ארון עמוק
איראן מדורגת שנייה בעולם בניתוחים לשינוי מין, וחומייני הכשיר טרנסג'נדרים בפסק הלכה. אז למה להיות להט"ב בטהרן זה עדיין דבר נורא?
אך לפני שנדבר על מיעוטים מיניים באיראן של היום, קצת רקע היסטורי ותרבותי: בדת הזורואסטרית, דת איראן הטרום איסלאמית, משכב זכר הוא אחד משלושת החטאים שאין עליהם מחילה ושהחוטא בהם לא יזכה לקום לתחייה באחרית הימים. זה החטא היחיד שהסירחון שלו מגיע עד לגן העדן של האלים. כאשר יש כל כך הרבה חוקים ואזהרות נגד התנהגות מסוימת, זה סימן לכך שההתנהגות נפוצה למדי.
כבר בימי הביניים רוב המשוררים הקלאסיים באיראן היו חובבי נערים, והחוקר סירוס שמיסא כתב על כך עבודת דוקטורט שלמה. המחקר הזה היה במידה מסוימת עבודת בילוש, כיוון שהשפה הפרסית אינה מבחינה בין זכר לנקבה, ולכן צריך להבין את מין האהוב לפי רמזים אחרים. בתיאור השיער, למשל, מחלפות של גבר הן זֹלְף ומחלפות של אישה הן גִיסוּ. המשורר הלאומי של איראן חאפז, בן המאה ה-14, מתאר את הזֹלְף של מושא אהבתו, ולכן מדובר כנראה באהוב. גם הגעת האהוב למיטתו של חאפז שיכור לחלוטין באישון הלילה היא רמז: איזו אישה יכולה להסתובב בחוץ שיכורה, ועוד באמצע הלילה?
רמזים להומוסקסואליות באיראן אנחנו מוצאים גם בעת החדשה: בארמון המלוכה של הצפווים, השושלת ששלטה באיראן בשנים 1725-1501, ובבית קאג'אר, השושלת שמלכה בשנים 1921-1796, היה בעל תפקיד בשם לַעָאבְּצִ'י, שהיה אחראי "להקל את ההתקרבות בין המלך לנערים צעירים". בספר ההיסטוריה "רוסתם א-תוואריח" מהמאה ה-18 יש תיאורים גרפיים למדי של המלך שמשתכר והלעאבצ'י שמכין בעבורו את הנערים הצעירים.
השפלה בלשכת הגיוס
ובחזרה אל ימינו – איראן תחת שלטון הרפובליקה האיסלאמית. ריבוי הניתוחים לשינוי מין באיראן התאפשר אחרי שחומייני פגש טרנסג'נדרית והתרגש מסיפורה. הוא מצא שבקוראן אין שום התייחסות לניתוחים לשינוי מין, ומכיוון שהאיסלאם השיעי מאפשר לחכמי דת לפסוק הלכות חדשות כל הזמן – חומייני פסק שניתוחים כאלה מותרים ואף רצויים: אחרי הניתוח המין באמת משתנה, ואז מדובר באישה שנמשכת לגברים או בגבר שנמשך לנשים – והכול טוב וחוקי והלכתי.
ובכן, גם מדוחות של ארגוני זכויות אדם וגם מכל השיחות שערכתי עם גייז איראנים עולה שהחוק לא ממש גיי פרנדלי, כפי שנראה בהמשך, אבל הדבר הגרוע באמת הוא יחס החברה והמשפחה. גם כשהפקידים והשוטרים משפילים הומואים, הם עושים זאת יותר בתור פרטים בחברה מאשר כנציגי החוק.
