אסד חוזר, אל-באשיר ילך? המזה"ת ב-2019
טלטלה היסטורית בסודן, בן סלמאן שוקע בתימן, ובעיראק שיעים נגד שיעים – ונגד איראן. כך תיראה השנה הבאה בעולם הערבי
מאזן אימה בצפון
המצב בישראל מתוח בגבול הדרומי בשל מאמצי חמאס להסלים את "צעדות השיבה", אולם מעמדו של חמאס לא היה גרוע כל כך כבר שנים. רצועת עזה, שבה שולט הארגון, מכותרת מכל עבריה על-ידי מצרים וישראל ונמצאת במצב כלכלי עגום. איום קיומי על ישראל לא נשקף כלל מהדרום או מהמזרח, משום שהיציבות נשמרת בממלכת ירדן והתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית נמשך. למרות איומי אבו מאזן מונעים מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית הסלמה, כיוון שהם מודעים לכך שחמאס מעוניין לייצר אינתיפאדה שלישית וכך להשתלט על הגדה. הנתק בין הרשות לארה"ב – ודאי מאז שאבו מאזן אמר על טראמפ "יחרב ביתך" – רק מחליש את הרשות, מונע ממנה סיוע חיצוני ומחזק את תלותה בישראל.
בזירה הצפונית נשקף איום אסטרטגי משמעותי מחיזבאללה, המוציא בהדרגה חלק מכוחותיו מסוריה בשל סיומה הקרב של מלחמת האזרחים שם. ההתפנות מסוריה מאפשרת לחיזבאללה לשוב ולהתמקד בייעודו המקורי - ה"מוקאוומה", כלומר פעולות ההתנגדות לישראל. עם זאת, הארגון השיעי נמצא בתהליך התאוששות אחרי שספג לא מעט אבדות בסוריה – לפי חלק מהערכות נהרגו שם 1,500 מלוחמיו – וגם תקציבו מצטמצם בשל המשבר הכלכלי הקשה באיראן.
על כל פנים, יש לזכור כי חיזבאללה השתתף במלחמה בסוריה מאז 2012 והתאמן באש חיה, ולכן רמת המוכנות של לוחמיו גבוהה. גם המוטיבציה של הארגון גבוהה לאור ההישג שרשם בסוריה – הניצחון על המורדים. עם זאת, בבונקר בדאחייה עדיין מעכלים נסראללה ואנשיו את הכישלון של גילוי המנהרות בגבול על-ידי ישראל – מנהרות שהיו אמורות להפתיע את הישראלים במערכה הבאה.
פרשנים בעולם הערבי חוזים אמנם מלחמה גדולה בין ישראל לחיזבאללה, אולם נראה כי קיים מעין מאזן אימה המונע זאת. נוסף על כך, נראה כי בישראל ממתינים לראות כיצד ישפיעו על הארגון הסנקציות שהטילה ארה"ב על איראן, שהרי חיזבאללה תלוי בטהרן לחלוטין מבחינה כלכלית.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
המלחמה האחרונה של אסד
ב-2018 השלים הצבא הסורי, בסיוע איראן, חיזבאללה ומטוסים רוסיים, את הדיפתם של כל ארגוני המורדים. כעת נותרו רק שני כיסים של המורדים בסוריה: אחד בחסות ארה"ב ליד בסיס חיל האוויר א-תנף, במשולש הגבולות עם עיראק וירדן; והשני במחוז אידליב שבצפון, בחסות הצבא הטורקי. הפסקת האש באידליב החלה לקרוס לקראת סוף 2018, ונראה כי ב-2019 תהיה זו זירת המלחמה האחרונה של הצבא הסורי מול המורדים. הצהרתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשבוע שעבר על הוצאת הכוחות האמריקניים מסוריה סתמה את הגולל על סיכויי המורדים להמשיך לאחוז בשני הכיסים.
גם הכורדים הביעו תמיהה על ההכרזה של טראמפ, שמשמעותה היא הפקרתם לידי צבאות טורקיה וסוריה, והם חשים נבגדים בהתחשב בכך שבמשך שנים הם היו היחידים שלחמו בעקביות נגד דאעש. אם צרפת או בריטניה לא יוכלו לספק הגנה לכורדים לא תהיה להם ברירה אלא לבקש חסות רוסית. בתמורה לערבויות ממנה תדרוש מוסקבה מהכורדים לפרק את האוטונומיה שהקימו לעצמם בצפונה של סוריה ולהכיר במשטר אסד. במקרה כזה יצטרכו כוחות "סוריה הדמוקרטית" הכורדיים להצטרף לצבא הסורי, וארה"ב תאבד את תמיכתם של כשני מיליון הכורדים החיים בסוריה, מי שהיו עבורם בעלי ברית נאמנים במזרח התיכון.
