עמוק במים: היבשת האבודה שמסעירה את האנושות
המיתוס על אטלנטיס, היבשת המפוארת ששקעה במצולות, מצית את דמיונה של האנושות מימי קדם. "אקוומן" הוא רק האחרון שבהם, אבל אפלטון כתב עליה, ז'ול ורן מצא אותה ובת הים הקטנה הגיעה משם. מחפשים את אטלנטיס - אם לא בעזרת צוללות, אז בתרבות הפופולרית
יש כמה אתרים היסטוריים שכל אדם חייב לבקר בהם - כך לפחות קובעים סוכני הנסיעות. הפירמידות של גיזה במצרים הן כאלה, וכך גם האקרופוליס של אתונה או הפורום של רומא, וכמובן העיר העתיקה בירושלים. כל מה שנדרש מאיתנו כדי להגיע לשם הוא לרכוש כרטיס טיסה ולצאת לדרך. את זה לא נוכל לעשות בכל הנוגע לאטלנטיס, מקום שקיים בעולם הדמיון האנושי מאז ימי קדם וממשיך להסעיר אותו. כל כך הרבה סיפורים סופרו ונכתבו בשלל שפות בהשראת אותה יבשת מסתורית, בה שכנה ציוויליזציה מתקדמת ששקעה תחת מי הים. הפרעונים היו מוכנים להישבע שאטלנטיס אמיתית, אפלטון הזכיר אותה בכתביו, ומדענים מודרניים יצאו לחפש את שרידיה בקרקעית הים. אבל אף שהאתר מעולם לא היה קיים על פני כדור הארץ, בכל זאת יש דרך לבקר בו. כל מה שנדרש הוא לרכוש כרטיס לקולנוע ולצאת לדרך.
השבוע יצא לאקרנים הסרט "אקוומן" המבוסס על גיבור העל מבית DC קומיקס. ג'ייסון מומואה, המוכר לנו מ"משחקי הכס" כחאל דרוגו הדותראקי שמפחד פחד מוות מהמים, מופיע פה בתפקיד הראשי כשהוא רץ, קופץ ובעיקר שוחה וצולל. הוא מגלם את ארתור קורי, בן תערובת של שומר מגדלור ממדינת מיין ונסיכה מאטלנטיס (ניקול קידמן). חייו נראים כמשחק של ים יבשה, כך לפחות הכרנו אותו כשהוא הצטרף לחבורה של וונדר וומן וחבריה ב"ליגת הצדק" מ-2017. הפעם, בסרט המוקדש רק לו, הוא נקרא לשוב בעל כורחו לממלכה התת-ימית שהותיר בקרקעית התת-מודע שלו, כדי לטעון לכתר עליו ויתר. בכך הוא מקווה לסכל את המתקפה של צבאות אטלנטיס על בני האנוש החיים על היבשה, כנקמה על זיהום מי הים. זוהי מלחמת עולם דמיונית של העידן החדש שמציפה מלחמה מהעולם הקדום עליה כתב הפילוסוף היווני אפלטון כ-360 שנה לפני הספירה: מלחמת אטלנטיס באתונה.
"אקוומן": בדרך הנכונה, אבל טובע בבעיות
אפלטון ביסס את כתביו על דיווחיו של השליח בן ארצו סולון, ששמע במהלך ביקורו במצרים הקדומה תיאור מפורט מפי בכירים מקומיים על קורותיה של יבשת עצומה הממוקמת מערבית לעמודי הרקולס (מייצרי גיברלטר), ושמה אטלנטיס. הציוויליזציה הייתה מפותחת ומשגשגת והתנהלה כאיחוד של ממלכות הסוגדות לאל הים היווני פוסידון ונהנות מחסותו. עם ביטחון גדול בעצמם ובאל המגונן שלהם, תקפו בני אטלנטיס את אגן הים התיכון וכבשו את צפון אפריקה ומצרים מדרום, וכן את איטליה מצפון. מי שבלמו את התפשטותם היו האתונאים הקדמונים שגברו עליהם בשדה הקרב ושחררו את האזור כולו ממרותם. ואם התבוסה לא הספיקה לפולשים, אסון טבע כבד הביא לחורבן סביבתם הטבעית. רעידת אדמה עוצמתית פקדה את יבשת אטלנטיס והביאה לשקיעתה תחת המים ולהכחדת תושביה. תהילת העבר של האומה ההיא ננצרה בשמו של האוקיינוס האטלנטי שהקיף אותה, אולם עד היום יש כאלה התוהים מה נמצא בקרקעיתו – שרידים של ערים שהוכחדו ברגע, או קהילה של בני אנוש שהסתגלו בתהליך אבולוציוני מואץ לחיים תחת המים, ומשמרים את תרבותם המתקדמת בסמוי מהעין האנושית.
