הורים לילדים בחינוך המיוחד מיואשים: "איך תלמיד יצליח במקום שלא מאמינים בו?"
ילדים בני 13 שלא מצליחים לקרוא, מורים חסרי סבלנות, מחסור בעזרים ותוכנות שאף אחד בבית ספר לא יודע לתפעל. במשרד החינוך עושים מאמץ לשלב ילדים עם מוגבלויות בכיתות רגילות, אבל למרות הכוונות הטובות - התוצאות בשטח לא מעודדות. המשרד: "מקדמים רפורמה נוספת"
רבקה מורוביץ' מגוש עציון היא אם לשמונה ילדים. שלושה מהם עם צרכים מיוחדים וגם השאר סובלים מלקויות למידה שונות. "לילד הרביעי שלי, חגי, יש אוטיזם וגם לקות למידה משמעותית", היא אומרת. לדבריה, עד גיל 13 בנה, שלמד בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל, לא ידע לקרוא. רק כשלקחה אותו למכון פרטי, מצבו השתנה.
במערכת שוויונית, הורה לא אמור לשלוח את בנו למכון פרטי - שעולה יותר כסף, מן הסתם - כדי שיזכה לתנאים שווים. "הקושי הכי גדול שנתקלנו בו בבית הספר הוא הביצוע של הקראה והכתבה", היא מספרת. "זה קורה באופן חלקי. יש רצון, אבל נאמר לנו שאי אפשר שהוא יהיה תלוי בסייעת כל הזמן. המשמעות היא שיש לו קושי גדול להשתלב בכיתה רגילה".
"בשביל שזה יקרה היה צריך מחשב, אבל גם את זה לא היה, אז קניתי מחשב. אבל לא היה בבית הספר מי שיפעיל אותו. רק כשלקחנו אותו למכון פרטי כדי שילמד שם מתמטיקה הוא התקדם. לא בזכות בית הספר. באנגלית, למשל, המורה בבית הספר סירבה שישתתף בשיעור כי הוא מדבר לאט. ילדים שסובלים מבעיות תקשורת מדברים אחרת ובקצב אחר, ובית הספר לא ידע להכיל את זה", הוסיפה מורוביץ'.
במשך שנה וחצי נאבקה רויטל כדי לשלוח את בנה לבית ספר "רגיל" במקום לחינוך המיוחד, לשם הוא יועד. כשסוף סוף היא הצליחה, התברר לה לצערה שבית הספר הרגיל פשוט אינו ערוך ללמד ילד מיוחד כמו שלה. אמנם לכיתה הוא יכול להיכנס, אבל חומר הלימוד לא מונגש. "כדי להיות כמו כולם, הוא צריך תנאים אחרים", אומרת רויטל. "זה כל הרעיון בשוויון ובכיתה משלבת. שלכל ילד יש הזדמנות שווה. מה שמעצבן זה שהטכנולוגיה קיימת, פשוט צריך שמשרד החינוך יתקדם בעקבותיה למאה העשרים ואחת".
הבן של רויטל, בכיתה ג', נולד עם פיגור קל. הוא לוקה מעט בשמיעה וסובל מלקויות למידה. משום כך, ספרי לימוד עמוסים במלל אינם מתאימים לו, ובלי קשר הוא זקוק להקראה, כדי לקלוט טוב יותר את החומר. גם טאבלטים יכולים לסייע, אבל בבית ספרו לא היו מספיק כאלה. "אז העברתי אותו לבית ספר אחר", אומרת רויטל, "כדי לא לחזור לחינוך המיוחד".
בכל הנוגע ללקויי ראייה, מספרת מורוביץ', המצב קשה עוד יותר. "הבנתי שאין אנשי מקצוע בתוך משרד החינוך שממש עברו הכשרה כמו שצריך בכל מה שקשור לנגישות לימודית", היא אומרת. "בנוסף, יש הסתמכות על ספריית העיוורים, וזה לא מספיק. תמיד נאמר לנו שעל מנת לקבל ספרים מוקלטים, כי זה הדבר היחידי שמתאים לנו, אנחנו צריכים ללכת לספריית העיוורים, אבל שם הסבירו לנו שהם יוכלו לעשות את זה בשבילנו רק אם יקבלו את הסילבוס חצי שנה מראש. זה בלתי אפשרי".
בתרגום לעברית: הכל מיושן, אין עבודה רצינית ונראה שלבתי ספר רבים אין מוטיבציה להצליח במשימה. "אני שילמתי באופן פרטי כדי שהם יצליחו", כועסת מורוביץ', "ואז בית הספר נותן לעצמו טפיחה על השכם וחושב שהוא הצליח".
