהדק.

יוסף וגיזי פליישמן ומשפחתם(באדיבות אברי פישר, מתוך תערוכה מקוונת, אתר יד ושם)

באוקטובר 1944, באחד המשלוחים האחרונים של יהודי האזור לאושוויץ, פליישמן נשלחה עם 1,800 יהודים. שלטונות המחנה קיבלו לגביה פקודה בת שתי אותיות "RU". ברוך: "הפירוש הוא ששובה אינו רצוי ולכן היא נרצחה מיד עם הגעתה למחנה בתאי הגזים. בניגוד לרבים אחרים, היא ידעה בדיוק לאן היא מגיעה אך בחרה ללכת עם כל אותם היהודים שרצתה להציל".

לדברי ברוך, "פעולותיה של גיזי פליישמן מעידות ביתר שאת כי הכל היה תלוי לטוב ולרע ברצון ובמעשה אנושי".