יוצר הקומיקס היהודי מורט וויסינגר והמאייר פול נוריס הגו את דמותו של אקוומן בהשראת האגדה הקדומה על אטלנטיס, אולם הופעתו הראשונה על הנייר ב-1941 הייתה רק נקודת ציון אחת בסדרה של גל סיפורים מתמשך ששטף לאורך השנים את הספרות, הטלוויזיה והקולנוע.
ממשיכי דרכו של אפלטון באתונה עסקו באפשרות היתכנותה של אטלנטיס, דיון שנמתח אל ימי הביניים בכתבים של הוגים נוצרים ואף יהודים. המיתוס של היבשת האבודה שקע במצולות התת-מודע הקולקטיבי של האנושות וצף מעלה באינספור ביטויים תרבותיים, בשלל שפות בצד המזרחי של האוקיינוס האטלנטי, ובהמשך גם בצדו המערבי בואך אמריקה, שנתפסה לא אחת כגרסה המעודכנת של העולם ההוא כפי שציין הסופר הבריטי פרנסיס בייקון ברומן האוטופי שלו "אטלנטיס החדשה" מ-1624. הפוליטיקאי האמריקני איגנציוס דונלי תרם את תרומתו למיתוס המודרני של אטלנטיס בספרו מ-1882 Atlantis: The Antediluvian World, בו תיאר את אטלנטיס כחלק מהעולם הבראשיתי שקדם למבול המקראי. מריה בלטבסקה הרוסייה והכת התיאוסופית שייסדה ב-1875 התיימרו למפות את בני האנוש על פי תרבויות העבר ובהן גם זו ששכנה לטענתם באטלנטיס. המורה הרוחני של הנאצים אלפרד רוזנברג לקח את הנחות המוצא המופרכות הללו צעד אחד קדימה כשאיתר את המקורות האריים בבני אטלנטיס, זאת אגב בניגוד לרוב חברי הנהגת המפלגה (בהם אדולף היטלר) שראו עצמם כ"תולה" - צאצאי הקוטב הנורדים.
ב-1936 אולפני רפבליק ביקשו לחקות את ההצלחה של סרטי פלאש גורדון שיצאו במקבצים קצרים לקולנוע. הפתרון שלהם היה יצירת העתק כמעט מדויק לפלאש, ושמו קראש קוריגן. אלא שבמקום להמריא להרפתקאות בחלל, הוא נשלח לעומק האוקיינוס. תריסר פרקי Undersea Kingdom מלווים את קראש (בגילומו של ריי קוריגן, שאימץ בהמשך את הכינוי של דמותו גם בחייו האמיתיים) במשימה חשובה שנועדה לו באטלנטיס. כמו פלאש גורדון שיוצא להביס את הקיסר המרושע מינג מהחלל החיצון שמבקש לכבוש את כדור הארץ, כך קראש נשלח למצולות כדי לסכל את התוכנית הזדונית של אונגה חאן (שכמו מינג חשוד במוצאו האסיאתי) להשתלט על הציוויליזציה האנושית היבשתית. לרוע המזל, בניגוד לציפיות, דמותו של קראש קוריגן וסיפור הרקע שלו לא צפו לאורך זמן, ולא תקעו עוגן בתרבות הפופולרית. ועדיין המיתוס של אטלנטיס המשיך להסעיר את הדמיון של יוצרי הקולנוע, ובמיוחד את חובבי המדע בדיוני והפנטזיה.