במקרים רבים אחרים, ההורים פשוט מתייאשים ושולחים את הילד לחינוך המיוחד. "לא כל ההורים כמוני, יכולים להילחם", אומרת מורוביץ'. "בסוף זה תלוי ברצון של המסגרת. אנחנו יודעים שיש לנו ילד מאוד חכם, אבל איך תלמיד יצליח במקום שלא מאמינים בו?".
הרבה מלל, מעט ידע
בשנת הלימודים הקודמת למדו כמעט 246 אלף תלמידי חינוך מיוחד באחת משלוש מסגרות: בבתי ספר לחינוך מיוחד, בכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים ובכיתות רגילות בשילוב סיוע. רוב התלמידים, כ-138 אלף, למדו בכיתות רגילות.
הטכנולוגיה המסייעת לאנשים עם מוגבלויות קיימת, גם אם היא עדיין צריכה לעבור מקצה שיפורים ואי אפשר להסתמך רק עליה. הנגשה יכולה להיות גם צמצום כמות החומר, עבודה בקבוצות קטנות יותר, כתב מוגדל ועוד.
"אם ילד פותח ספר ומקבל מטלה שלא הנגישו אותה כי התהליך מראש לא קרה כשתיכננו את השיעור", אומרת ד"ר אורלי הבל, ראש התוכנית לחינוך מיוחד במכללת לוינסקי, "הוא כבר לא שם". אפרת לוצאטו, מרצה ומדריכה בתוכנית לחינוך מיוחד במכללת לוינסקי, מצטרפת לדברים. "יש מודעות", היא אומרת. "זאת אומרת, משרד החינוך בהחלט מודע לצורך הזה, אבל הנושא של ההנגשה זה לא הדבר הראשון שרואים. יש תהליך, אבל אנחנו עוד לא שם. רוב התלמידים עדיין לא לומדים באופן הדיגיטלי. כשאין את התיווך, הרבה פעמים הידע לא משמעותי לתלמיד".
גיא פינקלשטיין, עובד סוציאלי ומומחה נגישות, שילוב ומיצוי זכויות בהשכלה הגבוהה ובמערכות החינוך, חולק עליהן. כלקוי למידה בעצמו, ואב לילדים שחלקם לקויי למידה, הוא זוכר היטב את תחושת התסכול שחווה בהיותו תלמיד במערכת החינוך. לטענתו, לא הרבה השתנה מאז. "אני לא בטוח שהחוויה של ילד עם לקות למידה כמו שלי שונה היום מאשר לפני 40 שנה", הוא אומר.
ביקשנו מהם להדגים איפה הבעיות. לוצאטו מצביעה על ספר ללימוד תנ"ך, שהאותיות בו צפופות במיוחד. "ילד עם לקות קריאה שצריך להתמודד עם כזה טקסט בלי אפשרות להגדיל ולרווח או אולי לקטוע את הפסקה, ייבהל מהעומס הגדול", היא מדגימה.
בעיה נוספת היא בדרך שבה מועבר החומר לטאבלטים. במקרים רבים, מתברר, פשוט מצלמים את העמודים כפי שהם, ללא תוסף אינטראקטיבי שמאפשר לתלמידים עם הלקויות להגדיל את הטקסט או להבליט אותו. "אם כבר יש פלטפורמה כזאת, ויש את הטכנולוגיה, למה אין פה רמקול קטן שגם יקריא לתלמידים שצריכים את זה?".
פינקלשטיין מתבונן בספר הלימוד, ואומר: "במקרה של אדם עם לקויי למידה, הרבה מלל זה לא הרבה ידע. הרבה מלל זה חוסר ידע, או אין ידע. אני כלקוי למידה בגילים האלו, לא יכולתי לקרוא את הספר הזה".
לדברי ד"ר הבל, בהרבה מאוד בתי ספר יש את האמצעים. "יש תו נגישות, אתה יכול להיכנס לבתי ספר ולראות שיש רמפה, יש לוח חכם, יש חמישה מחשבים בכיתה", היא אומרת. "אבל את ה'איך' לעשות את זה, להנגיש, זה דורש המון ידע".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "בשלוש השנים האחרונות הקצה המשרד כ-90 מיליון שקלים לטובת שילובם של אמצעים טכנולוגיים בחינוך המיוחד, עבור כבדי ראייה ועיוורים, כבדי שמיעה וחירשים, תלמידים עם מוגבלות שכלית ואוטיזם.
"בשיטת הלימוד מונהגת הוראה פרטנית המותאמת לצרכים של הילד ולכל תלמיד בחינוך המיוחד נבנית תוכנית אישית עם יעדים אישיים. הוראה מותאמת נעשית גם לתלמידים המשולבים. הוראה זו צפויה להתרחב באופן משמעותי במסגרת הרפורמה שמקדם המשרד, כשבמקביל לה יורחבו ההכשרות למורים, ישולבו חדרי הכלה וטיפולים פארא-רפואיים".
לפנייה לכתב/ת 
