אנחנו חייבים להיפרד אבל אין לי אומץ ליזום
"פרידה היא אף פעם לא דבר קל לעשות. היא כוללת חלקים קשים לעיכול, כמו לעזוב את המוכר והידוע, היא מובילה לתחושות של אובדן, כישלון ומייצרת הרבה כאב לב, בטח אם אתה עדיין אוהב. אבל מעבר לכל זה יש בחירה, ואת הבחירה הזאת דקלה פשוט לא הייתה מסוגלת לקחת". אימון אישי
זאת מלחמת התשה פנימית, להיות בקשר שעמוק בפנים ברור לך שזה לא זה. יש אהבה, יש חברות, אבל כל אלו נמוגים נוכח הפיצוצים והריבים שקורים על בסיס שבועי. "אנחנו לא מתאימים, הוא לא בשבילי, אבל אני פשוט לא מצליחה לחתוך" - ההצהרה הזאת של דקלה הייתה מחמיצת לב. משהו באופן שבו היא ביטאה את זה גרם לי להתכווץ בכיסא. כששאלתי אותה למה היא לא מצליחה לחתוך, היא השיבה בפשטות: "אני לא יודעת להיפרד. אף פעם לא ידעתי לעשות את זה".
היה לה רע ביחסים עם אמיר. בשיחות שלנו היא שיתפה שאין ביניהם שום דבר משותף. שהוא אוהב הרבה סקס - "כל יום אם אפשר", בזמן היא מסתדרת עם "פעם בשבוע - גג". היא אוהבת שיחות לתוך הלילה, והוא מעדיף לשתוק. "הוא טיפוס כזה שלא מרבה לדבר, בטח לא על רגשות". הוא רוצה אותה הרבה בבית והיא אוהבת בחוץ – חברות, מסעדות, ברים. מבחינתה, לצאת כל יום ולטרוף את החיים. התעצבתי לשמוע על ההבדלים הרבים ביניהם, וזיהיתי כיצד הרצון לסיים את הקשר מייצר אצלה סבל ותסכול עמוק. "כבר אמרתי לעצמי ולו מיליון פעם שזה חייב להיגמר. אפילו נפרדנו לשבוע, אבל אז הוא התקשר ומהר מאוד חזרנו".
אמונות כובלות ומגבילות
פרידה היא אף פעם לא דבר קל לעשות. היא כוללת חלקים קשים לעיכול, כמו לעזוב את המוכר והידוע, היא מובילה לתחושות של אובדן, כישלון ומייצרת הרבה כאב לב, בטח אם אתה עדיין אוהב. אבל מעבר לכל זה יש בחירה, ואת הבחירה הזאת דקלה פשוט לא הייתה מסוגלת לקחת. "אף פעם לא היה לי אומץ להיפרד. עם החבר הראשון שלי זה הסתיים כי טסתי לדרום אמריקה. עם החבר השני הייתי שלוש שנים, מתוכן שנה שבה רק דיברנו על זה עד שהתשתי אותו וגרמתי לו לעזוב. לפני שאמיר הגיע הייתי במערכת יחסים שדווקא מאוד רציתי אבל הבחור לא ממש היה שם, וכל מה שחששתי ממנו התגשם - נגמר לו ממני וביום בהיר אחד הוא פשוט חתך ונעלם, מותיר אותי ללא אוויר ובדיכאון. חצי שנה בקושי תפקדתי".
כשפירקנו יחד את הפחד שמונע ממנה לעזוב, התברר שהמחשבה על "לחזור לשוק הרווקים" משתקת אותה ומייצרת אצלה רתיעה מאוד גדולה. אבל למטה, מתחת לכל אלה ועמוק בתת המודע שלה, זה היה הרבה יותר מזה – דקלה אחזה באמונה אחת משמעותית ומגבילה – היא פשוט לא האמינה שיכול להיות לה טוב בחיים! היא לא האמינה שהיא מסוגלת למצוא לעצמה זוגיות טובה ומאושרת.
אמונות מגבילות יושבות בקוק פיט של מוחנו ומנווטות את האופן שבו אנו מתייחסים לעצמנו ולחיים. אצל דקלה זה יצר את ה"לא יודעת להיפרד", אבל לא רק אותו. כשהאמונה שהובילה אותה הייתה ברורה ומונחת על השולחן, היא הצליחה לראות את ההשפעה שלה על עוד תחומים בחיים, כמו חברויות וקשרים לא מטיבים שהיא לא חותכת, ומקום עבודה שהיא נמצאת בו כבר יותר מעשור וחוששת לעזוב ולהתקדם, "כי לא בטוח שהיא תמצא משהו יותר טוב".
ביקשתי ממנה למצוא חורים בסיפור שהאמונה הזאת יוצרת בחייה, ולפגישה הבאה שלנו היא כבר הגיעה אחרת, נינוחה יותר. "הבנתי שהמציאות מראה לי שזה לא בהכרח נכון. שדווקא דברים שנגמרו הרבה פעמים, קידמו אותי לדבר טוב ומתאים יותר עבורי". ההכרה הזאת שהאמונה שלא יהיה לה טוב היא לא 'האמת', נתנה לה כוח שהיא לא ידעה שיכול להיות לה.
משם בנינו מפת דרכים חדשה שבה היא סורקת את כל מרחבי חייה, ואולי בפעם הראשונה מצליחה לשחרר את היתדות שקושרות אותה למוכר, כדי להסכים לדייק את מה שהיא באמת רוצה. הפרידה מאמיר הייתה כואבת ומפחידה - כיאה לפרידות רומנטיות. זה גם לקח לה חודשיים עד שהיא הצליחה למצוא את האומץ לעזוב מבלי לדעת מה יהיה הלאה, אבל עצם העובדה שהיא הסכימה להתמודד עם הפחד הזה, כבר נטעה בה את האומץ להמשיך לערוך שינויים נוספים בחייה.
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
