הדרך למלחמת אחים עוברת בשמות לועזיים
בשנים האחרונות מצאנו בצמרת צה"ל את בני ואת יואב ואת גדי, שמות ישראליים לחלוטין, אבל גנץ וגלנט ואיזנקוט הם מורשת הגלות, וברור שבן גוריון לא היה מסכים לכך. תזכרו את גדול החכמים, "אנטיגנוס איש סוכו", שקיבל תורה משמעון הצדיק. ואכן כעבור כמה דורות כבר השתלטה התרבות היוונית עד כדי חילול המקדש בימי ה"כהנים" יסון ומנלאוס
להתחרות עם מאיר שלו בשנינות ובלעג אינני יכול, ואף איני רוצה. לפיכך אעיר רק כמה הערות על התקפתו הישירה על מאמרי ("זה מתחיל בשמות ונגמר בחורבן: דברו עברית") ועל שם משפחתי, שכולו טובל בטהרה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
עברית וארמית הן שפות שמיות, כמעט אחיות, לפחות מאז ימי המלוכה (ראשית האלף הראשון לפנה"ס). היו בהחלט השפעות לשוניות בין ארמית לעברית, אבל היו גם מילים רבות משותפות לשתיהן, ואחת מהן היא "נוּן" (דג). זוהי מילה עברית קדומה כמו גם מילה ארמית.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- זה התחיל ביעקב ונגמר בנו: קץ עידן השבטים/ פרופ' רוחמה וייס
- בעקבות הרב אלון: "נסיקה בפניות הגברים הדתיים לקו הסיוע"
"לא נשלם פרוטקשן לרבנות כדי לקבל כשרות"
סבו של יהושע בן נון לא לקח את שם בנו מארמית, שבימיו עוד לא שלטה בחיי היהודים, ולכן גם הפועל 'יִנוֹן' (יִפרֶה ויגדל) הוא פועל עברי מקורי – "ולפני שמש ינון שמו" (תהילים ע"ב, י"ז; על שלמה בן דוד). כך למדתי מאבי מורי, ד"ר יחיאל בן-נון ז"ל, שעבר בעלותו לארץ ממחקר היידיש והגרמנית, לשפה העברית ולמקרא, ותרגם את שם המשפחה "פישר" ל-"בן נון".
פרקי הארמית במקרא (בעיקר בספרי עזרא ודניאל) מבטאים השתלטות של הארמית על חיי היהודים בגלות בבל ושכנותיה. והנה, בספר עזרא (בסוף פרק ז', וכן בנחמיה) חוזרים לשפה העברית עם עלייתו של עזרא הסופר לארץ יהודה. ספר דניאל ממשיך עם הארמית עד אחרי החזון על קריסת האימפריה הפרסית, שארמית הייתה בה השפה הממלכתית והבינלאומית, והנה אפילו דניאל חוזר לשפה העברית (מפרק ח').
מגמה מסוכנת בת ימינו
מאבק השפות בארץ חולל מהפכה היסטורית בטכניון ובאוניברסיטה העברית, שיצרה את ההשכלה העברית בארץ גם בתחומי המדעים שבהם היה הדבר קשה במיוחד. והנה דווקא אחרי ההצלחה המופלאה שהוכיחה את עצמה במשך מאה שנה, מתעוררת מגמה הפוכה ומסוכנת ללא שום הצדקה מקצועית.
בטכניון בחיפה היה אבי חבר פעיל בוועדה הלשונית של האקדמיה ללשון העברית, אשר עסקה ביצירת מונחים מקצועיים לתחומי המדעים, כדי שהטכניון יוכל ללמד מדעים בעברית. בהחלט נכנסו מילים לועזיות לא מעטות לעברית החדשה, ואבי הסביר לי מדוע "אוטובוס" ו"טלפון" יכולים להתקבל בתוך העברית החופשית והעצמאית, בתנאי שהן חלק מתחביר עברי. לעומת זאת הוראת מדעים באנגלית היא כניעה לתרבות אחרת, והיא מסמנת תהליך הפוך לעצמאותנו הלשונית והתרבותית.
במאמרי על ימי בית שני ועל החשמונאים הראיתי איך חדרה התרבות היוונית (הלניסטית) לחברה היהודית בימי בית שני, והצבעתי על שמות פרטיים יווניים – לא כסיבה, אלא כסימן (סימפטום) של ההשפעה הזרה.
למה דווקא שמות פרטיים?
שמות משפחה נוטים לשמרנות מסיבות ברורות. שמות מקומות שמרניים עוד יותר. שמות של הרים ונהרות ואתרי טבע נוטים לשמרנות מיוחדת - ולעומתם שמות פרטיים רגישים מאד לכל שינוי תרבותי.
בשנים האחרונות מצאנו בצמרת צה"ל את בני ואת יואב ואת גדי, שמות ישראליים לחלוטין, אבל גנץ וגלנט ואייזנקוט הם מורשת הגלות, וברור שבן גוריון לא היה מסכים לכך.
אבל שם פרטי של גדול החכמים, "אנטיגנוס איש סוכו", שקיבל תורה משמעון הצדיק, מזעזע אותי מאוד (מבלי לפקפק חלילה בגדולת תורתו). ואכן כעבור כמה דורות כבר השתלטה התרבות היוונית עד כדי חילול המקדש בימי יָסוֹן ומְנֵלָאוֹס (לא) כוהנים גדולים.
השלב הראשון לקראת חורבן
במשפחת מתתיהו נקראו כל האחים החשמונאיים בשמות עבריים. בדור השלישי נוסף ביוונית גם שם יווני, אך בעברית נשמר השם העברי לבדו – ואילו בדור החמישי השתלטו שוב השמות היווניים, והשמות העבריים נדחקו הצידה. הורקנוס ואריסטובולוס בני ינאי ושלומציון (שנקראים כך גם במקורות העבריים) מסמנים את השלב האחרון שבו השתלטה התרבות הזרה גם על השמות הפרטיים, אפילו במשפחת חשמונאי.
לא בגלל זה הם מסרו את מפתחות השלטון בידי פומפיוס הרומי, אלא בגלל מלחמת האחים הנוראה – בדומה למלחמות האחים בסוף ימי הבית השני, אבל השמות שלהם בהחלט מסמנים ומצביעים על אובדן העצמאות העברית, כשלב ראשון לקראת אובדן העצמאות המדינית.
לפנייה לכתב/ת 
