בת הים: קייטי לדקי היא מלכת הבריכה
אומרים עליה שהיא "שחיינית שמגדירה תקופה", היא חותרת בסגנון שכמעט ולא נראה בקרב נשים ומנצחת בגמרים אולימפיים בפערים אסטרונומיים. כבר עכשיו, בגיל 21, קייטי לדקי היא השחיינית הגדולה בהיסטוריה. איך זה קרה? הספורטאים הטובים ביותר - כתבה ראשונה בסדרה
"קייטי לדקי היא מקרה של אחד למיליארד. מוכשרת בצורה יוצאת דופן עם מודעות עצמית גבוהה, אינסטינקטים טובים, אינטיליגנציה ונחישות אדירה להיות הטובה ביותר" (טד לאונסיס, הבעלים של קבוצת הכדורסל וושינגטון וויזארדס ושל קבוצת ההוקי קרח וושינגטון קפיטאלס וחבר קרוב של משפחת לדקי).
ספורטאי על הם אלו שיודעים ליצור עבור הצופה את האשליה כאילו אין דבר קל ממה שהם עושים. זוכרים את אוסיין בולט בשיאו מאיץ בקלילות כמו צ'יטה, משאיר את האצנים האחרים מחוץ לפריים ומחלק חיוכים לכל עבר בדרך לתוצאות שהאנושות טרם ראתה?
קייטי לדקי (21) נמנית על קבוצת יחידי הסגולה הזו – אמני האשליה. האמריקאית עוקפת את היריבות שלה ביותר מבריכה במשחים הארוכים, איננו חושבים על המאמץ העצום שהיא השקיעה באימונים או על הזמן הארוך שנדרש לה כדי למצוא את הסגנון המושלם עבורה. הכול פתאום נראה כל כך פשוט – את קופצת לבריכה, שוחה כמו שאת יודעת, והופ את אלופה אולימפית.
קתלין ג'נבייב לדקי, או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לה קייטי לדקי אמנם הייתה אלופה אולימפית כבר בגיל 15 – אבל בניגוד למה שטבעי לדמיין, היא לא חרכה את הבריכה מהיום הראשון שבו קפצה למים.
ללדקי היה המטען הגנטי הנכון לשחייה, בעיקר מהצד של האמא, מארי ג'ן האגן, שבתקופתה כסטודנטית דורגה בין 20 השחייניות הטובות בקולג'ים בארצות הברית. אביה דיוויד הוא עורך דין, ויש למשפחה אפילו צד יהודי - הסבתא מצד אביה.
כמו הרבה אחיות קטנות, קייטי הקטנה רצתה לעשות את מה שאחיה הגדול עושה וכשראתה את מייקל בן ה-10 שוחה, היא ביקשה מהוריה להירשם גם כן לחוג שחייה.
הכישרון הגדול לא התפוצץ בבת אחת. כשהייתה בת שש והתחרתה בפעם הראשונה – המטרה היחידה שהציבה לעצמה הייתה להצליח לשחות מצד אחד של הבריכה לצדה השני ללא עצירת מנוחה בצד המסלול. גם המאמנים שלה עוד לא זיהו שמדובר בדג אנושי, ושיבצו אותה בתחרויות מדרג ב' הנחות.
תכונה שכן בלטה אצלה מהרגע הראשון היא הנחישות. בערב של המשחה האחרון בתחרות הראשונה שלה היא סבלה מכאבי אוזניים. הרופא שבדק אותה ציווה עליה לוותר על המשחה, אבל לדקי לא הסכימה לשמוע – היא העדיפה לצרוח וליילל.
הרופא שהבין שלדקי לא תוותר על המשחה ויהי מה, המליץ לאמה לשים לה צמר גפן באוזניים. וכך, למרות המטרד באוזניים, לדקי עמדה במטרה שלה ושחתה את המשחה מהתחלה ועד לסופו. היא הייתה מאושרת עד הגג וביקשה מהוריה לקחת אותה לשתות שוקו במקום האהוב עליהם.
כשהייתה בת שבע לדקי כבר נהגה לכתוב על דף את הזמנים שהיא רוצה להשיג בתחרויות לגילאי שמונה ומטה. אחרי המשחה נהגה לכתוב בטור נוסף את התוצאה שהשיגה בפועל, ומבצעת את החשבון כדי לראות את הפער בין התוצאות. הסיפורים הקטנים הללו הם מן הסתם לא אלו שהפכו אותה לשחיינית הטובה בעולם וכנראה גם בהיסטוריה, אבל יש בהם כדי להעיד על האופי התחרותי שניטע בה מגיל צעיר, והרצינות התהומית שבה התייחסה לשחייה ולשאיפה שלה להתקדם.
