הקאמבק הגדול של הכובש הצהוב

אלירן עטר כבר בן 31, ונראה שהוא נמצא בכדורגל הישראלי מאז ומעולם. הקריירה שלו התחילה בבני יהודה כפוטנציאל בוסרי, והמשיכה בקדנציה הראשונה שלו במכבי ת"א, אז הסקורר המחונן כבש 23 שערים בעונת 2012/13 והיה והגורם העיקרי לתחייתה של האימפריה הצהובה, עשור לאחר האליפות הקודמת.

מאז ועד לקיץ 2017 הסתובב עטר, שהגיע לממוצע של 22 שערים בעונה בשנים 2010-2013, סביב הזנב של עצמו. במקום להמשיך במכבי ת"א, הוחלט כי בסיכומו של דבר מכבי תיבנה סביב ערן זהבי והכוכב ייאלץ לחפש הזדמנות במקום אחר. הניסיון בריימס, שכלל 23 הופעות בשנתיים ושני שערים, היה רע ואף מביש. הוא חזר לישראל כייצוא כושל והתקשה במציאת הקבוצה. היחידה שהסכימה לקבל את עטר, שחקן מוכשר למדי אם כי בעייתי במקצת, הייתה מכבי חיפה. השחקן אכל מרורים, בקושי שיחק ולמרות הזכייה בגביע, עזב מתוסכל למדי. ממוצע של פחות מ-12 שערי ליגה לעונה היווה בהחלט אינדיקציה שחיפה לא ידעה איך לנצל אותו לטובתה.

אלירן עטר חוגג(צילום: גיל נחושתן)

החזרה למכבי ת"א החזירה אותו לחיים מבחינה מקצועית. תשעת השערים בשנה שעברה היו רק קדימון למה שיקרה בשנה שאחריה. עד כה יש לו 15 כיבושים, כולל הצמד ביום שני האחרון בסמי עופר שהעלה אותו למקום העשירי ברשימת כובשי מכבי ת"א בכל הזמנים. בניגוד לשנים קודמות, עושה רושם שעטר בא לעונה מלא מוטיבציה, מוכנות ומחויבות. הוא גם מודע לכך שמעמדו לא מובטח כשחקן הרכב בגלל הרוטציה של איביץ' וריבוי האופציות ההתקפיות.

אין ספק,שעטר במסלול טוב ושהישארותו בקבוצה עשויה לעזור מאוד להבטחת אליפות ראשונה מזה 3 עונות, אולי כבר בקרוב מאוד. בכושר כזה, הצהובים צריכים לשקול להחתים אותו עד סוף הקריירה. אולי יש לו עוד כמה וכמה שנים טובות לתת.