הלך לעולמו צביקה לוי, "אבי החיילים הבודדים" וחתן פרס ישראל
חתן פרס ישראל למפעל חיים הלך לעולמו בגיל 70 אחרי שהתמודד בשנים האחרונות עם ניוון שרירים. לוי גייס במשך עשרות שנים מיליוני שקלים לחיילים שעלו לישראל ללא משפחותיהם. הלווייתו תיערך ביום שני
חתן פרס ישראל צביקה לוי, "אבי החיילים הבודדים", הלך היום (שבת) לעולמו, שבועיים לפני יום הולדתו ה-71. לוי, תושב קיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, התמודד בשנים האחרונות עם ניוון שרירים והתנייד באמצעות כיסא גלגלים. הוא הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ונכדים.
מזכירות הקיבוץ מסרה הבוקר כי הלווייתו של לוי תיערך ביום שני הקרוב בשעה 14:00. במהלך עשרות שנים טיפל לוי במסגרת התנועה הקיבוצית באלפי חיילים שעלו ארצה ללא משפחותיהם, סייע להם במציאת משפחות מאמצות וגייס למענם מיליוני שקלים בתרומות.
לוי החל לפעול למען חיילים בודדים בשנת 1983, ותחילה עסק בסיוע לצעירים משכונות מצוקה להתגייס לצבא. 11 שנים לאחר מכן קיבל את ניהול נושא החיילים הבודדים בצה"ל, ובין השאר פעל במהלך השנים לקשר בין החיילים לבין התנועה הקיבוצית.
אלפי חיילים זכו לבתים בקיבוצים ולמשפחות מאמצות. הוא נשא דרגה ייצוגית של אלוף משנה שקיבל בשל פעילותו. לוי המשיך בפעילותו עבור החיילים עד שלא יכול היה לתפקד, ובחודשים האחרונים רותק לכיסא גלגלים ולמכשירי הנשמה. למרות המחלה, לוי השתתף בעבר במרוצים באזור העמק בעזרת אופניים מיוחדים שחבריו הכינו עבורו.
לפני שבוע הצליח לוי להשלים את ספר הילדים "סוף טוב - מסיפורי סבא צביקה", שכתב בעזרת שרירי העיניים שנותרו פעילים בגופו המשותק. ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי הספר צפוי לצאת למכירה ביום הולדתו, ב-13 בינואר, וכל הכנסותיו יועברו לסיוע עבור משפחות של חולי ALS.
"כבר לא יכולתי להניע את האצבעות", כתב לוי בפתיחת הספר, "אבל באמצעות תנועת עיניים הצלחתי ליצור קשר עם מקלדת המחשב וכך נכתבו הסיפורים שכונסו כאן". רעייתו נעמי אמרה כי הספר נכתב בשארית כוחותיו של צביקה. "הוא הציב לעצמו מטרה וזה לסיים את כתיבתו. יש בספר 15 סיפורי ילדות שלו מקיבוץ יפעת, שכשהיה מספר אותם לילדים ולנכדים הם היו מתפוצצים מצחוק. את הכל הוא כתב עם העיניים, וזה לקח כמה חודשים בתהליך הקלדה מאוד מורכב".
בנימוקי ועדת פרס ישראל נכתב כי "לוי, איש קיבוץ יפעת והתנועה הקיבוצית, הרים תרומה מכרעת למדינה בהתגייסות למען חיילי צה"ל הבודדים. זה עשרות שנים שהוא עושה למען מאות ואלפי החיילים מחוסרי האמצעים ומטפל במסירות ראויה לשבח במשפחות שכולות. את פועלו החשוב הוא הוביל בתנועה הקיבוצית. מדובר במפעל חיים של אדם אחד, שהיה לפעילות של תנועה שלמה".
"אם הייתי יכול להוציא את הלב שלי ולתת לו - זה מה שהייתי עושה", אמר בשנה שעברה חוסאם סולימני, אחד מהחיילים שלוי דאג להם, בשיחה עם -ynet. "למרות המחלה הוא עדיין עוזר לאנשים, אף פעם לא פגשתי אדם כמוהו. אם למישהו מגיע פרס על תרומה לקהילה - זה הוא". אלדמע מיכאלו, בת לגבר ישראלי ואישה קנייתית, אמרה כי "אין לי שום ספק שלא הייתי איפה שאני עכשיו אם לא בזכותו של צביקה ובזכות הבית החם שקיבלתי בקיבוץ".
ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, אייל בצר, אמר כי "צביקה לוי, חתן פרס העמק ופרס ישראל, האבא של החיילים הבודדים, איש טוב ומיטיב, עם רשימת חסדים ארוכה, הלך לעולמו אחרי התמודדות עם ניוון שרירים. גם בהיותו חולה, לא ויתר על נוכחות בטקסים של חיילים, במסע האופניים 'גלגלים של תקווה' וזכה לביקורים רבים מכל אוהביו ומוקיריו. אנו משתתפים בצער המשפחה, נעמי והבנות. נזכור את צביקה באהבה גדולה ובהכרת תודה".
מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, מסר כי "בשם חברי הקיבוצים ברחבי הארץ ובעיקר בשם יותר מעשרים אלף החיילים הבודדים שמצאו חדר ומשפחה בכל קיבוץ אליו הגיעו בזכותו של צביקה, אנו שולחים חיבוק גדול לנעמי אשתו ולילדים – עידית, דותן, מיכל ומעיין והנכדים. צביקה נלחם בצנחנים, לאחר מכן נלחם על כל חייל בודד ובשנים האחרונות נלחם על בריאותו".
מאיר הוסיף כי "צביקה הלך מאיתנו, אך רוח הנתינה והלב הגדול שלו, יישארו עמנו לעד. צביקה הקים ביחד עם התנועה הקיבוצית וחברי הקיבוצים מפעל חיים, אנחנו ממשיכים בדרכו ונמשיך את המפעל הציוני והחשוב הזה".
הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, ספד ללוי ואמר: "גם בשנים האחרונות צביקה לא הפסיק ללחום והפעם במחלתו, ותוך כדי לא הפסיק לרגע להיות חבר או אבא. אני נוצר שנים של זכרונות נעימים וההערכה רבה לצביקה. תרגילים במדבר כשצביקה כל כך דואג לכולם, מפגשים וסיורים עם החיילים והמפגש עם העיניים הטובות והיד האוחזת בענף כותנה המונח על מצבתו של לוחם להגנת הארץ. כמו כולם, גם אני אהבתי אותו".
חבר הכנסת איציק שמולי, יו"ר השדולה למען החיילים הבודדים, מסר הבוקר: "צביקה לוי הלך לעולמו והכאב גדול. הוא הפך את הנתינה למפעל חיים ובזכותו אלפי חיילים בודדים מצאו בצה״ל בית ובחברה הישראלית משפחה. ראיתי איך הוא התעקש גם מתוך מיטת חוליו כדי לסייע רבות בקידום חקיקה ענפה עבורם. תחסר לי מאוד איש יקר, הותרת לנו חותם ומורשת ברורה".
לפנייה לכתב/ת 