כשהייתה בת 10 המאמן שלה דאז יורי סוגויאמה האיץ בה להכות ברגליה במים יותר בעוצמה. שחייה עם בעיטות אגרסיביות היא סגנון המקובל יותר אצל הגברים – ונדיר מאוד אצל הנשים. עבור לדקי עם זאת הוא היה מושלם ואיפשר לה להגיע להישגים כבירים בגיל צעיר במיוחד. בכלל, ההשפעה על השחייה של לדקי הייתה בעיקר מגברים – למעשה עד שהגיעה לאוניברסיטת סטנפורד בגיל 18 היא התאמנה בקבוצות של גברים והשוותה את עצמה אליהם. גם היום התוצאות שלה נחשבות לתוצאות ברמה בינונית ומעלה לגברים. "החבטה שלה גברית לכל דבר", אמר עליה קונור יגר, מדליסט אולימפי במשחה ל-1,500 מ' חופשי, "אני אומר את זה כמובן כדבר חיובי, היא שוחה כמו גבר".
לדקי לא נזקקה לזמן הסתגלות במעבר מתחרויות הנוער לבוגרים – היא גם לא הייתה יכולה לבחור תחרות מלחיצה יותר לפתוח איתה את הקריירה הבוגרת שלה. הפעם הראשונה שבה לדקי קפצה למים מול שחייניות בוגרות הייתה במבחנים האולימפיים ללונדון 2012, כשהייתה בת 15 בלבד. היא אמנם לא הצליחה להשיג את הכרטיס האולימפי במשחים ל-200 ו-400 מ' חופשי, אבל ניצחה במשחה ל-800 מ' חופשי והפכה לספורטאית האולימפית הצעירה ביותר של ארה"ב במשלחת ללונדון.
האולימפיאדה עצמה הייתה גם היא הצלחה מטורפת עבור לדקי. בלי רגשי נחיתות היא שרפה את הבריכה בלונדון וניצחה בגמר ל-800 מ' בפער של יותר מארבע שניות מהמקום השני, תוך שהיא קובעת את התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה ושיא אמריקאי חדש, 8:16.22 דקות.
הרבה הדים היא עוררה אז והרבה גבות הורמו, ובכל זאת נכון לאותה תקופה היא עדיין הייתה בצלה של מי שנחשבה אז למלכת הבריכה, מיסי פרנקלין. מיסי סיימה את האולימפיאדה ההיא עם ארבע מדליות זהב וסומנה כמי שיכולה להיות המייקל פלפס הנשית. שש שנים אחרי - פרנקלין מדשדשת ונראית כמו צל של הכוכבת הגדולה שהייתה, בעוד לדקי בלתי ניתנת לעצירה. חמש מדליות זהב אולימפיות כבר יש לה ו-14 אליפויות עולם, וכשהיריבות במשחים החזקים שלה לא מדגדגות אותה, וכשהכושר שלה ממש לא מגלה סימני דעיכה – נראה שזו רק ההתחלה עבורה.
לא מעט ניסו לנתח ולהסביר את תופעת לדקי. כששואלים אותה, היא בוחרת בצניעות האופיינית שלה וזורקת איזו קלישאת מוטיבציה בסגנון של "אני מציבה לעצמי מטרות גבוהות ועובדת כל יום קשה כדי להגיע אליהן ולהגשים את החלומות שלי". אבל מובן שלא ניתן להסתפק בכך. תופעת לדקי היא כה ייחודית וחריגה שהיא דורשת ניתוח מעמיק, ולו רק כדי לנסות ולהבין מה הופך אותה לכל כך דומיננטית וחריגה בנוף השחייניות.
לדקי היא שחיינית גבוהה למדי - 1.81 מ', שזה אמנם פחות מפרנקלין הענקית שמתנשאת ל-1.88 מ', אבל גבוה יותר מרוב השחייניות במשחים הארוכים. "אני מאמין שהגודל כן קובע", פוסק פרשן השחייה ד"ר בוקי צ'יש, "אמנם הוא לא קובע באופן מוחלט, אבל בשחייה לנשים זה יתרון עצום".
