המתמחים
איך הופכים אלפי צעירים יהודים מרחבי העולם לשגרירים של ישראל? ארגון "מסע" של הסוכנות היהודית והממשלה מביא בכל שנה לישראל אלפי צעירים לתכניות ארוכות טווח ומזמין אותם לעשות את ההתמחות שלהם כאן. על הדרך הם גם לומדים להכיר את ישראל בלי מחיצות. "אני מרגישה כאן נוח, ישראל קיבלה אותי בידיים פתוחות", אומרת מרדית' רוזן
בשיתוף הסוכנות היהודית
בשנת 2004 הוקם על ידי הסוכנות היהודית והממשלה ארגון 'מסע' שמאפשר לצעירים יהודים להשתתף בתכניות ארוכות טווח בישראל, הנמשכות בין חודשיים ל-10 חודשים, ביניהן התמחויות בתחום ההייטק, התנדבויות בעמותות שונות, לימוד אנגלית בבתי ספר בפריפריה, לימודים אקדמיים ועוד. הצעירים, המגיעים מכ-60 מדינות ברחבי העולם, זוכים להתנסות באופן מעשי בחיים בארץ, דרך העבודה, ההתנדבות או ההתמחות שיבצעו בה.
ההשתתפות ב'מסע' מאפשרת לצעירים לחזק את הזהות היהודית שלהם ולהעמיק את הקשר שלהם עם ישראל והעם היהודי. בסוף המסע, הופכים המשתתפים לשגרירים הטובים ביותר של ישראל בעולם, כיוון שהם חוזרים לקהילות שלהם עשירים בידע על ישראל ולאחר שהעמיקו את זהותם היהודית. בשנה החולפת הגיעו לישראל כ-12,000 צעירים יהודים במסגרת ארגון 'מסע', מיסודה של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל, מהם כ-4,200 משתתפים לתכניות פיתוח קריירה והתמחות ורבים מהם, כנראה גם יעשו עלייה ויעברו לגור כאן, בבית החדש שלהם. אלו שלא, יחזרו לארצם וישמשו שגרירים נאמנים.
"ישראל קיבלה אותי בידיים פתוחות"
מרדית' רוזן נולדה לפני 29 שנים בניו יורק, למשפחה יהודית רפורמית. כשבגרה, החלה ללמוד באוניברסיטת בוסטון תולדות האמנות ואדריכלות ותוך כדי התואר עברה לפריז לתכנית התמחות, שם התמחתה בגלריה לאמנות ולמדה צרפתית. כשחזרה לסיים את התואר בבוסטון, בשילוב עם העובדה ששוק התעסוקה בארה''ב של 2010 היה בירידה, החליטה לשחזר את החוויה האירופאית ועברה לפרנקפורט עם בן הזוג, שם עבדה כמורה לאנגלית עסקית. חמש שנים וחצי עברו ורוזן חיפשה את האתגר הבא, כשברקע רצון לעשייה משמעותית, יצירתית ועמוקה.
חיפוש קצר בגוגל כשבשורת החיפוש המילה "ישראל", העלה בפני רוזן את האפשרות לנסות להתקבל לארגון "מסע". וכך, רוזן הגיעה לארץ לפני כארבעה חודשים במסגרת "מסע מורים" המופעלת על ידי ארגון "מסע" ועובדת כעמיתת הוראה שמלמדת אנגלית בבית ספר בבת ים תלמידים מכיתה ג' ועד ו'. תלמידיה לומדים אנגלית דרך שירה, משחק ומשימות יצירתיות ומנסים ללמד אותה עברית, כדי להחזיר לה אהבה. "אחת מתחושות השליחות הגדולות שלי היא להיות מורה" היא מספרת. "אני אוהבת את הרעיון של לתרום לאנשים ולהשאיר חותם, בטח לילדים שהם העתיד של כולנו וזה משהו שחשוב לטפח".
אז אמנם ארבעה חודשים בלבד שהיא איתנו, אבל רוזן כבר מרגישה יותר ויותר כמו ישראלית מן המניין, במיוחד ברגעים בהם היא מצליחה להזמין מנה פלאפל כמו שצריך, וגם לאפות חלה של שבת. "שמתי לב שתמיד המורים בבית הספר מביאים איתם עוגה או עוגיות כדי לחלק בחדר המורים, בלי סיבה מיוחדת, אז ביום שלמדתי לאפות חלה הבאתי אותה לבית הספר וזה גרם לי להרגיש מאוד ישראלית"
רוזן שוקלת להתחיל בתהליך של עלייה ובכל אופן להשאר כאן לפחות עוד שנה. "אני מרגישה כאן נוח, ישראל קיבלה אותי בידיים פתוחות, לרגע לא הרגשתי זרה או לא שייכת. כבר בשבוע השני שלי בבית הספר הוזמנתי על ידי המנהל לארוחת ראש השנה. בגרמניה או בארצות הברית זה אולי היה נחשב משונה להזמין מישהי מהעבודה לחג, אבל כאן זה מקובל. יש פה המון הזדמנויות, התכנית הזאת היא ממש WIN WIN עבורי ועבור התלמידים. הם לומדים אנגלית, על היהדות בתפוצות וקצת מהתרבות שלי ואני? אני לומדת עליהם, הם ילדים מתוקים ומלאי כבוד וזה מעורר השראה".
