להרוג מועדון טורקי ולנוח: ארדואן מפרק את הכדורגל
פנרבחצ'ה בסכנת ירידה והבעלים שלה נאבק בהתנכלות מצד נשיא המדינה. גלאטסראיי ובשיקטאש סובלות מהמשבר הכלכלי, ואת המצב מנצלת בשקשהיר הקטנה, המזוהה עם השליט ודוהרת בראש הטבלה
זה לא היה רק ההפסד עצמו, אלא העובדה שהוא הוריד את פנרבחצ'ה, קבוצה שזכתה ב-19 אליפויות, אל מתחת לקו האדום. זה היה רגע השפל הגדול ביותר בהיסטוריה בת 111 השנה של מועדון העל מאיסטנבול, אבל יכול להיות שהשיא עוד לפנינו. לאוהדים קשה לעכל, אבל זו המציאות. פנרבחצ'ה נמצאת בסכנת ירידה ראשונה אי פעם לליגה השנייה.
הנשיא עלי קוץ' לא יכול היה לעבור על ההפסד הזה לסדר היום. הוא ביטל את הטיסה של הקבוצה בחזרה הביתה ושלח את השחקנים למסע לילי של 300 ק"מ באוטובוס.
הליגה בטורקיה נמצאת כעת בפגרה. הסיבוב השני ייפתח בעוד שלושה שבועות, ועד אז בפנרבחצ'ה מקווים שיצליחו לחזק את הקבוצה כדי להיחלץ מהמצב הקשה בו הם נמצאים.
נכון לעכשיו הקבוצה מדורגת במקום ה-17 והלפני אחרון עם 16 נקודות בלבד. ב-17 משחקי הסיבוב הראשון היא ניצחה שלוש פעמים בלבד, וגם הספיקה להחליף שלושה מאמנים. פיליפ קוקו ההולנדי פוטר ולאחר מכן פוטר גם בן ארצו ארווין קומאן. המאמן החדש שהגיע כדי להציל את הספינה הטובעת הוא ארסון ינאל הוותיק, שהוליך את פנר לאליפות ב-2014. זה לא עומד להיות קל, בעונה שהיא הגרועה בתולדות הקבוצה.
הסיפור של פנרבחצ'ה, סגנית האלופה בעונה שעברה, הוא אמנם הקיצוני ביותר, אולם מבט לעבר טבלת הליגה הטורקית מגלה כי זו עונה משוגעת, שלא הייתה כמוה מעולם. עונה שבה אף אחת משלוש הגדולות של איסטנבול, אלו שזכו כמעט בכל האליפויות בהיסטוריה, לא נמצאות בצמרת. האלופה גלאטסראיי מדורגת במקום החמישי, בשיקטאש במקום השביעי ופנרבחצ'ה כאמור במקום ה-17.
אנחנו מדברים על שלוש קבוצות שמרכזות כ-80 אחוזים מכלל אוהדי הכדורגל בטורקיה, ועל מדינה מטורפת על כדורגל, שהוא הרבה יותר מספורט עבורה. למעשה, הוא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה הפנימית.
ישנם כמה הסברים לקריסה של הגדולות: ניהול קלוקל וערבוב של יותר מדי פוליטיקה בכדורגל, אבל הסיבה העיקרית היא כלכלית. בשנים האחרונות שילמו הקבוצות הגדולות סכומי עתק כדי לרכוש שחקנים זרים מפורסמים, גם אם מרביתם היו בשלבי הסיום של הקריירה, והעניקו להם שכר של מיליונים. מרבית הכוכבים הללו איכזבו והכניסו את המועדונים לחובות עצומים.
דוגמה מצוינת לכך הוא רובין ואן פרסי. ההולנדי שכבש 190 שערים במדי ארסנל ומנצ'סטר יונייטד, חתם ב-2015 בפנרבחצ'ה וזכה לשכר של כחמישה מיליון אירו נטו בעונה. אבל החלוץ הנוצץ לא זכה באף תואר בשנתיים שלו בליגה הטורקית ולא הותיר חותם של ממש. כמוהו יש דוגמאות נוספות.
