מָסַכִּים: לא רעל, לא סמים - אבל קחו לכם כמה כללים

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

מה החשיפה האדירה למדיה אלקטרונית עושה למוח של הילדים שלכם, למצב הרוח שלהם, וליכולת שלהם ללמוד ולתפקד בעולם משתנה? מה ההשפעה של מסכים על היכולת שלהם ליצור קשרים חברתיים ולאהוב בעולם האמיתי, הלא-וירטואלי? השאלות האלה עולות שוב ושוב בשיחות של הורים, והן מעסיקות קהילה הולכת וגדלה של חוקרים.

בן 14 יאושפז בגלל התמכרות לפורטנייט

המדיה הדיגיטלית כבשה את העולם בסערה בשנים האחרונות. נכון להיום, בעולם המערבי, צפיה במדיה דיגיטלית היא הפעילות שמבוגרים יבלו בה הכי הרבה בשעות הערנות שלהם, וכך גם הילדים. האם זה כל כך רע? האם חשיפה של ילדים למסכים (טלוויזיה, טאבלטים, סמארטפונים, מחשבים) היא כמו חשיפה שלהם לסמים - משהו ממכר ומזיק למוח המתפתח, שכדאי להימנע ממנו ככל האפשר?

התשובה הקצרה לשאלה הזאת היא "לא", אבל התשובה הארוכה מורכבת יותר. מסכים הם לא רעל ולא סם. הם לא מזיקים בכל מינון ובכל גיל, אבל רוב החוקרים מסכימים שיש היבטים מזיקים לחשיפה למסכים, בייחוד בגיל הרך. הולך ומתברר שגם חשיפה מוגזמת למדיה חברתית בגיל ההתבגרות עלולה להזיק, ולהחמיר דיכאון ונטיות אובדניות. ועדיין הילדים שלכם לא יהפכו לרוצחים סדרתיים, וגם לא יתאבדו, רק מפני שהושבתם אותם מול מסך לחצי שעה אתמול בשעות הערב, כשהייתם צריכים הפסקה קטנה מהם.

מדיכאון ואובדנות ועד לנטייה לאלימות 

מסכים הם יותר כמו אוכל - משהו זמין שנמצא בכל מקום, ויכול לעזור לילדים לשרוד ולגדול בעולם העכשווי והעתידי. בתפריט הנכון ובמינון הנכון מדיה אלקטרונית איכותית, ממש כמו אוכל מזין, יכולה לעשות הרבה טוב לילדים בתחום הלימודי, ולא רק בו. אבל היום ברור מעל לכל ספק סביר שאם ילדים צורכים יותר מדי ממנה, ובייחוד כשהם צורכים ג'אנק, חשיפה למסכים עלולה לגרום לנזק משמעותי, מדיכאון ואובדנות ועד לנטייה לאלימות ובעיות קשב וריכוז.

האם יש כללים לדיאטת-מסכים מאוזנת ונכונה בשביל הילדים שלנו? החדשות הרעות הן שנכון להיום אין מספיק מחקרים שעומדים בסטנדרטים מדעיים, ויכולים לתת לנו כללים ברורים והמלצות אמינות. כדי שנוכל לומר בוודאות ששימוש רב במסכים גורם לתופעה שלילית מסוימת, צריך להוכיח שהקשר שנמצא בין השימוש במסכים לבין התופעה הזאת הוא סיבתי, וזה לא קל.

אילוסטרציה(צילום: shuttersttock)

הנה דוגמה: בארצות הברית, וכנראה גם בישראל, ככל שההורים משכילים ואמידים יותר, כך הילדים שלהם יבלו פחות זמן מול מסכים. ילדים להורים משכילים ואמידים גם יצליחו יותר בלימודים בהשוואה לחבריהם שבאים ממשפחות עניות וקשות יום. האם זה אומר שמסכים פוגעים באופן אקטיבי בלמידה, או שהורים עניים ומשפחות חד-הוריות, שאין להם אופציות אחרות ואין להם ברירה, פשוט מרבים להשתמש במסכים בתור בייביסיטר וירטואלי?

ועדיין, על סמך הידע המחקרי העכשווי, יש כמה כללים שאפשר להמליץ עליהם במידה טובה של ודאות, וכדאי שכל הורה יכיר אותם. העיתונאית האמריקנית אניה קמניץ Kamenetz)) פרסמה השנה ספר בשם "אומנות זמן-המסך" (The art of screen time), שבו ראיינה את החוקרים המובילים בתחום, וסקרה את המחקרים העדכניים ביותר העוסקים בו. הנה כמה מן המסקנות וההמלצות שיש עליהן קונצנזוס רחב:

1. לא לפני השינה. זאת ההמלצה עם הביסוס המחקרי הטוב ביותר. שימוש במסכים מכל סוג שהוא בשעה האחרונה שלפני השינה פוגע בכמות ואיכות השינה של ילדים (וגם של מבוגרים). ילדים זקוקים לשינה טובה מהרבה סיבות, ולכן - שום מסכים בשעה האחרונה לפני השינה. נקודה. מוטב שלא תהיה טלוויזיה בחדר הילדים, מוטב שהסמארטפונים לא יהיו ליד המיטות שלהם בלילה, ומוטב גם שהמבוגרים יימנעו לחלוטין מלהשתמש בסמארטפונים בזמן טקסי ההשכבה לישון של ילדיהם.