"ארגון "מסע" הוא למעשה חוויה טרנספורמטיבית, משנת חיים של ממש עבור המתמחים שמגיעים דרכה" מעידה לירן אבישר בן חורין, מנכ"לית הארגון. "הצעירים לומדים, משתתפים בתכנית מנהיגות ומעבר לכל אלה פוגשים ישראלים, רואים טלוויזיה מהצד הזה של האוקיינוס, חוגגים איתנו בפעם הראשונה בחיים את ליל הסדר, רואים איך נראה יום כיפור במדינה יהודית, וכן, אפילו מרגישים לא נוח כשיש תקופה ביטחונית מעורערת. החוויה הזו משנה חיים למשתתף גם מבחינת הזהות שלו - היחס שלו לזהותו היהודית וגם מבחינת היחס שלו למדינת ישראל".
"חיפשתי מקום שבו אוכל להתפתח ולצמוח באופן אישי ומקצועי"
אלן רובר, בן 30, מתמחה בתחום ההייטק במסגרת מסע קריירה בחברת Netupp במחלקת השיווק, נולד בבואנוס איירס להורים יהודים שהיגרו מאורוגוואי. סביו וסבותיו של רובר מגיעים מגרמניה, פולין, רוסיה וליטא, שם חיו עד תחילת מלחמת העולם השניה. "ברגע שראו שאי אפשר ללכת אפילו לבתי קפה בתור יהודים, הם החליטו לעזוב לאמריקה הלטינית. המשפחה הקרובה שלי ברחה מהשואה בדיוק בזמן אבל המורחבת, לצערי הרב, נספתה" הוא מספר.
אחרי תארים ביחסי ציבור ומנהל עסקים ושיווק בארגנטינה ובתכנית לחילופי סטודנטים בשיקאגו, הבין רובר שהמצב הכלכלי בארגנטינה לא יאפשר לו להתפתח מבחינת קריירה והתחיל לחשוב על העתקת מקום מגוריו למקום אחר. בישראל, הוא כבר הספיק להיות שלוש פעמים לפני וזו הסיבה שמיד חשב עליה. גם על ארגון "מסע" הוא שמע, וכשהבין שהוא ממש גבולי מבחינת גילו (לפרוייקט מתקבלים עד גיל 30), החליט לעזוב הכל ולהגיע ארצה. "חיפשתי מקום שבו אוכל להתפתח ולצמוח באופן אישי ומקצועי, להרוויח נסיון ולטעת שורשים. בגילי, הגיוני שכבר אחשוב על קריירה ועל משפחה וזה מה שהניע אותי"
רובר נמצא כאן כבר כמעט חצי שנה ועדיין בוחן את האופציה לפתוח תהליך עלייה. "אני אוהב להיות כאן, אני מרגיש שמקבלים אותי כאן בידיים פתוחות, אני אוהב את זה שאפשר לפגוש אנשים חדשים בכל יום, אפילו בתחנת האוטובוס. אני בא ממקום שבו הייתי מיעוט כיהודי ופה בישראל זה בדיוק הפוך. אני בטוח שאחד הדברים שעוזרים לי הוא שאני בא מארגנטינה, מקום אליו כמעט כל ישראלי מגיע בטיול שאחרי הצבא כך שתמיד יש על מה לשוחח. התרבות בישראל מאוד שונה מהתרבות במקום שאני מגיע ממנו אבל מאוד סובלניים כאן לתיירים, לעולים חדשים, כך אני מרגיש בנוח".
מתמחים שלמדו בהארוורד מגיעים ללמד בדימונה
על פי מחקרים, 70% מצעירי הים היהודי אינם מייחסים חשיבות למרכיב היהודי באישיותם. 80% מהם טוענים שהיא לא מאוד חשובה ולא ברור להם מדוע הם צריכים להיות שייכים לשבט. "אנחנו מאמינים שישראלי היא כלי מדהים, מלהיב ומרגש לצעיר שנמצא כאן לתקופת זמן מוגבלת, כלי שעוזר לו למצוא סיבות ותשובות לכל השאלות, יחד עם האתגרים והמורכבות שבה. האתגר הכי גדול שלנו הוא לגרום לבחור צעיר להרגיש שמדובר גם באתגרים שלו כיהודי, ולא רק שלנו" כך אבישר.
"אחד הדברים המעניינים שקרו ב"מסע" לאורך השנים, הוא שינוי האסטרטגיה שלנו. כיום, אנחנו מבינים שאת רוב הצעירים ברחבי העולם מעסיקה סוגיה משותפת- מה אעשה כשאהיה גדול- ברור לנו שלא כולם מגיעים מתוך מחויבות ערכית ציונית ולכן, ייצרנו מוצר שהשוק מתעניין בו. כיום, יש לנו 5000 מתמחים במשק הישראלי ו-5000 מעסיקים שמבינים את הערך בלקחת בחור צעיר דובר שפות ולהשתמש בו. רק אצלנו, מתמחים שלמדו בהארוורד מגיעים לדימונה ללמד אנגלית, ואחרים משתלבים במשרד הכלכלה, האוצר והחינוך. אנחנו מרוויחים עובדים מוכשרים ואינטליגנטים והם, מקבלים הזדמנות לגשר אמיתי לארץ ישראל".
בשיתוף הסוכנות היהודית
לפנייה לכתב/ת 