ההשתוללות חסרת הרסן של הקבוצות, בעיקר הגדולות שנאבקו כל העת האחת בשנייה, הביאה אותן לצבירת חובות עצומים. מנתונים שהתפרסמו לאחרונה התברר שהחוב המצטבר של 18 קבוצות הליגה הראשונה בטורקיה עומד על 2.3 מיליארד יורו. חלק הארי שייך כמובן לקבוצות הגדולות. מדובר על סכום שהוא פי ארבעה מההכנסות של 18 הקבוצות. כשקוץ' נבחר לנשיא החדש של פנרבחצ'ה בקיץ האחרון הוא חשף שחובות המועדון עומדים על 621 מיליון אירו.
בעבר התנהל הכדורגל הטורקי בשפיות כלכלית, והצליח הרבה יותר. רק לשם השוואה, בשנת 2000 ההכנסות של קבוצות הליגה הראשונה עמדו על כ-150 מיליון אירו והחוב עמד על 60 מיליון בלבד. גלאטסראיי זכתה ב-2000 בגביע אופ"א ונבחרת טורקיה הגיעה במונדיאל 2002 לחצי הגמר.
טורגול אקסאר, כלכלן טורקי ידוע, התראיין לאחרונה לתקשורת הגרמנית ואמר: "אני לא חושב שהמועדונים הללו יהיו מסוגלים להחזיר את החובות שלהם. או שהם יכריזו על פשיטת רגל או שימצאו קונים חדשים".
באריס גוצ'לו, איש כדורגל טורקי מוכר שהיה חבר הנהלה בכמה מועדונים, הוסיף: "אם המצב הזה היה מתרחש בגרמניה, ההתאחדות הגרמנית הייתה דורשת מהמועדונים להכריז על פשיטת רגל. זה היה מביא באופן אוטומטי לירידת ליגה ואולי אפילו להתפרקות. זה קרה למועדונים גדולים באירופה, כמו ריינג'רס בסקוטלנד, נאפולי ופיורנטינה באיטליה. אבל קשה להאמין שזה יקרה בטורקיה. הפוליטיקאים כאן מתייחסים לקבוצות כאל כלים פוליטיים, והם יעשו הכל כדי למנוע פשיטת רגל או ירידת ליגה".
גזירה מבחוץ: לאופ"א נמאס
אז נכון שגלאטסראיי, פנרבחצ'ה, בשיקטאש וגם טרבזונספור החלו בצעדי הבראה. הן סיכמו על פריסת החזר ההלוואות שנטלו מהבנקים לשנים הבאות. הבעיה היא שגם באופ"א לא מוכנים לאפשר למצב הזה להימשך.
לפני שנתיים השעה הארגון את גלאטסראיי מהשתתפות בגביעי אירופה, לאחר שעברה על תקנות הפייר-פליי הפיננסי. אופ"א קנסה אותה בשישה מיליון אירו והזהירה את יתר הקבוצות בטורקיה שהן מסתכנות בקנסות כבדים אם לא יפעלו לשיפור מיידי של המצב.
אנדראה טראברסו, ראש מערך הפייר-פליי הפיננסי באופ"א, אמר שטורקיה היא המדינה היחידה באירופה שבה סך החובות של המועדונים גדול יותר מהנכסים שלהן.
ואכן, בקיץ 2018 הגיעו מעט מאוד שחקנים מפורסמים לטורקיה, ואלו שהגיעו נרכשו בסכומים צנועים. בנוסף, הקבוצות מכרו כמה מהכוכבים הכי גדולים שלהן. בשיקטאש מכרה את צ'נק טוסון לאברטון ב-30 מיליון אירו. מלך השערים בעונה שעברה, הצרפתי בפטימבי גומיס, נמכר לאל הילאל הסעודית בשישה מיליון אירו. שחקנים אחרים עם משכורות עתק שוחררו בחינם, העיקר שלא יכבידו על התקציב.
למרות כל הדברים הללו, אסור לשכוח שלא כל הדברים היו בשליטת המועדונים. המצב הכלכלי במדינה השפיע מאוד על מצבם. כאשר הלירה הטורקית איבדה 40 אחוז מערכה לעומת הדולר בתחילת 2018, הקבוצות הושפעו מכך באופן דרמטי, מפני שהן משלמות לשחקנים הזרים בדולרים.
הרבה פרשנים בטורקיה משווים את מצב הכדורגל למצב המדינה. במהלך 16 שנות שלטונו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ומפלגת הצדק, טורקיה השתנתה מן הקצה אל הקצה. וארדואן הרי הבטיח שעד 2023 הכלכלה הטורקית תהיה אחת מ-10 הכלכלות החזקות בעולם.
