ומה הלאה? עצות ותחזיות לשנת 2019
איך נוריד את מחירי הדירות, האם המשק והתעשייה יזכו ליהנות מעידן הדור החמישי בתקשורת, מה יצמצם את הפקקים המכבידים ומה אנחנו, הצרכנים, יכולים לעשות כדי לקבל את מה שאנחנו צריכים ממערכת הבריאות הקורסת. כתבינו עם הפנים לשנה הבאה
2019 באה עלינו לטובה? יחד עם הדברים הטובים שקרו למשק הישראלי בשנת 2018, היו גם לא מעט אירועים טעוני שיפור, בלשון המעטה. ארבע עצות מפתח בתחומי הדיור, התקשורת, התחבורה והבריאות, שיוכלו לעשות את 2019 טובה קצת יותר.
לצמצם משך הליכי תכנון
שנת בחירות תעצור את כל תוכניות הממשלה הנוכחיות. ממשלה חדשה תבחר תוכנית חדשה, וכמו תמיד צפויה שנת קיפאון, עם חשש גדול להתפרצות מחירים. גם עליית הריבית המרחפת ברקע עשויה להפחית את האטרקטיביות של שוק הנדל"ן.
מה יעשה שר אוצר חדש אין לדעת, אבל בוודאי ירצה תוכנית דגל משלו. ההמלצה הראשונה: להחזיר את המשקיעים שהוברחו לחו"ל. קשה לדמיין ממשלה שממליצה לאזרחיה להשקיע במדינה אחרת, אבל בישראל זה קורה, ומיליארדים של שקלים הוצאו לחו"ל. שוק השכירות הוזנח, ומחירי שכר הדירה קפצו.
יש להגביר את ההתחדשות העירונית ולהרחיבה למרכזי הערים הוותיקות, תוך דאגה לתשתיות חסרות. דרושה תוכנית הבראה לשוק הדיור, ותוכנית לצמצום משך הליכי התכנון היא חובה, כולל הגדלת פלח שוק השכירות לטווח ארוך. האם כל זה אפשרי? בהחלט, וגם מתבקש, אבל צריך לפעול ובהקדם.
פלונטר במשרד התקשורת
אתמול, באירוע חגיגי במיוחד, עשה משרד התקשורת את הצעד הראשון, המתחייב, בכניסת ישראל לעידן הדור החמישי. זה רק אחד מתוך שני אתגרים המכונים בדרך כלל בחוגי המקצוע, "התשתיות". השני הוא פרישת רשתות סיבים אופטיים בכל רחבי המדינה.
בניגוד למה שחושבים, בשני המקרים המשתמש הפרטי כמעט לא ירגיש בהבדל: כבר כיום הוא לא חש בשום מגבלה ברשת הסלולר שלו, ובטלוויזיה הוא צופה ב־HD (ולפעמים ב־4K), גם כשמהירות הגלישה הביתית באינטרנט היא רק 40 מגה ולא 1 ג'יגה. אבל מי שתרגיש היטב בהבדל, אם תמשיך להשתרך מאחור בתחום, היא מדינת ישראל.
המהירות, הקיבולת והרציפות (בלי השהיות) שיציעו רשתות דור 5 והרשתות האופטיות, הן קריטיות ליישומים הנדרשים להתפתחות התעשייה בארץ (הפעלת מכונות מרחוק), למערכות הרפואה (ניתוחים רובוטיים בשידור חי), התחבורה (מכוניות אוטונומיות ש"מדברות" זו עם זו), החינוך (הוראה מרחוק), הבידור (טלוויזיה אינטראקטיבית) ועוד־ועוד. הן גם ישוו את מהירות השיגור של חומרים לאינטרנט, לענן, למהירות ההורדה ממנו.
הבעיה היא שהסיכוי לפתירת הפלונטרים שמעכבים את שני המהלכים החשובים הללו בטווח הקרוב - אפסי. תערובת של מחדלים מסמרי שיער וטלטלות פוליטיות, הפכו את משרד התקשורת לאורך השנים לרכבת שדים: מדיניות מקצועית שמשתנה לבקרים, שרים ומנכ"לים שבאים והולכים, שוק שיוצא מדעתו ומיליארדים מכספי ציבור ומכספי משקיעים שיורדים לטמיון.
כניסתו של מנכ"ל חדש למשרד הזה, נתי כהן, ומה שנראה כצעדים ראשונים, מהוססים, בכיוון הנכון - צפויים להתנגש בקיר המציאות, כלומר בבחירות הקרובות. שום תכנון לטווח ארוך, אפילו בינוני, לא יכול להתבצע במציאות שבה איש אינו יודע מה יקרה סביבו מחר.
אז להתראות 2019. נתראה אולי ב־2020. אינשאללה.
הפקק של המדינה
2019 צריכה להיות השנה שבה יפעיל שר התחבורה הבא תוכנית חירום להפחתת הפקקים בכבישים. כולם מדברים על יוקר המחיה, אבל לא פחות על הפקקים. שתי הבעיות הגדולות שלנו קשורות זו בזו. אנחנו נאלצים להתגורר באזורים יקרים וקרובים למקומות העבודה, כי מי שגר קצת יותר רחוק ויותר זול משלם על כך בשעות מבוזבזות בכבישים, במאבק תמידי להגיע בזמן למשרד מצד אחד ולאיסוף מהגן מהצד השני של היום.
