לא רק דבש: מי יגן על 1,100 מיני דבורי הבר?
בחברה להגנת הטבע משיקים מדריך שדה הממפה לראשונה את סוגי הדבורים הנפוצות בישראל וקוראים לשלב שיקולים סביבתיים בבחירת מיקום כוורות מסחריות של דבורי דבש, בסמוך לשמורות טבע, מחשש כי התחרות על משאבי צוף ואבקה מצד דבורת הדבש ודבורת בומבוס האדמה דוחקות מהמקום את דבורי הבר
הכירו את הרחפנית ההדורה, את סרטינת הדלועיים, את הדזיפודה הכרמלית, את הפנורגית המזרחית ואת הצמרנית הקטנה. החברה להגנת הטבע הפיקה והוציאה בימים האחרונים מדריך חדש ומיוחד, שלראשונה בישראל ממפה את סוגי הדבורים הנפוצות בישראל. המדריך שנכתב בשיתוף עם ד"ר אחיק דורצ'ין ואוייר על ידי טוביה קורץ, יועמד החל מהימים הקרובים למכירה באמצעות אתר האינטרנט של הארגון הסביבתי.
בחברה להגנת הטבע מסבירים כי קהל היעד של המדריך הוא אוהבי טבע ומטיילים, שרוצים להרחיב את הידע שלהם על דבורי הבר בישראל, כשהמטרה של הכנת המדריך, היא בעיקר העלאת המודעות לחשיבותן הרבה של דבורי הבר.
תחרות אגרסיבית בין כוורות מסחריות לדבורי הבר
בנוסף, בימים אלה מקודמת הצעת חוק שנועדה להסדיר את הפעילות של ייצור הדבש, באמצעות שני המינים - דבורת הדבש ובומבוס האדמה. מי דואג להגן על שאר 1,100 מיני דבורי הבר?
"דבורי הבר מהוות חלק חשוב ומרתק בעושר הטבע בישראל ולכן צריכות להיות יעד מרכזי למאמצי שמירת הטבע", מסביר אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי בחברה. "מספר דבורי הבר בישראל הוא מרשים במיוחד, בייחוד אם חושבים על כך שמספר הדבורים גבוה פי חמישה וחצי ממספר מיני העופות המקננים ופי 10 יותר ממספר מיני היונקים. לדבורי הבר חשיבות לא רק כערך בפני עצמו, אלא גם בתפקוד המערכת האקולוגית".
לדברי רוטשילד, "לדבורי הבר חשיבות אקולוגית גדולה. הן מאביקות את צמחי הבר, ובכך מספקות שירות חיוני ומאפשרות את רבייתם של כמעט 90 אחוז מהפרחים בעולם. מחסור בהאבקה עלול להביא לדעיכת צמחים בעולם ובכך להשפיע על המערכת האקולוגית כולה. הגורמים המרכזיים לפגיעה בדבורי הבר בישראל, הם הרס וקיטוע בתי גידול, כמו אזורי הכורכר והחמרה, ריסוסים חקלאיים וכן תחרות אגרסיבית על משאבי צוף ואבקה מצד כוורות מסחריות של דבורי דבש. לכן, לצד ההכרה בחשיבות החקלאית של דבורי הדבש, הן להאבקת גידולים חקלאיים והן לייצור דבש מקומי, על מדינת ישראל לפעול כדי להגן על דבורי הבר שלה".
בחברה להגנת הטבע דורשים שינויים בחוק, ומבקשים כי בוועדה המעניקה היתרים להצבת כוורות יהיה גם נציג רשות הטבע והגנים כדי להטמיע שיקולים סביבתיים בבחירת מיקום הכוורות, ושהצבת כוורות בקרבה ובצמוד לשמורות טבע תחייב היתר מיוחד. זאת מפני שדבורי הדבש חודרות לתחומי השמורה ללא בקרה ובמספרים עצומים ודוחקות מהמקום את דבורי הבר. הדיון שהיה אמור להתקיים בכנסת בחודש הבא נדחה למועד לא ידוע עקב פיזור הכנסת לבחירות.
משרד החקלאות: חשש כי "ההצעה תביא לחיסול ענף מכוורת מסחרי"
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה כי "המשרד רואה בטבע שותף לחקלאות ולכן במטרות החוק, כפי שאושרו בוועדת הכלכלה נכתב: 'להסדיר הצבת כוורות מאוכלסות, לשם הבטחת קיומה של האבקה לגידולים חקלאיים, האבקה רציפה לצמחי בר, והגנה על דבורים כערך טבע, מתוך התחשבות בשמירה על המגוון הביולוגי'. בנוסף, בסעיף השיקולים למתן היתר להצבת כוורות נכתב: 'ההשפעה של הצבת כוורות מאוכלסות על המגוון הביולוגי באזור שלגביו מתבקש ההיתר, ככל שיש בידי הוועדה מידע מבוסס בעניין. אין ספק שהנושא מקבל ביטוי בחוק'.לגבי החשש של החברה להגנת הטבע כי החוק עלול להביא לפגיעה באוכלוסיות דבורי הבר, נייר העמדה מוכר למשרד", כך לשון תגובת משרד החקלאות.
"קיימנו מספר שיחות ופגישה בנושא, עם אנשי המקצוע בתחום במשרד, בנייר עמדה זה נכתב בתקציר כי הגורם המרכזי להתמעטות המינים המקומיים הוא צמצום השטחים הפתוחים ובתי הגידול הטבעיים בישראל, ולא כוורות הדבש. זאת בנוסף לבעיות נוספות, כגון: מרעה בקר וצאן הניזונים מהפריחה ועוד".
"כמו כן, בנייר העמדה מצטטים הכותבים עבודה המראה שדבורי הדבש מבקרות רק ב- 25-30 אחוז ממיני הפרחים שבתחום השיחור שלהן. מכאן ניתן להסיק שבשטח נתון, במעל 70 אחוז ממיני הפרחים (רוב מוחלט של המינים) כלל אין תחרות בין דבורי הבר לדבורי הדבש, והתרומה של הרחקת דבורי הדבש מהשטח צפויה להיות שולית.
החשש של המשרד הוא הפוך, מאחר שאין תימוכין, כאמור, לכך שהרחקת דבורי הדבש יתרמו לדבורי הבר, אי הצבת כוורות דבש במרחק של 2 ק"מ כמבוקש על ידי החברה להגנת הטבע, תוריד מעל ל- 50% מהכוורות בישראל, ותביא לחיסול האפשרות לקיום ענף מכוורת מסחרי במדינת ישראל וכפועל יוצא גם פגיעה קשה עד כדי חיסול של כל אותם ענפי חקלאות התלויים בשירותי ההאבקה של דבורי הדבש לצורך קבלת יבול מסחרי. החוק לא מתייחס לדבורי הבומבוס האדומות אלא רק לדבורי הדבש".
לפנייה לכתב/ת 
