"רצתי כמו מטורף": מבצע החילוץ ההרואי שניהל "קאז'יק" בתעלות הביוב של גטו ורשה
שמחה רותם הפך דירת מסתור בצד הארי של ורשה לבסיס פעילות להצלת הנותרים בגטו. הוא גייס בעורמה שני פולנים שעבדו ברשת תעלות הביוב וחילץ במבצע מלא תושייה 34 מחבריו בתוך חצי שעה. העדות הדרמטית של "קאז'יק" - אחרון לוחמי גטו ורשה שהלך לעולמו בגיל 94
לשמחה "קאז'יק" רותם (ראטהייזר), אחרון לוחמי מרד גטו ורשה שהלך אתמול (שבת) לעולמו בגיל 94, הייתה חזות "ארית" שבזכותה יכול היה להציל את נפשו בשואה. אך צוואתו של קאז'יק, כפי שסיפר בריאיון, "להיות בני אדם" - הובילה אותו להילחם בגטו, לחזור אליו שוב ושוב לאחר שהצליח להימלט ממנו ולחלץ 34 מחבריו הלוחמים דרך תעלות הביוב במבצע הרואי ומלא תושייה. זהו סיפור החילוץ כפי שקאז'יק שחזר בעדויותיו השונות.
קאז'יק הפך דירת מסתור בצד הארי לבסיס פעילות, שמטרתו הצלת החברים הלוחמים שנשארו בגטו. "היה ברור שלא עומדים ומחכים לנו בצד הארי, ואם אנו רוצים להציל את החברים, עלינו לעשות זאת בכוחות עצמנו", סיפר קאז'יק בעדותו.
ה"מפתח" לחילוץ היה יצירת קשר עם עובדי תחזוקה, המכירים היטב את מערכת הביוב העירונית המפותלת והסבוכה. ל"מורי הדרך" בתעלות לא סיפרו שהחילוץ הוא של יהודים, כי אם של נוצרים-פולנים ש"נתקעו" בין לוחמי המרד בגטו. למרות שבתחילה נראה היה שההתקשרות עם עובדי הביוב תהיה קלה ושייענו במהירות, ברגע האחרון הם נרתעו מכניסה לגטו הבוער.
"ללכת בתעלות הביוב זה לבירינת כזה, שבלי מובילים שמכירים את הדרכים ואת התעלות הצדדיות הייתי הולך לאיבוד", סיפר קאז'יק בעדותו ל"יד ושם". "לא הייתי מגיע לאן שרציתי. הצלחנו לגייס לעניין הזה שני פולנים, עובדי תעלות הביוב. מכרנו להם את אותו סיפור - שאנחנו הולכים להציל קבוצה של פולנים שנתקעו בגטו ושבעבור עזרתם הם יירשמו בספרי ההיסטוריה לעולם ועד. אז הם הסכימו ללכת ולעזור. לאחר שעברנו כמה עשרות מטרים בתוך התעלות הם התחרטו וסירבו להמשיך ללכת. הוצאתי את האקדח שהיה ברשותי ואמרתי להם: 'או שאתם הולכים איתנו או נשארים פה, מה שאתם בוחרים', אז הם המשיכו ללכת. הגענו לאיזשהו מקום והם אמרו לי: 'אתה בתוך הגטו'".
ערמות של גוויות
קאז'יק עלה לחפש ניצולים. הוא הסתובב בין הבונקרים זמן רב ולא מצא איש. הוא הרגיש שהזמן הולך ואוזל. הגטו היה שרוף עד היסוד. ערמות של גוויות היו מונחות ברחובות, בחצרות ובין עיי המפולת.
"בסך הכול עניין של כמה ימים מאז שיצאתי מהגטו ולא הכרתי את המקום, הכול היה הרוס", סיפר. "אני מסתובב, מגיע למקום אחד, מגיע למקום שני ולמקום שלישי, רץ כמו מטורף ואין תשובה משום מקום. איש לא עונה".
לפתע אפפה את קאז'יק שלווה. הוא חש רצון להישאר בגטו בין הגוויות ולהיות היהודי האחרון שנופל בקרב המהולל של גטו ורשה. "היה לי רגע של כנראה חולשה, לא יודע להגדיר את המצב שלי. התיישבתי בתוך ההריסות האלה, באיזשהו מקום, לא ידעתי בדיוק איפה אני, ידעתי שאני בתוך הגטו וישבתי. לא יודע כמה זמן, כנראה לא מעט. לא ידעתי מה להחליט ודמיינתי לעצמי שאני היהודי האחרון בגטו ורשה או בוורשה בכלל. חשבתי שאחכה עד הבוקר והגרמנים ייכנסו ואז תהיה לי אפשרות - או שאצליח, או שלא אצליח להרוג גרמני אחד, אולי שניים, אולי אף אחד. יהרגו אותי ובזה נגמר הסיפור. אין לי כבר לאן ללכת. איש לא עונה לי, סימן שאין אף אחד.