המדינה עומדת להשקיע בעשור הקרוב סכומי עתק ברכבות תחתיות ועיליות, אבל משבר הפקקים מחייב פתרונות מהירים יותר. למשרד התחבורה יש כבר תוכנית בעבודה להרחבה דרמטית של נתיבי התחבורה הציבורית בגוש דן, "מהיר לעיר", שתוכל לקצר משמעותית את זמני הנסיעה באוטובוסים, ולהפוך אותם לאלטרנטיבה כדאית לרכב הפרטי. אבל כפי שנחשף ב"ממון", רובם יהיו מוכנים רק בעוד שנתיים־שלוש.
לפני שנתיים, כאשר נפתח הכביש המשודרג לירושלים, נוצר פקק של עד חצי שעה באזור ענבה־לטרון. שר התחבורה ישראל כץ ידע אז להורות לחברת נתיבי ישראל להוסיף נתיב שלישי בכביש על חשבון הצרת השוליים. בתוך שבועות ספורים, הרף עין במושגי תשתית, סומן הכביש מחדש עם שלושה נתיבים במקום שניים והפקק נעלם.
נוהל דומה צריך להיות מופעל לגבי כבישי גוש דן ונתיבי תחבורה ציבורית. גם בכביש 5 למשל אפשר ליצור כבר עכשיו נת"צ, שישנה את חייהם של תושבי ראש־העין, אזור השרון ופתח־תקווה, במקום לחכות עוד שלוש שנים.
את אותו נוהל חירום אפשר להפעיל בקטעים נוספים, תוך הגברת תדירות האוטובוסים, ומימון לחברות לשכירת נהגים נוספים. כיום לכולן חסרים נהגים, דבר שגורם להן להוציא פחות נסיעות משהתחייבו. שיפור תנאי הנהגים, כולל העלאת שכר, יביא לענף עובדים נוספים, ויאפשר תחבורה ציבורית זריזה ורלוונטית, עוד לפני השלמת התשתיות הקבועות, שתגרום לנהגים להשאיר את הרכב הפרטי בבית באמצע השבוע.
תהיו בריאים וחשדניים
לשיפור מערכת הבריאות הציבורית נדרשים לפחות 10 מיליארד שקל, אבל אל תצפו שהממשלה הבאה תשלוף את התקציב כבמטה קסם. בינתיים אנחנו מקבלים מחלקות פנימיות מפוצצות, המתנות חסרות תוחלת בחדרי מיון, צוות רפואי קורס, ושירות גרוע בקופות החולים.
רמת הרפואה בישראל נמצאת במקום טוב מאוד לעומת מדינות מערביות, עם מסירות של רופאים ועם נכונות למלחמה על החיים שעולות על המקובל במערב. החדשות הרעות - העשירים, הצעירים ותושבי המרכז ייהנו גם ב־2019 מרפואה טובה יותר מהעניים, מהזקנים ומתושבי הפריפריה.
יש הרבה לשפר: הגיע הזמן לבקרה טובה והדוקה יותר של משרד הבריאות על קופות החולים, כולל התערבות משמעותית יותר בתלונות צרכנים. יש התחלה של קביעת מדדי איכות לרופאי משפחה, אבל זה לא מספיק. צריך לבדוק מה אחוז החולים המאוזנים אצל כל רופא, מה אחוז הטעויות, כמה זמן מקצה הרופא לחוליו. הגיע הזמן גם לשיתוף נציגי הצרכנים בוועדות הערעור של קופות החולים ובוועדת סל התרופות.
גם לנו, הצרכנים, יש מה לעשות כדי להתמודד טוב יותר עם המערכת הקיימת: כדאי שנכיר במציאות, נלמד בצורה מושכלת את מחלותינו, את האמצעים העומדים לרשותנו, נבין את הצוותים הרפואיים, את לחציהם ואת הדינמיקה של התנהלותם, נדע מה זכויותינו, נבדיל בין עיקר לטפל, וננהל בצורה הטובה ביותר את התיק הרפואי שלנו, תוך נכונות להילחם, לעמוד על זכויותינו, באסרטיביות אך לא באלימות.
בית חולים איננו פתרון קסם. לפי הערכות, כ־70% מהמגיעים למיון היו יכולים לטפל בבעיותיהם במסגרת הרפואה בקהילה. המערכת חייבת לשפר את הרפואה בקהילה, ואנחנו, מצידנו, חייבים לדעת שלא רצים למיון כל רגע. צריך לזכור: בבית החולים מחכים לנו שני אויבים. אחד מהם הוא טעויות. אלה אחראיות ל־0.6%־1.5% ממקרי המוות של חולים.
בארצות־הברית יותר מ־220,000 אנשים מתים בשנה מטעויות. בארץ אין נתונים, אבל ברור שהצפיפות והלחץ אפילו מגבירים את האחוזים. נותנים לכם תרופה? זריקה? תשאלו למה, ואם משהו חשוד בעיניכם, אל תוותרו. אם חוות הדעת נראית לכם בלתי הגיונית, כמו גם הפרשנות לצילום, התעקשו על חוות דעת נוספת.
האויב השני הוא זיהומים אלימים. אל תתביישו: כשאיש צוות ניגש אליכם או ליקירכם, שאלו אם זכר לחטא ידיים. ובכלל, אם אפשר, עדיף לא להיות בבית חולים.
ועוד: דעו את זכויותיכם, ואם סורבתם לטיפול, לתרופה, דרשו לדעת מה שם המסרב, מה הנימוקים. פנו לוועדות חריגים של הקופות. למדו איך מתמודדים עם צוות רפואי בצורה הטובה ביותר, מהם נוהלי השיח האפקטיביים במחלקה. נכון, מדובר בהשקעה, אבל זו הבריאות, ואלה החיים שלכם. לא שווה?
השתתפו בהכנת הכתבה ישראל וולמן, עופר פטרסבורג, אודי עציון ושושנה חן
לפנייה לכתב/ת 
