ישראל טועה כשהיא תוקפת בסוריה

ההפצצות לא ימנעו את הנוכחות האיראנית, שהיא כנראה עובדה מוגמרת. בין כל הגורמים המעורבים בסוריה, ישראל היחידה שמתעקשת לשחק לבד

ד"ר אורי גולדברגפורסם: 30.12.18 , 00:19

צילומי צילום לווין תוצאות תקיפה סוריה צה

תוצאות התקיפה בשבוע שעבר(צילום: ImageSat International (ISI) )

התקיפה האחרונה בסוריה ממשיכה את מה שמוצג כמדיניות העקבית של ממשלת ישראל. אנחנו, אומר ראש הממשלה בשם שריו, לא נאפשר נוכחות איראנית משמעותית בסוריה כיוון שמדובר באיום מיידי על ביטחון ישראל. ננסה להגיע לשיתוף פעולה או לתיאום עם שחקנים רלבנטיים אחרים, אבל בסופו של דבר רק ישראל תחליט נגד מה ומי היא פועלת. רק ישראל קובעת מה מאיים עליה ורק ישראל תטפל באיומים האלו באופן אפקטיבי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

המדיניות הזו שגויה. חוץ מדאעש, אין היום במזרח התיכון "רעים" ו"טובים". כל השחקנים האזוריים נלחמים "על הבית". בית המלוכה הסעודי רוצה לשרוד, וכמוהו גם ארדואן בטורקיה שמפחד מהכורדים בסוריה. המשטר האסלאמי באיראן נמצא תחת סנקציות כלכליות קשות ומכבידות. אפילו רוסיה, שכרגע נראית כמו המנצחת הגדולה של המלחמה בסוריה, סובלת מחוסר יציבות כלכלית מבני ועמוק ומחפשת מענה לכך במזרח התיכון.

המלחמה על הבית היא מלחמת חיים ומוות, אבל דווקא מן הסיבה הזו היא משבשת (ואפילו דוחה) הגדרות קיצוניות וחד-צדדיות של עמדות ואינטרסים. מי שבאמת מבקש לשרוד ולשמור על עצמו בכל מחיר חייב לקרוא את המציאות המתהווה באופן שוטף. מי שמרגיש תחת איום קיומי לא יכול להרשות לעצמו לפסול על הסף שום אופציה להסדרה, לשיתוף פעולה או אפילו להכרעה צבאית משותפת.

מצב האימה שמכונה היום "מלחמת האזרחים בסוריה" הוא דוגמא מצוינת. אין בסוריה שום גורם שלא משתף פעולה עם מרבית הגורמים האחרים בעוצמות משתנות ובהקשרים שונים. גם האמריקנים, שעדיין בסוריה, שיתפו פעולה עם איראנים במלחמה נגד דאעש. הסיבה לשיתופים המתהווים והמשתנים הללו היא המציאות בשטח. מה שקורה בסוריה הוא מזמן לא "מלחמה" שתיפתר ב"שלום". כל כך הרבה גורמים נלחמים אחד בשני במשך זמן רב כל כך, עד שמלחמת הכול בכל פשוט הפכה לברירת מחדל.

התסבוכת כה גדולה עד שאי אפשר לדמיין אפילו איך ייראה ניצחון של מי מהגורמים. האם אסד ישלוט על כל סוריה? האם יש בכלל דבר כזה, "סוריה"? כשרוסיה תנצח, האם לא יהיו שם ג'יהאדיסטים? כשחיזבאללה ינצח, האם זה אומר שהוא יזמין כוחות איראניים להשתקע בסוריה ואחר כך בלבנון? קשה, ובעצם בלתי אפשרי, לחשוב על מדדים לניצחון ולהפסד. האם, למשל, טראמפ ואמריקה הפסידו בסוריה? זו נסיגה, או הצלחה בניסיון להתרחק מסוריה ככל האפשר?

גם האיראנים הם חלק מן הבלבול המושגי הזה, כמו כל הגורמים האחרים שמעורבים בזירה הסורית. אין ספק שהם מבקשים להרתיע את ישראל. אבל גם אין ספק שהמהלכים שלהם מנוסחים בתגובה לצעדיה של ישראל. התקיפות הנקודתיות של ישראל אולי משבשות מאמצים איראניים נקודתיים, אבל אף אחד מן היעדים שישראל תוקפת לא ירים או יפיל את הנוכחות האיראנית בסוריה.

הנוכחות האיראנית לא מכוונת לכיבוש יעד כלשהו, וגם לא להכרעתה או השמדתה של ישראל. זה נכון לגבי המדיניות האיראנית בכלל, אבל ביתר שאת בסוריה. הישרדות במציאות הסורית תובעת את כל הקשב וכל המשאבים של האיראנים, כמו של השחקנים האחרים. אין להם אינטרס וגם לא יכולת לפעול להשמדת ישראל מן הבסיסים שלהם בסוריה.

ישראל מחמיצה את המציאות האסטרטגית שקורמת עור וגידים. המדיניות הישראלית מתעקשת לדבוק במושגים שאינם רלבנטיים במצב הנתון - כמו "ניצחון" ו"הכרעה". בכך ישראל מגבילה את האפשרויות שלה לפעולות חד-צדדיות, שכרגע כוללות בעיקר הפצצות.

המציאות בסוריה, קשה ככל שתהיה, מחייבת את רכיביה לפעול יחד, פעם כך ופעם אחרת, על מנת לשרוד. ישראל היא היחידה שפועלת רק לבדה ורק כשהיא רוצה. זה בהחלט לא מחויב המציאות. ישראל יודעת לדבר ולשתף פעולה עם הרוסים ועם הטורקים. גם עם האיראנים ועם חיזבאללה אפשר להגיע להבנות מדיניות, חשאיות וגלויות, על כללי משחק.

התקיפות בסוריה לא מוסיפות דבר למאזן הישראלי בטווח קצר, והן מזיקות לו בטווח ארוך, מכיוון שישראל מוציאה את עצמה בכוח מן הכלל, כמו הבן הרשע בהגדה של פסח. ארה"ב, שתומכת בישראל ללא סייג, כבר לא כאן. מי שנמצא כאן צריך להשתכנע שאפשר לעבוד עם ישראל. התקיפה האחרונה, כמו שאלו שקדמו לה, היא טעות שתחזור לרדוף את ישראל בעתיד הקרוב.