ב-1961 לקח על עצמו ג'ורג' פאל לספר את סיפורה המדומיין של עלייתה ונפילתה של אטלנטיס בסרט "אטלנטיס, היבשה האבודה". מי שהפיק את העיבוד הקולנועי הראשון של "מלחמת העולמות" מאת ה.ג'יי. וולס ב-1953, היה מחלוצי הפקות המדע בדיוני הגדולות בהוליווד. הוא ביקש להציג את אטלנטיס כאומה טכנולוגית מתקדמת בעולם הקדום שבראשה עומד מדען מטורף ותאב כוח. את החזון שלו הוא מימש באמצעות אנימציית סטופ-מושן ולייב אקשן. לרוע המזל, התוצאה ששילבה בין פנטזיה, מדע בדיוני ואסונות, לא הרשימה את המבקרים.
בשנות ה-70 וה-80 אטלנטיס אומצה על ידי תסריטאים ובמאים רבים כמצע עלילתי גמיש לנטוע בו עלילות שונות ומשונות של מתח, רומנטיקה, אימה, ומפלצות. הכול זורם. סרטים כמו Warlords of Atlantis מ-1978 ו"האי של אנשי הדג" מ-1979 ליוו משלחות של בני אנוש באטלנטיס ותיארו את המפגש המבעית שלהם עם החייזרים או המוטציות שמאכלסים אותה. מנגד, סרטים כמו "קוקון" מ-1985 או Alien of LA מ-1988 התרכזו דווקא באורחים מן המצולות שהתאקלמו בינינו על היבשה. זה היה גם סיפור הרקע של הסדרה "האיש מאטלנטיס" וסרטי הטלוויזיה שקדמו לה ב-1977, בכיכובו של פטריק דאפי (שלימים יהיה מוכר כבובי יואינג מ"דאלאס"). דמותו של הגבר יפה התואר בעל הזימים וקרומי האצבעות, שנחלץ לטובת האנושות באתגרים ימיים כאלה ואחרים, זכתה להצלחה כבירה ברחבי העולם (סדרת הטלוויזיה האמריקנית הראשונה ששודרה בסין) וגם בישראל, אבל ברשת NBC בחרו להוריד אותה אחרי עונה אחת בלבד.
אטלנטיס אולי הציתה את הדמיון האנושי לאורך השנים אבל המימוש של החזיונות התת-מימיים הללו על גבי המסך אילצה השקעת כספים רבים בהפקות מסובכות שלרוב נדונו לכישלון כמו בסרטים ימיים אחרים כמו "עולם המים" של קווין קוסטנר הידוע לשמצה. אולם האנימציה איפשרה לרדת מתחת למים על יבש, בלי תקלות הפקתיות מסובכות וסיכונים כספיים מיותרים. באולפני דיסני הראו איך עושים זאת נכון עם "בת הים הקטנה" מ-1989. אריאל ששבתה את לבם של רבים כל כך על פני כדור הארץ היא בעצם נסיכה שמגיעה מהממלכה אטלנטיקה. אטלנטיקה? אטלנטיס? תכלס מדובר באותה טריטוריה.
בדיסני ראו כי טוב והחליטו להבדיל בין מים למים, כשיצרו ב-2001 את "אטלנטיס: האימפריה האבודה" – סרט אנימציה המתרפק על סיפוריו של אפלטון, ונוסך בהם חיים דרך מסעו של מיילו טאץ' (מייקל ג'יי פוקס) לעיר האבודה ששקעה למצולות. למרות הרצון טוב והציפיות ללהיט מוצלח כמו "בת הים הקטנה", גם הסרט שקע במצולות ואיכזב בקופות. למרות זאת, תאגיד הבידור ההוליוודי התעקש להמשיך את הניסוי עם סיקוול לסרט המקורי ששוגר ישירות לצפייה ביתית. "אטלנטיס: מיילו חוזר" מ-2003 היה יותר שובב וילדותי ונטול כל יומרה להיצמד לטקסטים הקדמונים.
