איראן נלחמת להציל את האגם הנעלם
אגם אורמיה היה בעבר הגדול במזרח התיכון. שנים ארוכות של בצורת, עלייה בטמפרטורות ובזבוז מים גרמו לירידה דרסטית בשטחו. איראן הפכה את המאמצים להצלת האגם לפרויקט לאומי – ורואה תוצאות
היעלמותו של אגם אורמיה באיראן הייתה אחד האסונות האקולוגיים החמורים בעשרות השנים האחרונות, אך כעת יש באזור סיבה לאופטימיות. איראן השקיעה מאמצים גדולים להציל את האגם הנעלם, ונראה שמצבו מתייצב והוא מצליח להתאושש. באיראן כבר ממהרים להכריז על "תחייתו" של אגם אורמיה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
אגם המלח אורמיה ממוקם בהרים של צפון מערב איראן, ו-13 נהרות נשפכים אליו. מדובר באתר עם חשיבות בינלאומית. האגם נכלל ברשימת שמורות הטבע של האמנה הבינלאומית למקווי מים, אמנה שנחתמה בעיר רמסר באיראן ב-1971.
מאז 1995 החל האגם "להתכווץ" ולהיעלם לאיטו. כיום ניתן לראות ספינות משא חלודות וסירות פדאליים על קרקע האגם שפעם היה הגדול ביותר במזרח התיכון. לפי תוכנית הסביבה של האו"ם היעלמותו של אורמיה נגרמה מחקלאות יתר, בצורת מתמשכת ובניית סכרים.
בשיאו של האגם היה שטחו 5,200 קמ"ר. באוגוסט 2011 שטחו הצטמצם ל-2,366 קמ"ר. תוך שנתיים דעך ל-700 קמ"ר בלבד. האסון האקולוגי פגע באזורי המחייה של השרימפס שגדלים במים, ועופות הפלמינגו, הצבאים והכבשים שחיים בסביבתו. בעקבות היעלמות האגם היו באזור סופות מלח ואבק, שזיהמו את הערים והחוות הסמוכות.
מ-2013 מנסה איראן להציל את האגם. באותה שנה היא חתמה על תוכנית משותפת עם תוכנית הפיתוח הבינלאומית של האו"ם, תוכנית שקיבלה סיוע מממשלת יפן. הפרויקט היה במקום גבוה בסדר העדיפויות של הנשיא שנבחר באותה שנה, חסן רוחאני. "אחת ההבטחות שלי הייתה להחיות את אגם אורמיה, ואני עדיין מחויב להבטחה הזאת", אמר רוחאני בביקור האחרון שלו באזור.
חמש שנים אחרי, נראה שהתוצאות מעודדות. שטח האגם גדל בשנה שעברה ל-2,300 קמ"ר. "זאת ההתחלה של תחיית האגם", אמר עבדופזל עבשט, ראש היחידה למקווי מים במשרד איכות הסביבה באיראן. הוא מודה שייקח עשרות שנים להחזיר לאגם את השטח שהיה לו בשיאו (5,200 קמ"ר), אך מתנחם בכך ש"המגמה השלילית נפסקה".
לפי המומחים לעלייה בטמפרטורות ולירידה בכמות המשקעים היה חלק מרכזי בהיעלמותו של אגם אורמיה. סיבה נוספת הייתה בנייה ב-2008 של גשר ימי שקיצר את זמן הנסיעה מהעיר אורמיה לעיר טבריז, גשר שחצה את האגם לשניים. גם לתושבי האזור יש חלק בהיעלמות האגם. אורמיה מספק פרנסה לשישה מיליון בני אדם. האוכלוסייה ומספר החקלאים בסביבת הנהר גדלו בהדרגה – והמים המלוחים באגם הלכו ונגמרו.
כדי לשקם את האגם התחילה איראן להשתמש יותר במי הנהרות הסמוכים, וקידמה שיטות השקייה מודרניות וחסכוניות יותר. עבשט ממשרד הסביבה האיראני אומר ש"קרוב ל-85% מהמים הלכו לחקלאות. אנחנו מנסים לעזור לחקלאים להפחית את השימוש באמצעות טכניקות זולות ויעילות". צעדים שימוש בדשנים טבעיים ולא בכימיקליים.
אפשין מדאדי, חקלאי מקומי, היה חייב לקנות ציוד חדש בעקבות הפרויקט לשיקום האגם. היום החווה שלו משתמשת בעשירים מהמים שהייתה צריכה בעבר. "היום הדברים משתלמים יותר", הוא אומר. בעקבות "תחיית" האגם יש ירידה בכמות סופות האבק והמלח שגרמו לזיהום באזור.
בנוסף לפרויקט של השלטון הייתה גם התארגנות מקומית, של תושבים. כ-20 נשים השיקו קמפיין להעלאת המודעות לחסכון במים. הן עודדו את הנשים באזור לייצר שטיחים או בובות בעבודת יד, כדי להחליף בהדרגה את התלות בחקלאות המסורתית. הפעילות גם קוראות לנשים לשתול פחות צמחים ש"שותים" הרבה מים כמו עצי זית וזעפרן.
אחת מהנשים שלוקחות חלק בקמפיין, קוברה אשגהרי, מספרת שהקמפיין עובד. "בהדרגה אנחנו מצליחות לעודד את הגברים לעשות את אותו הדבר", היא אומרת. "אנחנו מושכות עוד תשומת לב לסביבה ולמערכת האקולוגית הגוססת".
לפנייה לכתב/ת 