"פתאום נזכרתי ששני המובילים שלי והבחור הנוסף מחכים לי והחלטתי שאני חוזר לתעלת הביוב. כאן קרה הדבר הבלתי אפשרי שבכלל קשה להאמין שהוא היה, אבל עובדה שהוא היה. פתאום היה נדמה לי ששמעתי איזה רשרוש בתוך תעלת הביוב, אבל אני לא בטוח ואני גם לא יודע מי, אולי זה הגרמנים. הכול היה עניין של שניות ופתאום אני פוגש בתוך תעלת הביוב עשרה אנשים שהכרתי. אתם יכולים לתאר לעצמכם מין פגישה כזו, פתאומית, בתוך תעלת הביוב. שמחה וששון".
לפני שעזב את התעלה, קאז'יק תדרך את מי שנותר למטה שימתין בדממה ולא יזוז עד שיבואו לחלצו. ביום המחרת, בשעה שבה מסתיים העוצר, היה עליהם להמתין בפתח התעלה ולעלות ברגע בואה של המשאית.
וכך, ב-10 במאי 1943 ב-5:00 בבוקר ניצבו קאז'יק וכמה מאבטחים בפתח התעלה. העלאת 34 האנשים למשאית נמשכה כחצי שעה. "אני נותן הוראה לזוז ואז צביה לובטקין שהייתה בין אלה שעלו למשאית, אמרה לי: 'נשארו אנשים למטה, חכה'. אמרתי לה: 'תשמעי, כאן אני מפקד הפעולה ואני לא מחכה. אחרת אף אחד לא ייצא בחיים מפה', ונתתי הוראה לזוז וזהו, נגמר הסיפור".
כשהקבוצה הגיעה ליער, צביה הזועמת שהייתה ממנהיגות המרד, אמרה שהיא רוצה לירות בקאז'יק בשל החלטתו להשאיר מאחור כמה מהלוחמים. "אמרתי לה כי אין לי התנגדות כי נירה איש ברעהו", סיפר. מאוחר יותר גילה כי כוח גרמני עבר במקום שבו יצאו יתר הלוחמים מתעלות הביוב, התפתח קרב יריות, וכל היהודים נהרגו. "על אף הכול, בשוקלי גם עכשיו בפרספקטיבה של שנים רבות אחורנית את העניין, בטוחני כי נהגתי נכון אז על שלא חזרנו למקום היציאה", אמר. "האוטו היה ממילא מלא ולא היה מקום בו לאנשים נוספים. לפי חשבוני, הגיעו הגרמנים דקות ספורות אחר שהתרחקנו מן המקום. הנחתי כי כשהאנשים הנשארים בתעלה יגיעו אל הפתח ויראו כי היא סגורה, הם יבינו כי אי אפשר לצאת עתה. שיקול זה היה מוטעה, כי כפי הנראה הם דווקא ניסו לצאת וכאמור, נהרגו כולם".
"איבדנו קול חשוב מאוד"
מנכ"ל בית לוחמי הגטאות, יגאל כהן, אמר כי "מותו של קאז'יק מהווה עבורנו סיום של תקופה ואובדן של קבוצת דמויות מעוררות השראה - מובילי מרד גטו ורשה ולוחמיו, שהשפיעו ב-70 השנה האחרונות רבות על בית לוחמי הגטאות בפרט ועל החברה הישראלית בכלל. דמויות מופת ששמו את רוח האדם וחוזקתה במרכז למטרת בניית חברת מופת טובה ומצליחה. בית לוחמי הגטאות משתתף בצער המשפחה ובצער העם בישראל על לכתו של קאז'יק ומחויב להמשיך במורשתו ובמורשת לוחמי המרד".
יו"ר "יד ושם", אבנר שלו, אמר כי "מדובר באובדן של דמות מיוחדת שכן קאז'יק היה לוחם אמיתי במלוא מובן המילה. הוא היה לוחם צעיר אמיץ ומלא תושייה. קאז'יק לא היה אדם פוליטי אלא אדם שנלחם על הזיכרון באופן הכי נקי ועשה זאת גם במסגרת חברות בוועדת חסידי אומות העולם של יד ושם. איבדנו היום קול חשוב מאוד וכעת האתגר של כולנו הוא להמשיך ולהעניק משמעות לזיכרון בהיעדר דמויות מופת כמו שהיה קאז'יק".
יו"ר המרכז הבינלאומי "שם עולם" לחקר השואה, הרב אברהם קריגר, ספד לאחרון מורדי גטו ורשה ואמר כי "פטירתו היא ציון דרך משמעותי בהיסטוריה של העם היהודי, וזאת בשל היעדר מוחלט של האנשים שהיו חברים ושותפים במרד גטו ורשה, ושדפי ההיסטוריה כתובים עם סיפור חייהם. חיי אדם היו ערך חשוב מאוד עבורו של קאז'יק וזאת ניכר כי כאשר הבין שהמרד נמצא לקראת חיסולו, ידע להוביל קו שיציל את הלוחמים ממותם, וזאת גם במחיר של גריעה מהסמליות החשובה של המרד".
ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) ציין כי "עבורי ועבור בני דורי, מותו של קאז'יק אינו רק אירוע עצוב אלא גם תזכורת מעוררת על המאבק שצפוי לנו בעתיד הלא רחוק מול מכחישי השואה שינסו להרים את ראשם עם לכתם של אחרוני הניצולים. כשצפה קאז'יק על הגטו ההרוס מתוך תעלות הביוב חשב שהוא אחרון היהודים שנותר בו. כשצפינו בו ראינו סמל למעבר משואה לגבורה ולתקומה".
לפנייה לכתב/ת 