שנת 2019 תעמוד גם בסימן המאמצים של סוריה לשוב ולקבל את הכרת הליגה ערבית, שמונה שנים אחרי שסולקה מהארגון בשל מבצע הדיכוי האכזרי של אסד נגד מנגדיו. בימים האחרונים דווח בתקשורת הזרה כי מסתמן שסוריה אכן תשוב לליגה בשנה הבאה. בשבוע שעבר הגיע לדמשק נשיא סודן עומר אל-באשיר, המואשם גם הוא ברצח עם. הוא היה המנהיג הערבי הראשון לעשות זאת מאז סילוקה של סוריה מהליגה הערבית.
החמישית של סיסי
במצרים נכנס משטר עבד אל-פתאח א-סיסי לשנתו החמישית. הפרויקטים הכלכליים האדירים של א-סיסי והמלחמה היעילה שלו נגד הטרור במצרים בכלל ובסיני בפרט מחזירים לארצו את התיירים, והכלכלה מראה אט אט סימנים חיוביים. עם זאת, התחושה במצרים היא שעידן מהפכת ינואר 2011 חלף לחלוטין, ושא-סיסי הוא מעין גרסה משופרת של מובארק ותו לא. המצרים סובלים מהתייקרות מוצרים וממשכורות נמוכות, אבל התסכול לא מוציא אותם לרחובות: אחרי הטראומה מ"האביב הערבי" של מצרים, שהעלה את האחים המוסלמים לשלטון והרס את הכלכלה והביטחון, מעדיפים המצרים דיקטטור נאור על פני אנרכיה או מדינה איסלאמית.
עוד אביב?
אם הספקנו לשכוח מ"האביב הערבי" של שנת 2011, גל המחאה שהפיל משטרים בעולם הערבי, הרי שכעת אנחנו עדים לגל נוסף, בין השאר במדינות שבהן לא ניכר הגל הקודם, ואת תוצאותיו קשה עדיין לצפות. בתוניסיה, חלוצת "האביב הערבי", עמדה שנת 2018 בסימן של הפגנות רבות במחאה על המצב הכלכלי והאבטלה, והשבוע הצית שם את עצמו למוות עיתונאי מתוסכל – כפי שעשה הסוחר מוחמד בועזיזי ב-2010, מעשה שהוליד אז את שרשרת האירועים הדרמטיים במזרח התיכון.
גם את סודן שוטפות בימים אלההפגנות סוערות נגד שחיתות המשטר והמצב הכלכלי. המנהיג עומר אל-באשיר הבטיח בימים האחרונים רפורמה מקיפה, אך ספק אם יזכה לאמון הציבור. בטורקיה, בשל ההאטה הכלכלית ובשל האבטלה והאינפלציה הגואות, מתרבות ההפגנות, ואצל רבים נשבר האמון בנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, שבשנים עברו הביאה מדיניותו לשגשוג כלכלי. בטורקיה וגם בלבנון, שכלכלתה כושלת, נרשמו לאחרונה הפגנות של לובשי אפודים צהובים בהשראת צרפת. הירידות בבורסה עלולות להחמיר את המחאות במזרח התיכון בטווח הארוך.
שיעים נגד שיעים
בעיראק עמדה שנת 2018 בסימן הבחירות הראשונות במדינה מאז חיסול דאעש. את מקומו של המאבק הסוני-שיעי המסורתי שם החליפה למרבה ההפתעה מתיחות בתוך העדה השיעית: המנהיג השיעי הבולט במאבק החברתי נגד השחיתות, מוקתדא צדר, שהמפלגה שבה תמך זכתה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות, ארגן בתחילת השנה הפגנות נגד הממשלה בדרום עיראק. כך נוצר מצב שבו שיעים עניים מפגינים נגד שיעים אמידים פרו-איראנים החיים בבגדד ומכהנים בעמדות מפתח.
לראשונה התעוררה בעיראק מחאה נגד איראן בקרב אוכלוסייה שבאופן מסורתי תמכה בטהרן. במהלך המהומות בבצרה ובשאר ערי הדרום בשל משבר המים נשרפו תמונות של האייתוללה חומייני והושמעו קריאות נגד איראן. הקרע בעדה השיעית והמאבקים הפוליטיים משתקים את הממשלה החדשה ומונעים את שיקומה של עיראק אחרי חיסול דאעש. מצב זה מבטיח את המשך חוסר היציבות במדינה, שמפולגת לשלושה אזורים – סוני במערב, שיעי במזרח וכורדי בצפון.
וייטנאם התימנית
סעודיה המשיכה השנה בהפצצות בתימן נגד החות'ים השיעים הנתמכים על-ידי איראן, אך החות'ים שמרו על רוב כוחם, וכמו חיזבאללה בלבנון הם ממשיכים לצבור טילים ושולטים בצנעא הבירה. בעוד סעודיה שקועה בביצה התימנית, שהפכה עבורה למה שווייטנאם הייתה לארה"ב, מסובכים ריאד ויורש העצר מוחמד בן סלמאן בפרשת רציחתו של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, שפגעה בקשרי סעודיה עם המערב.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010.
לפנייה לכתב/ת 