2. יותר זמן מסך - יותר השמנה. חלק מן הילדים שייחשפו לשעות רבות של מסכים כל יום יעלו במשקל בצורה מוגזמת. הסיבות לכך לא תמיד ברורות, אבל חלקן קשורות לנישנוש בהיסח הדעת מול המסך, ולהימנעות מפעילות גופנית מחוץ לבית. ההשמנה הגיעה לממדים של מגפה בארצות רבות בעולם, וגם כאן בארץ. יש לה נזקים בריאותיים מוכחים בילדות וגם שנים רבות לאחר מכן. בכמה זמן מסך מדובר? בחלק מן המחקרים חשיפה של מעל שעתיים ביום למסכים העלתה את הסיכוי להשמנת-יתר, בהשוואה לחשיפה של פחות משעתיים.

3. לא לתוכניות אלימות ומשחקים אלימים. לחשיפה לתכנים אלימים במדיה הדיגיטלית יש שלוש השפעות שליליות על ילדים. השכיחה ביותר היא שחיקה של הרגישות שלהם לסבל של אחרים, ובמילים אחרות - פחות אמפתיה. בנוסף נצפתה גם החמרה בחרדות ובפחדים אצל ילדים שנחשפו לתכנים אלימים. אבל ההשפעה הבעייתית ביותר היא על הנטייה של הילד לאלימות. לילדים שנחשפו לאלימות ברשת ובמשחקי וידאו יש יותר סיכוי להיות אלימים בעצמם.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

ילדים מחקים את ההתנהגות שהם רואים על המסך, לטוב ולרע, ולכן כדאי מאוד שלא ייחשפו להתנהגויות שלא היינו רוצים שיחקו אותן. סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא סכנת ההתמכרות למשחקי וידאו מסויימים, כמו המשחק Fortnite, שמתרבים הדיווחים על הורים שנאלצו לקבל עזרה מקצועית כדי לגמול את ילדיהם ממנו.

4. אפס מסכים עד גיל שנה וחצי, מעט מאוד בין שנה וחצי לשנתיים, ולא יותר משעה אחת ביום עד גיל חמש. ההמלצה הגורפת של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים משנת 2011 - שום מסכים עד גיל שנתיים - התרככה קצת בשנת 2016, אבל היא עדיין בתוקף. היום מדברים על אפשרות לחשיפות קצרות בין גיל שנה וחצי לשנתיים - אם הן נעשית יחד עם מבוגר. ההמלצה לילדים בגיל שנתיים עד חמש היא לאפשר להם עד שעה אחת ביום של צפייה בתוכניות איכותיות, כגון רחוב סומסום, או הסדרות הנהדרות לילדים של הטלוויזיה החינוכית ז"ל – ורצוי עם מבוגר.

5. להרגיע עם המדיה החברתית. השנה התפרסם מחקר גדול ומדאיג שנערך על יותר מחצי מיליון מתבגרים אמריקנים בין השנים 1991-2015. המחקר קשר את העלייה החדה בתסמיני דיכאון ואובדנות שנצפתה בעיקר אצל מתבגרות משנת 2011 והלאה, לשימוש המוגבר שלהן במדיה חברתית. שום גורם אחר שנבדק לא הסביר את העלייה הזאת, שקשורה כנראה לבדידות, ולתחושה כוזבת ש"כולם מחוברים וכולם מאושרים חוץ ממני".

שימוש של ארבע שעות ביום ויותר ברשתות חברתיות היה כרוך בסיכון גבוה במיוחד, כנראה גם בגלל מה שהמתבגרות לא עשו בזמן שהן שהו במרחב הוירטואלי - הן לא נפגשו עם חברות, לא עשו שיעורי בית, ולא בילו בפעילות גופנית - עיסוקים בעולם האמיתי שמקטינים את הסיכוי לדיכאון ואובדנות.

6. כן לתוכניות ותוכנות איכותיות, שמעודדות יצירתיות וסקרנות. לא הכול רע, ועכשיו זה מדעי: תכנים דיגיטליים איכותיים יכולים לשדרג מיומנויות למידה וקריאה של ילדים ומתבגרים, להקנות להם ידע וכלים להשגתו, לשפר כישורי למידה עצמית, ואפילו לתקן חלק מן הנזקים שגורם הג'אנק הדיגיטלי. בכל מקרה, מומלץ למבוגרים להיות נוכחים בזמן הצפייה של ילדיהם הצעירים במסכים, כדי להסביר ולשוחח איתם על מה שהם רואים, ומומלץ לפקוח עין על מה שהמתבגרים חווים ברשתות החברתיות שבהן הם מבלים שעות רבות.

איך עושים את זה? בכלל לא פשוט. אבל זה כמעט הכרחי, ולפעמים אפילו מציל חיים.