במשחים ל-200 מ' חופשי לדקי עוד מפסידה מפעם לפעם אבל במשחים הארוכים יותר אף אחת לא מתקרבת אליה. זה בדיוק המקום שבו הגישה הייחודית שלה באה לידי ביטוי. רוב השחיינים במשחים הארוכים חוששים לבזבז את הכוחות שלהם בשלבים המוקדמים ולהגיע לשלבי הסיום המכריעים כשהם מותשים. אצל לדקי לעומת זאת, הגישה מזכירה את זו של קרמבו מ"מבצע סבתא" - "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר".
היא נוהגת לפתוח פער עצום מהיריבות כבר בשלב מוקדם של המשחה, ולקראת הסיום הקרב היחיד שלה הוא רק נגד השעון: האם תשבור את שיא העולם שלה או לא? מדליית הזהב כבר עמוק בכיס שלה. "אני תמיד חוששת שאגיע לסיום ואגלה שנשארו לי יותר מדי כוחות", היא אומרת, "אני אמנם לא רוצה להרוג את עצמי בהתחלה, אבל הדבר החשוב באמת הוא למצוא את האיזון. אני מחפשת את הביטחון כדי לשחות במהירות את כל המרחק".
האצן האגדי מייקל ג'ונסון היה קורע את המסלול בסגנון ריצה מאוד לא אורתודוקסי שכונה ריצת הברווז. עבור יריביו הסגנון הזה לא היה יעיל – עבורו הוא היה מושלם. השונות הזו נתנה לו את היתרון העצום על האצנים האחרים.
גם ללדקי יש סגנון חתירה משלה – כזה שכמעט ולא תראו במשחים לנשים אלא בעיקר אצל הגברים. החבטה של לדקי במים מכונה "חבטת שעיטה", ולדקי עצמה מכנה אותה "חבטת גדיעה" – וסלחו לנו על התרגום הטרחני לעברית. במקום להכות במים בקצב קבוע – שמאל, ימין, שמאל, ימין - לדקי מגוונת עם חבטות קצרות וארוכות לסירוגין. היא כמעט תמיד תנשום כשהיא בצד ימין.
את ההשראה לסגנון שלה קיבל מאמנה בצעירותה יורי סוגויאמה, כשצפה בגדול מכולם - מייקל פלפס. "ראיתי את הסגנון שלו והבנתי שלדקי גם יכולה לשחות ככה. בסגנון הזה היא מנצלת את יתרון האגרסיביות שלה". וד"ר צ'יש מוסיף: "התנוחה שלה במים מצוינת. יש לה יכולת ציפה טובה מאוד וזה לא דבר שגרתי לשחיינית בגובה שלה, כי לרוב השחייניות הגבוהות יותר הן גם כבדות ביחס ליריבות שלהן".
"לדקי היא ספורטאית שמגדירה תקופה", אמר עליה מנכ"ל איגוד השחייה האמריקאי צ'ק ווילגוס, "אני לא חושב שראינו מישהי כמוה בעבר. בעתיד ההיסטוריה של השחייה תתחלק ללפני לדקי ואחרי לדקי. כל השחיינים למרחקים הבינוניים-ארוכים בעתיד יימדדו ביחס אליה".
וכמובן ישנם האימונים, שום כישרון או סגנון ייחודי לא יקנו לה דומיננטיות כה אבסולוטית ללא עבודה קשה – ולדקי אכן עובדת קשה. כך נראה יום שגרתי שלה בתקופת ההכנות לאולימפיאדת ריו. השכמה ב-4:05 לפנות בוקר, ארוחת בוקר ויציאה לאימון שמתחיל בסביבות 5 לפנות בוקר בו היא שחתה בין 4.5 ל-5.4 ק"מ. ב-8 בבוקר היא חזרה הביתה, ישנה לזמן קצר וב-11 כבר התייצבה לאימון כושר מחוץ למים. בשעות 15:30-13:00 היא נהנית ממנוחת צהריים לפני אימון שבו תשחה בין 6.4 ל-7.3 ק"מ. ב-18:30 ארוחת ערב, לאחריה יש לה זמן לקריאה וטלוויזיה עד לכיבוי אורות ב-21:30. הרוטינה הזו חזרה על עצמה שש פעמים בשבוע.