האמת היא שבשנים הראשונות של ארדואן טורקיה ידעה תקופה של פריחה מטורפת. המדינה כולה נכנסה לטירוף של בנייה, מה שהביא למיליוני מקומות עבודה חדשים. מאז 2002 נבנו במדינה נמלי תעופה חדשים, מאות גשרים, אוטוסטרדות, בתי חולים, מרכזי קניות, וכמובן אלפי מסגדים - וגם לא פחות מ-30 איצטדיוני כדורגל.
חלק מהפרויקטים המגלומניים הללו היו מוגזמים, כמו הגשר השלישי שנבנה מעל הבוספורוס, או רבים מהאיצטדיונים הענקיים שנבנו בעיירות שכוחות אל, שרק מאות צופים מגיעים אליהם כדי לראות משחקים בליגה השנייה או השלישית.
בשנה שעברה הבועה הטורקית התפוצצה. הצמיחה נעצרה, האינפלציה עלתה, וכך גם מספר המובטלים, בעיקר בקרב הצעירים. חברות הבנייה שנטלו הלוואות במיליארדים והבנקים שהעניקו את ההלוואות, נקלעו לקשיים. זה פחות או יותר מה שקרה גם למועדוני הכדורגל במדינה.
וכאשר הגדולות סובלות, הקטנות מנצלות את המצב. המרוויחה העיקרית היא בשקשהיר, מוליכת הטבלה, שכרגע נראית כמי שדוהרת לאליפות, עם יתרון של שש נקודות על פני טרבזונספור שבמקום השני. בשקשהיר נמצאת גם היא באיסטנבול, אבל לעומת שלוש הגדולות, שלכל אחת מהן עשרות מיליוני אוהדים, אצלה מדובר באלפים בודדים.
המועדון נוסד לפני 29 שנה בלבד ורק ב-2008 העפיל לליגה הראשונה. בארבע העונות האחרונות בשקשהיר לא סיימה מתחת למקום הרביעי ולפני שנתיים הוכתרה כסגנית האלופה. למועדון יש קשרים חזקים עם מפלגתו של ארדואן, ומשחקים בה כמה כוכבים ידועים כמו ארדה טוראן (אקס אתלטיקו מדריד וברצלונה), המגן הצרפתי גאל קלישי והחלוץ עמנואל אדבאיור (אקס ארסנל). הבעיה: זהו מועדון ללא מסורת ועם ממוצע קהל של 5,000 צופים, שלא ממלאים אפילו שליש מתכולת האיצטדיון.
אבל יש עוד דבר שמבדיל את בשקשהיר מהמועדונים הגדולים: הדרך בה הוא מנוהל. בניגוד לגלאטסראיי, פנרבחצ'ה ובשיקטאש, שהם מועדוני חברים בהם הנשיא נבחר מדי כמה שנים, כאן מדובר במועדון שנמצא בידיים פרטיות. וכאשר הכסף מגיע מחשבון הבנק הפרטי של הבעלים, ההתנהלות הכלכלית הופכת באופן מיידי לשפויה יותר.
כל אלו מציבים באופן מיידי זרקור על עלי קוץ', הנשיא המיליארדר של פנרבחצ'ה, שניצח בקיץ את הנשיא "הנצחי" עזיז יילדרים בבחירות בהן זכה ב-77 אחוז מהקולות. קוץ' בן ה-51 מגיע מאחת
המשפחות העשירות ביותר בטורקיה, ומה שלא פחות חשוב: הוא ואביו רחמי הם יריבים פוליטיים של ארדואן - בניגוד ליילדרים, שהיה איש אמונו של הנשיא.
משפחת קוץ' היא חילונית, אליטיסטית ותומכת מוצהרת במתנגדי ארדואן. במהלך ההפגנות הגדולות באיסטנבול ב-2013 איפשרה הנהלת המלון שבבעלות המשפחה למפגינים להסתתר מפני המשטרה. ארדואן ניסה להלאים את נכסי המשפחה, ללא הצלחה.
אז כן, מצבה של פנרבחצ'ה כעת הוא בכי רע. החובות הם אדירים והקבוצה נמצאת בסכנת ירידה לליגה השנייה. אבל חלק גדול מהאוהדים מקווים שהניצחון הדמוקרטי של עלי קוץ' על עזיז יילדרים הוא סימן לכך שניתן לנצח גם את ארדואן ולהחזיר את הדמוקרטיה לטורקיה.
לפנייה לכתב/ת 
