בואו נפסיק להגן על סוחרי המוות

הסנקציות הכלכליות שהוטלו על אלוף (מיל') ישראל זיו ואחרים בגין סחר בנשק בדרום סודן מזכירות שישראל עמוק בעסק. חוק בנושא מחכה לאישור

יונתן גרפורסם: 24.12.18 , 09:18

ארכיון. ילדים חיילים בדרום סודן(צילום: AFP)

אם יש מסקנה שחובה להסיק מהסנקציות שהטילה ארה"ב על אלוף (מיל') ישראל זיו היא שיש לאשר בדחיפות את החוק החדש לפיקוח על הייצוא הביטחוני הישראלי, ולערוך בדק בית רציני באגף הפיקוח במשרד הביטחון, שמשקר בעקביות על מנת להגן על האינטרסים הכלכליים הפרטיים של סוחרי מוות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

שורשיו של המושג "זכויות אדם" טמונים בלקחי מלחמת העולם השנייה, אז התקבצו אומות העולם וקבעו שריבונותה של מדינה היא מוגבלת, ושמדינות רשאיות - ואף נדרשות - להתערב זו בפעולות זו על מנת להגן על חפים מפשע. אחד המנופים האפקטיביים להגבלת הפרות זכויות אדם, עוד במהלך השואה, היה ועודנו השימוש בסנקציות כלכליות. היטיבה להסביר זאת סיגל מנדלקר, בת ליהודים שניצולי מהשואה בזכות הסנקציות הכלכליות האמריקניות על מכונת ההשמדה הנאצית.

האירוניה עובדת כעת שעות נוספות. לא זו בלבד שישראל – דווקא ישראל, שהוקמה על הנרטיב של "לעולם לא עוד" – מוצאת עצמה היום בצד הלא-נכון של הסנקציות הללו, אלא שזוהי אותה מנדלקר, המכהנת כמשנָה לשר האוצר האמריקני לטרור ומודיעין כלכלי (במינויו של דונלד טראמפ), היא שקיבלה את ההחלטה להטיל סנקציות כלכליות על האלוף זיו ואחרים בגין סחר בנשק בדרום סודן.

בהחלטה שפורסמה לאחרונה קבע משרד האוצר האמריקני כי "זיו ניצל חברה העוסקת בחקלאות אשר פעלה בדרום סודן להקמת פרויקטים בתחום החקלאות והדיור עבור הממשלה הדרום-סודאנית, ככיסוי למכירת נשק בשווי של 150 מיליון דולר לערך לממשלה הדרום-סודאנית, ובכלל זה רובים, מטולי רימונים וטילי-כתף".

מלחמת האזרחים בדרום סודן, שמוביליה הם נשיא דרום-סודן וסגנו לשעבר, המייצגים שבטים יריבים, גבתה מאז 2013 את חייהם של לפחות 382 אלף איש. חרף הסכם השלום שנחתם ב-2017, ישנן עדויות רבות לזוועות שממשיכות להתקיים באזורים שבשליטת הממשלה, לרבות שימוש בילדים-חיילים, אונס שיטתי נגד נשים וילדות, טיהור אתני ועוד.

כילדים צפינו בסרטי אקשן וצווחנו בחדווה כשראינו את הגיבור אוחז בעוזי: "היי, זה שלנו!". כגודל הגאווה, כך צריך להיות גודלה של בושתנו אל מול הזוועות הללו, המתבצעות עם נשק כחול-לבן. והזוועות באמצעות נשק ישראלי לא מוגבלות לדרום-סודן: גם צבא מיאנמר מתהדר בפייסבוק בספינות דבורה שישראל הכחישה שמכרה "תעשייה אווירית לישראל" המאובזרות במכונות ירייה מתוצרת "אלביט"; בדו"ח נציבות זכויות האדם לחקר פשעי המלחמה בסרי-לנקה נמצא כי הצבא הפציץ בית יתומות והרג 60 מהן באמצעות מטוס כפיר שרכשה מתע"א.

יצואניות נשק כגון תע"א ואלביט המוזכרות, וסוחרי נשק כמו חברותיו של זיו, זקוקים לאישור של האגף לייצוא בטחוני (אפ"י), וכך גם חברות סייבר כגון ורינט ו-NSO אשר מעללי התוכנות שלהן שבים ועולים לאחרונה ככלי בידי ממשלות לדיכוי זכויות אדם. אלא שהחוק בגרסתו הדלה הנוכחית, אי-יישום החוק בידי אפ"י והיעדר שקיפות חוברים יחד לכסות שתחתיה ממשיכים סוחרי נשק לפעול ללא מורא.

באתר "הוושינגטון פוסט" נוהגים להשתמש ב"דירוג הפינוקיו" על מנת למקם את מידת האמת היוצאת מפי נציגי ממשל לאחר שבדקו את העובדות. בראיון נדיר אמר ראש אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני לשעבר, אל"מ (מיל') דובי לביא כי "אם יש מקום שאנחנו יודעים שזה קורה, לא נאשר מכירה של נשק קטלני שיכול להרוג חפים מפשע או לפגוע באזרחים. לא נרצה לראות נשק ישראלי שיורה על ילד או באדם חף מפשע באף מדינה. במקומות שאנחנו חוששים שזה יכול לקרות, אנחנו לא מאשרים עסקאות". לכמה "פינוקיואים" ראוי לדעתכם ציטוט זה?

"ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה", היא תשובתה הקבועה של ראשת אפ"י הנוכחית, רחלי חן, לאי-מתן דין וחשבון פעולות האגף.

חובה, אם כן, לאשר בדחיפות את החוק החדש לפיקוח על הייצוא הביטחוני הישראלי, ולערוך בדק בית עמוק בקרב אפ"י, על פעילותו העקבית עבור קבלני הדמים שמתעשרים מהפרות זכויות אדם.

בפני הכנסת מונחות כמה הצעות חוק טובות וראויות השואפות למגר את הבושה הזו. רשימת החותמים, מימין, ממרכז ומשמאל, הכוללת את יהודה גליק, תמר זנדברג, דב חנין, מאיר כהן, אילן גילאון, מרדכי יוגב, אלעזר שטרן, יעל כהן-פארן, יעל גרמן, אבי דיכטר, אברהם נגוסה, מיקי זוהר, אורן חזן, רועי פולקמן, מירב בן ארי ואיל בן ראובן - מעידה שלא מדובר כאן על עניין של קואליציה או אופוזיציה. זה עניין של מוסר בסיסי, של נאמנות להיסטוריה של העם שלנו ושל מחויבות לערך חיי אדם באשר הוא.