במקביל לאנימציה המאוירת על המסך, זכתה אטלנטיס לייצוג יפה בחוברות קומיקס ורומנים גרפיים שונים, כמו The Wars of Atlantis מאת פיל מאסטרס הסוקר את הקרבות הרבים בהם היו מעורבים בני אטלנטיס בניסיונם לכבוש את אגן הים התיכון עד למיגורם על ידי האתונאים. על הדרך הם גם נתקלו בשבט אמזונות לוחמות, ממש כמו דיאנה פרינס שבגרסת המיתולוגיה המודרנית של DC קומיקס גם היא ילידת אי נסתר בשם תמיסקירה. למרות זאת, לא נרשמה עוינות יצרית בין וונדר וומן לאקוומן, גם לא בין גל גדות לג'ייסון מומואה שכאמור שיתפו פעולה ב"ליגת הצדק" מ-2017. זאת למרות שמדי פעם היו חיכוכים, כמו בסרט האנימציה "Justice League: Flashpoint Paradox" מ-2013 בו וונדר וומן קיפדה את ראשה של מארה, אשתו של אקוומן, שבעצמו רוצה להשתלט על העולם.
המיתוס של אטלנטיס חוצה יבשות, וגם זמנים. ולא פחות מכך, גם תאגידי תרבות מתחרים בו. "אקוומן", שיצר סנדק האימה ג'יימס וואן הוא תוצר של הברית ארוכת השנים בין DC קומיקס ואולפני האחים וורנר. אבל גם למתחרים ממארוול יש אלטרנטיבה ראויה לשליטה במצולות. חיל הים של חברת הקומיקס מובל על ידי הסאב-מארינר (Sub-Mariner), שהופעתו הראשונה על הנייר הגיעה ב-1939 - שנתיים לפני אקוומן. כמו ארתור קורי, גם נאמור מקנזי נולד כתוצר של התבוללות בין בת מלוכה ימית לרב חובל בצבא האמריקני. גם פה העלילה המקורית נישאת על זרמים חמים של אהבה וזרמים קרים שמביאים איתם עוינות, חורבן וגלי הרס שמאיימים לשטוף את היבשה. בדרך יש שלל מערבולות שלעתים נסחפו אליהם קפטן אמריקה וחברי "הנוקמים", האקס-מן וגם רביעיית המופלאים שבעצמם ביקרו לא פעם באטלנטיס עצמה, מגרשו הביתי של גיבור העל. הנסיך אף זכה לפרקים משלו לצד קפטן אמריקה, איירון-מן ות'ור בסדרת האנימציה פורצת הדרך של מארוול The Marvel Super Heroes מ-1966.
לאורך השנים הונחו על שולחנם של ראשי מארוול יוזמות להבאת הסאב-מארינר לקולנוע ובלייב אקשן. במאים ומפיקים מיומנים כמו פיליפ קאופמן, כריס קולומבוס וג'ונתן מוסטו כשלו בכך, לא מעט בגלל סבך חוקי בנוגע לזכויות על הדמות שעברו הרבה ידיים בין אולפני מארוול, יוניברסל, ולג'נדרי. אקוומן מקדים את סאב-מארינר במשחה הזה אל המסך הגדול עם סרט משלו שנוצר בתקציב עצום של 200 מיליון דולר, אולם גם למארוול יש תוכניות. קווין פייג', נשיא מארוול, הצהיר לאחרונה שהושלם תהליך החזרת הזכויות על דמותו של סאב-מארינר, והוא אחד מגיבורי העל של החברה שמועמדים להופיע באחד מהבלוקבאסטרים העתידיים שלה. כמובן שעד שזה יקרה יעבור זמן רב. בינתיים אקוומן הוא השליט הבלעדי של אטלנטיס בקולנוע. בגרסה הגרנדיוזית של האחים וורנר, מומואה נתמך על ידי צוות שחקנים מפואר כמו ניקול קידמן (המלכה אלטנה) אמבר הרד (מארה), ווילם דפו (יועצו נוידיס וולקו), פטריק ווילסון (אחיו למחצה ויריבו אורם) ודולף לונדגרן (המלך נראוס). בגרסה הטלוויזיונית הצנועה יותר של "הפמליה" מספיק רק וינסנט צ'ייס אחד (כלומר אדריאן גרנייה שמגלם אותו) כדי שיגלם את אקוומן. סצנת אקשן מסורסת אחת והמון הייפ מסביב בסדרה הפכו אותו לשגריר האהוב ביותר של אטלנטיס בתרבות הפופולרית העכשווית עד היום.