אם למשל איראני רוצה לקבל פטור משירות צבאי הוא הולך ללשכת גיוס ומצהיר שהוא הומו. עד כאן החלק הקל, וגם הוא לא ממש קל. מכאן, לפי הסיפורים, מתחיל יחס משפיל מצד כל הרופאים והפקידים שיפגוש בדרך. הוא צריך לעבור פגישות ואבחונים ושאלות חודרניות, והדבר הנורא ביותר הוא שעליו להביא בן משפחה שיודע על נטייתו המינית. פירוש הדבר שהאיראני ההומו צריך לצאת מהארון בפני אדם אחד במשפחה, ולרוב זו אמא. הגייז האיראנים שאני מכירה סיפרו רק לאמא שלהם, אחד סיפר לדוד שגם הוא קצת נשי, אבל אף אחד לא סיפר לאבא. אפילו פיאם פילי, המשורר האיראני המבקש מקלט בארץ, שכבר יצא מהארון קבל עם ועדה ואומה ועיתונות, אמר לי שאמא שלו מקבלת אותו "ועם אבא שלי עוד לא דיברתי על זה".
סרט תיעודי קשה על ניתוחים לשינוי מין ששודר ב-BBC מלמד למה לא כדאי לספר לאבא ומדוע גישתה של הרפובליקה האיסלאמית כלפי ניתוחים לשינוי מין אינה בריאה כל כך כפי שהיא עשויה להיראות ממבט ראשון. כבר אמרנו שניתוח לשינוי מין והכרה במין החדש פותרים את בעיית החטא של משכב זכר, אבל בעוד שברוב העולם ניתוח לשינוי מין הוא ניתוח להתאמת המין הביולוגי למגדר, באיראן מציעים את הניתוח לשינוי המין להומוסקסואלים ולסביות סיסג'נדרים (סיסג'נדר הוא אדם שמינו מתאים למגדרו). חלקם מסכימים משום שאין להם מושג מה ההשלכות, וחלקם לא רוצים לעבור את הניתוח – אבל משכנעים אותם. הרבה יותר קל לשכנע את מי שאינו מבין ואינו יודע, את מי שניזון רק מהמידע שהוא מקבל מהרשויות.
לא הומו, בלדר
בחברה כל כך לא סובלנית, קשה למדי להכיר בני זוג חדשים וצריך להיזהר מאוד: יש הרבה סיפורים ודיווחים על אנשים שפגשו מישהו דרך אפליקציה או אתר היכרויות, ובסופו של דבר התברר להם שזו הייתה מלכודת. כמו בכל דבר מתקדם, גם בתחום ההיכרויות החד-מיניות קל יותר בטהרן: בניגוד לערי הפריפריה – בטהרן יש מקומות שידועים כמקומות מפגש. עם זאת גם בה צריך להיזהר, ורוב הפגישות נעשות בבתים פרטיים, כאשר למשתתפים מותר להביא חבר חדש רק אחרי שווידאו קודם לכן שהוא "משלהם".
כאמור, באיראן אין עונש מוות על משיכה לאותו המין, אבל יש עונש מוות על משכב זכר. ובכל זאת, לא כל-כך פשוט להוכיח שהיה משכב זכר. הוכחה כזו מצריכה הודאה או ארבעה עדי ראייה שמתואמים ביניהם ב-100% ושנחקרים בחקירות נפרדות. אם התיאום ביניהם הוא ברמה של 99% בלבד – התלונה נחשבת לתלונת שווא והם נענשים במלקות שוט.
מעובד מתוך פרק מאיראן בקטן , פודקאסט התרבות הפרסית של ד"ר תמר עילם גינדין ברדיו תל אביב.
ד"ר תמר עילם גינדין בונה גשרים בין עם ישראל לעם האיראני, ופוקחת עיניים בשני הצדדים כדי לגלות שבשניהם יש בני אדם. היא מלמדת במרכז האקדמי שלם בירושלים, חוקרת במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה, מפרסמת ספרים על איראן הטרום איסלאמית , מגילת אסתר ומיתולוגיה איראנית במסגרת הוצאת זרש , מתחזקת את הפודקאסטים איראן בקטן ברדיו תל אביב ואיראניום מועשר העצמאי, ומעבירה הרצאות העשרה בנושא איראן האקטואלית ואיראן הטרום איסלאמית.
לפנייה לכתב/ת 
