הפטרייה חזרה, והיא באה ללמד אותי לקח מיני
פתאום אני קצת מחבבת את הפטרייה שלי שבאה לבקר בדיוק בזמן, כדי למנוע ממני לעשות סקס שאתחרט עליו. מה פתאום שאאבד את ה"יזיז" שלי בגלל איזה סטוץ מזדמן?
"הו שלום לך, חזרת!", אמרתי לחברה הכי קרובה שלי בחצי השנה האחרונה – הפטרייה. ברגע הזה, בכל הכנות, פשוט בא לי למות. אין לי טיפת כוח אליה שוב. לא משנה כמה פעמים אני מסלקת אותה, הסוררת הקטנה צצה שוב. ושוב. ושוב. וכשזה קורה, אני מיד תוהה במה לעזאזל חטאתי? אלוהים אדירים, מה עשיתי שבגללו אני מקבלת את העונש הזה כל פעם מחדש, ואיזה שיעור עוד לא למדתי?
האמת היא שלא הייתי צריכה לשאול את אלוהים, הבנתי יפה מאוד שאף אחד לא מעניש אותי, זו אני שמענישה את עצמי על כך שפלרטטתי עם איזה בחור אתמול. הרי ברור לי שדיבורים יכולים להוביל למעשים, אז כדי למנוע את קיומם של היחסים ארגנתי לעצמי איזו מגבלה גופנית שתמנע ממני להגיע עם הבחור החדש למצב אינטימי. הרי ברור לי שאם אשכב איתו אצטרך לשקר ליזיז שלי, ואף להסתכן בכך שהוא יעזוב (כן, כאלה הם יחסי היזיזות שלנו, רחוקים מלהיות רק יזיזות).
אין ספק שמדובר באבסורד - אני מרגישה מחויבת למישהו שכלל לא מצהיר על מחויבות כלפיי. כל נגיעה בגוף אחר מרגישה לי כמו בגידה. פתאום אני קצת מחבבת את הפטרייה שלי. מה פתאום שאאבד את ה"יזיז" שלי בגלל איזה סטוץ מזדיין (סליחה, מזדמן)? זה סיכון שאני לא מוכנה לקחת. אני גם לא יודעת לשקר. רגשות האשם והמצפון יאכלו אותי מבפנים, וכולם יודעים שאשמה זה משמין.
גם אם אין לי על מה להיות אשמה, אני יודעת שעדיין אחוש אשמה, כי בשבילי הוא הגבר היחיד שאני באמת רוצה. אם כן, מדובר בפטרייה גאונית שמונעת ממני מגע אינטימי שאינני שלמה איתו. מאותה סיבה בדיוק אני מבינה למה כל כך לא נעים לי לפלרטט עם גברים אחרים באתרי ההיכרויות השונים. זה מרגיש כמו זלזול בקשר שלי ושלו, שהוא עמוק וקרוב, אז מה אני צריכה לספר עכשיו לאיזה פרופיל מה אני עושה בחיים?
אני עוד לא בטוחה על מה אני צריכה לוותר - על ההרגשה שאני מחויבת לגבר שאינו מתחייב אליי? או אולי על הגבר עצמו? דבר אחד ברור - משהו דרמטי צריך לקרות, כי המצב הנוכחי עולה לי בבריאות. בינתיים, כעזרה ראשונה, יצאתי מאתרי ההיכרויות. ממילא אינני פנויה להכיר אף אחד. מתברר שבזמן שישבתי על הגדר, מתלבטת אם אני רוצה להישאר בקשר שאין בו מחויבות (ובינתיים לנסות להכיר אחרים, כאילו שזה אפשרי) או אולי לחתוך אותו ולהמשיך הלאה, באה חברתי הפטרייה ואילצה אותי לקבל החלטה.
מצחיק שמבין האפשרויות המוכרות לי בחרתי באפשרות הכי לא שגרתית – פשוט להתחייב אליו בעצמי. דווקא עכשיו, כשאף אחד לא מכריח אותי (אלא להיפך), בחרתי לתרגל שוב מונוגמיה. זו הזדמנות לראות שאני מסוגלת להתחייב שוב רק לגבר אחד ולשים מסך על כל השאר. הבנתי שאני לא יכולה מצד אחד לרצות ממנו מחויבות, ומצד שני להמשיך לחיות את חוסר המחויבות הזו וליהנות ממנה. הפטרייה באה כדי ללמד אותי איפוק - מה הוא, ולהבהיר לי שאם אני רוצה להיות בזוגית אמיתית, אין מנוס אלא לוותר על הרווח שיש בחוסר המחויבות.
מתברר שלצד התסכול שמערכת יחסים כזו גובה ממני, היא מעניקה לי גם לא מעט רווח – החל מהחופש להתרגש מגברים אחרים, וכלה בזה שאני לא צריכה לחשוב בשניים בכל רגע בחיים. זה לא קל לוותר על הרווח הזה, אבל בסופו של יום, כשאני מודדת את מה שיש בחוץ לעומת מה שכבר יש לי, אני יודעת שעם כל הכבוד לריגוש, סטוץ עם גבר אחר יכול לספק רק את האגו שלי, בעוד שהלב יישאר ריק.
בעיניי, הריגוש האמיתי יהיה להיות בזוגיות עם מישהו שאני אוהבת. כן, אהבה. הפעם החלטתי להכניס את המילה המגונה הזו למשוואה ולראות מה יוצא (או מי מאתנו ייצא). החלטתי לשחק בדבר האמיתי – למצוא את השקט שמתחבא מאחורי הריגושים, לרגע לוותר על התסכול שאורב לי בכל פעם שאני מרגישה שאנחנו לא מתראים מספיק, ליהנות ממה שיש ולמלא את הריק בדברים שעושים לי טוב, ולא בניסיון לאתר לי פרטנר אחר.
כידוע, מרפי לא נח לרגע. לא עברו יומיים מאז קבלת ההחלטה והגיעה הזמנה לדייט מגבר מהעבר, שלא לומר - מבחן. באוטומט שלי, חשבתי לקפוץ על ההזדמנות שהגיעה ולמלא את הריק שיש לי בשישי בערב כשהילדה שלי לא איתי. הרי גם היזיז שלי לא איתי, אז למה ששוב אדפוק לו חשבון? אבל מיד אחר כך הבנתי שהיחידה שאני דופקת לה חשבון היא אני. הבנתי שהאתגר הוא להתמודד עם החסר ולמלא אותו בעצמי עם עצמי, ולא עם אף אחד אחר. ואתם יודעים מה? אולי כך הפטרייה תבין שאני יכולה להסתדר גם בלעדיה, ותעזוב אותי כבר בשקט.
