המפציץ הלאומי הראשון: פרידה משייע גלזר
גלזר ז"ל היה לא רק מכונת שערים, אלא גם אדם עם חוש הומור נדיר בו השתמש בכל הזדמנות. המתיחה ברוסיה, הסירוב לפנרבחצ'ה וההתחמקות מחילוף שהובילה לניצחון. הסיפורים שלא הכרתם על החלוץ
שייע גלזר היה הראשון שהבקיע עבור הנבחרת הלאומית במשחק רשמי מאז קום המדינה. הבקיע לא שער אחד, אלא שניים. נכון שהנבחרת כבר הייתה בפיגור 3:0 מול יוגוסלביה הגדולה, אחרי הפסד 6:0 לאותה נבחרת במשחק הראשון, אבל הצמד שלו שצימק ל-3:2, היווה במונחים של אז, 1949, חגיגה לאומית. העיקר להפסיד בכבוד. המשחק, אגב, הסתיים ב-2:5 ליוגוסלבים, אז מה?
גלזר היה החלוץ של ילדי קום המדינה. הוא גם היה החלוץ של המדינה. מספר 9 שחיכה לכדור במחצית מגרש היריב כדי לשים אותו ברשת. הוא היה חזק, תחבולן, סקורר ענק ולא פחות מכך בעל חוש הומור מדהים. הוא לא הפסיק להפציץ גם בציטוטים.
ב-1950 הבקיע שלושער מול נבחרת טורקיה והוביל את ישראל ל-1:5 סנסציוני. למרות שמדובר היה במשחקי ידידות, טורקיה התכוננה בטירוף לגומלין. ומה קרה? שייע ירה עוד צמד. הטורקים אמנם הפכו ל-2:3, אבל שייע עלה לכותרות. סופר שפנרבחצ'ה הציעה לו חוזה עתק, אבל הוא העדיף את המנייה הבטוחה באגד. למרות שניסו לפתות אותו עם דירה באיסטנבול הוא ענה להם עם בדיחה אופיינית: "הדירה הזו? הרי היא מימי הטורקים".
הקבוצה שלו, מכבי ת"א, תחת ג'רי בית הלוי, שלטה באופן בלתי מעורער בכדורגל הישראלי. עד 1955 ובואה של הפועל פ"ת. שייע, גר בשכונת אוסישקין ליד אצטדיון המכבייה, תמיד עמד במרכז העניינים וכמעט כל משחק היה חוויה. מספרים שפעם, אביו שנותר בבית , שמע צעקות רמות מהמכבייה, "שייע, שייע". הוא יצא למרפסת, סבר בטעות שחברים הגיעו וקוראים בשמו, וענה: "שייע לא בבית".
שייע היה ההתקפה של המדינה, כשחודורוב היה השוער של המדינה. הבקיע 18 שערים עבור הנבחרת ב-35 משחקים, כלומר ממוצע חצי שער למשחק. במכבי ת"א הממוצע היה גבוה עוד יותר: 131 שערי ליגה ב-200 משחקים. סכנה לכל הגנה, ולא סתם נבחר ל"חלוץ היובל" כשהמדינה חגגה 50.
כאשר הנבחרת הגיעה לביקור היסטורי בברית-המועצות הסובייטית, תחת המשטר הקומוניסטי המפחיד ב-1956, השחקנים נלקחו למוזיאון סטאלין. כשראה את ידו של השליט החנוט כמו מונפת עם חמש אצבעותיה, שאל בתוך השקט ששרר במוזיאון: "איך הוא יודע שנקבל 5?" המשחק ההוא הסתיים ב-0:5 לברית-המועצות.
סיפור מצחיק נוסף מאותו מסע הגיע מפיו של שותפו לחדר, יוסל'ה מרימוביץ ז"ל. יוסל'ה ניסה למתוח את גלזר, לאחר שהאחרון אמר משהו בגנות הממשל. "השתגעת? עכשיו הקג"ב (המשטרה החשאית) בעקבותינו". שייע שאל: " מה נעשה עכשיו?" מרימוביץ', שכבר עשה קולות של נפרד מהחדר כדי שלא "יופלל", השיב: "תגיד משהו טוב על השלטון". ואז, לפי יוסל'ה: "שייע דיבר למנורות, כי חשב שהן מכשירי האזנה ואמר: "כמה שטוב כאן בברית המועצות. באמריקה הכל מזוייף".
יחד עם חוש ההומור והיכולת האישית, הייתה לו גם גאווה מקצועית בלתי נשלטת. כשצורף ב-1959 ע"י המאמן החדש גיולה מנדי, למשחק מול פולין בוורוצלאב בפיגור 7:1, פלט: "הוא בטוח רוצה שאני אשווה את התוצאה".
פעם אחרת, במשחק הגדול הידידותי הגדול מול אנגליה הצעירה, שנחשב בימים ההם לא פחות ממשחק רשמי, אפשר היה להחליף שחקן עד הדקה ה-44. מנדי הורה להחליף אותו, אך גלזר שהבין מה הכוונה, נבלע לו בתוך קבוצת שחקנים צפופה והגיע לדקה ה-45 בשלום. הוא נשאר לשחק במחצית השנייה והיה מהגורמים לניצחון המזהיר 0:4.
היום כבר לא משחקים בסגנון של שייע גלזר. חלוצים עושים גם הגנה ולא מחכים לכדורים. הכל השתנה בכל תחומי החיים. אבל שייע ויכולתו הפנומנלית תמיד יתויגו תחת הכותרת: המפציץ האנושי הראשון של המדינה. כמה אהבנו את שייע גלזר.
לפנייה לכתב/ת 