קצת מוזר להגיד את זה, אבל עד לא מזמן, כשהיא כבר עם חמש מדליות זהב אולימפיות במאזנה קייטי, לדקי הוגדרה כ"חובבנית". הסיבה לכך הייתה השתתפותה בליגת המכללות תחת אוניברסיטת סטנפורד והחוקים המחמירים האוסרים על ספורטאים מקצוענים להתחרות.
במארס האחרון למרות שטרם השלימה את לימודיה האקדמיים, היא הפסיקה להתחרות עבור סטנפורד והפכה רשמית למקצוענית שיכולה להרוויח כסף - והיא הולכת להרוויח הרבה מאוד כסף. ביוני חתמה לדקי על חוזה עתק במושגים של ענף השחייה בסך 7 מיליון דולר עם חברת הלבשת השחייה TYR. במסגרת החוזה שתוקפו עד אולימפיאדת פריז 2024 היא תשמש כמובן כפרזנטורית עיקרית של החברה ותתחרה בתחרויות ש-TYR נותנת להן חסות.
בנוסף לכך TYR מחויבת לשלם ללדקי 10,000 דולר על כל ניצחון שלה בתחרות בסבב המקצועני – ובמקרה של ספורטאית שכמעט ולא מפסידה מדובר בהרבה כסף – תוסיפו לכך את המענקים מהוועד האולימפי האמריקאי על הישגיה ותבינו שעתידה הכלכלי של מי שנחשבת לאחת הספורטאיות הטובות בעולם כיום מובטח. למעשה ההתעקשות של לדקי ללמוד באוניברסיטה ולהתחרות עבורה מנעה ממנה להרוויח עוד כמה מיליוני דולרים בשנים האחרונים, אבל איך אומרת כל אמא פולנייה: "לימודים לפני הכול!".
למה עוד אפשר לצפות ממנה?
במילה אחת: המון. בעונה הנוכחית שהייתה פושרת במושגים שלה, אולי בגלל שלא הייתה במהלכה אליפות עולם או אולימפיאדה, היא שברה את השיא העולמי ב-1,500 מ' חופשי והעמידה אותו על 15:20.48 דקות.
הכושר שלה צפוי להשתפר ולהשתפר ככל שאולימפיאדת טוקיו 2020 תתקרב, שם היא אמורה להסתער על כל ארבע מדליות הזהב במשחים ל-200, 400, 800 ו-1,500 מ' חופשי. המשחה היחיד שבו היא עשויה להזיע הוא המשחה הקצר מביניהם – שם התחרות מולה צמודה יותר.
"יש כיום שתי שחייניות צעירות מוכשרות במשחים הארוכים, וואנג ג'יאנג'יאה, סינית בת 16 ששברה את שיא העולם בבריכות קצרות ב-800 מ' חופשי ואריארן טיטמוס האוסטרלית שקובעת תוצאות יפות, אבל אני לא רואה את שתיהן מסכנות אותה", פוסק ד"ר צ'יש.
למעשה, השאלה העיקרית לגבי לדקי פחות קשורה ליריבות שלה ויותר לה עצמה. כמה זמן היא תצליח לשמור על הכושר האדיר שלה? מיסי פרנקלין נראתה בלתי ניתנת לעצירה בין 2012 ל-2013 והיום היא לא מדגדגת אפילו את הצמרת של השחייה. לדקי בטופ כבר שש שנים ולא נראה שהיא מאטה, ולמעשה יש לה את הפריבילגיה להאט מעט ועדיין לשמור על פער משמעותי מיריבותיה.
יותר מהכול חשוב לזכור שהיא רק בת 21. אם שום דבר מהותי לא ישתבש היא עשויה לסיים את הקריירה שלה עם רקורד שטרם נראה כמוהו בשחייה הנשית. ג'ני תומפסון האמריקאית היא השחיינית המעוטרת בהיסטוריה עם שמונה מדליות זהב אולימפיות, ללדקי יש סיכוי טוב לעקוף אותה כבר בטוקיו וכמובן שגם פריז 2024 רלוונטית עבורה ואולי גם תרצה לחתום את הקריירה עם אולימפיאדה ביתית בלוס אנג'לס ב-2028 כשתהיה בת 31. כמובן שיש עוד זמן רב, אבל נחמד לפנטז על האפשרות שתזכה בלפחות מדליית זהב אחת בחמש אולימפיאדות רצופות – הישג שאפילו מייקל פלפס הענק לא רשם.
