הרווקים בקיבוץ הם לא הרווקים של העיר
שנותיי כרווקה הוכיחו לי שקיבוצניקים משתייכים לזן גברים השונה במהותו מהגבר העירוני. זה מתחיל בדייט הראשון שלכם וממשיך בחדר האוכל, וזה בעיקר יגרום לך להרגיש כמו סלבריטאית
נכנסתי לבית שלו. ריח מתקתק של מטהר אוויר מילא את החלל הקטן שכלל מטבחון קטנטן, שירותים וסלון "מרווח" שמתחבר למיטה. על השולחן היתה מונחת חבילת רוגלך, והספות כוסו במצעים שהביא מהודו. נראה שהוא טיאטא לפני שבאתי. הסתכלתי על עצמי במראה שהייתה תלויה בכניסה, והרגשתי שייתכן שהתאמצתי קצת יותר מדי בלבוש שלי. הוא, לעומתי, היה בטרנינג, גרביים וטי-שירט. ישבנו על הספה, צחקנו יחד ודיברנו על מיליון דברים, כשמדי פעם הייתה לנו תחושה שמישהו צופה בנו.
אני ובן זוגי עברנו לקיבוץ, ולא כדי להתרבות
בשלב מסוים שמתי לב שכבר נהיה מאוחר. הוא לא ניסה לנשק אותי ועל סקס בכלל לא היה על מה לדבר. נפרדנו לשלום בחיבוק ונשיקה קלה, וקבענו לדבר למחרת. ביציאה מביתו לא היה אף אדם בחוץ, אפילו לא כלב. זה היה אחלה דייט, חשבתי לעצמי ונסעתי בחזרה לתל אביב.
בין תל אביב לקיבוץ
כך נראה דייט ראשון סטנדרטי עם קיבוצניק. אם הייתי מספרת לכם שאני יוצאת עם מישהו בתל אביב לדייט ראשון אצלו בבית, מהר מאוד הייתם מונעים זאת ממני, כי דייט ראשון בבית של מישהו בעיר הגדולה שלנו הוא אקט שמשדר חוסר רצינות, אבל לא כך כשחיים בקיבוץ. ובכלל, שנותיי כרווקה הוכיחו לי שקיבוצניקים משתייכים לזן גברים השונה במהותו מהגבר העירוני.
כשחושבים על דייטים ישר מדמיינים שני אנשים לבושים יפה מאוד, יושבים על כוס בירה או יין בבר או מסעדה. בקיבוץ, לעומת זאת, מייחסים חשיבות רבה לחשאיות מאחר שיש מעט מאוד מקומות לצאת אליהם, ואם לא בא לכם להפוך למושא הרכילות הקיבוצי, עדיף שתיפגשו בבית. אני והאקס שלי למשל, העזנו לצאת מגבולות הקיבוץ לסינמטק בשדרות כבר בדייט השני, רק שבאותו היום היה ערב סרט לגמלאי הקיבוץ שלו, וכך יצא שאת הדייט חלקנו איתם תוך כדי שהם שולחים מבטים לעברנו ושואלים אותו שאלות. למחרת סבתא שלו כבר ספרה לאימא שלו בשידור ישיר מחבריה הגמלאים שלנכד שלה יש חברה.
כן, כן, קיבוצניקים הם רכלנים איומים, אבל מצד שני, דייטים עם קיבוצניק פחות מלחיצים ומלאי דרישות מדייטים בעיר הגדולה, בטח כשזה מגיע ללבוש. אחרי החבר הראשון הבנתי שאין לי מה להשקיע כל כך, ואפילו התרגלתי לנעול קרוקס בכל פעם שקפצתי אליו. כמובן שמרגע שכף רגלי דרכה בתל אביב, נעלי הקרוקס הפכו לנעלי הורדת הזבל שלי, וגם זה - רק כשממש אין סיכוי שאתקל באנשים ברחוב. דייטים בקיבוץ יכולים לכלול לוקיישנים מצחיקים כמו הליכה בשדות הקיבוץ, נסיעת לילה ברכב הסיור או אפילו ארוחת ערב רומנטית בחדר האוכל. בזכות זה, אגב, הכרתי אזורים שלמים בשער הנגב ונראה לי שפעם אפילו הגעתי עד לעזה.
אבל כנראה ששיא הדייטים שלי היה ברגע שבו אחד האקסים שלי הזמין אותי לארוחת ערב בחדר אוכל. אני זוכרת את התחושה המוזרה שהרגשתי באותם רגעים כשכולם סובבו את ראשיהם ונעצו בנו מבטים, התלחששו ותהו אם להזמין לנו צלם פפראצי. אתם מבינים? זוגיות עם קיבוצניק גרמה לי להרגיש כמו סלב. התמכרתי לעיניים הבוהות בי, להתעניינות הגוברת בי עד שבקלות יכולתי לספר לקייט מדלטון איך זה מרגיש להיות כל כך מסוקרת. אבל כשלא לא באתי טוב לקיבוץ... מהר מאוד הקשר בינינו נגמר. בכל זאת, כל ממלכה והחוקים שלה. נסכם שבדייטים עם קיבוצניקים יש קלילות מסוימת, אין צורך להתעסק בנראות חיצונית ואין מקום למשחקים.
באחד הבקרים הלכתי לתומי בשבילי הקיבוץ, ולפתע שמתי לב שאנשים מביטים בי מוזר, מחייכים אליי ומהנהנים לשלום. כשעברתי ליד חדרי הנערים שמעתי אותם מתלחששים: "וואלה, זאתי חברה של...", הם אמרו, ואני הבטתי בהם המומה. איך לעזאזל בני השש-עשרה האלה יודעים משהו על חיי האהבה שלי? מי הם? בחיים לא ראיתי אותם לפני כן. מאוחר יותר הבנתי שקיבוצניק, בשונה מבחור עירוני, לא מחכה שתקיימי איתו את שיחת "יחסינו לאן", מפני שחברי המשק הם מלכתחילה אלו שקובעים אם אתם זוג או לא, ובדרך כלל זה קורה מאוד מהר ומופץ מיידית בין כל חברי הקיבוץ.
בחיים לא אשכח את הבחור שאמר לי שאבא שלו מזמין אותי לארוחת ערב, יומיים אחרי שהכרנו. הייתי דלוקה עליו אז התרגשתי, אבל עם מי בתל אביב זה היה קורה לי? אולי תפיסת הזמן של הקיבוצניק שונה משל העירוני, ואולי שבוע בקיבוץ מרגיש כמו חודש בעיר. כי אם בעיר גם אחרי חצי שנה שאני יוצאת עם מישהו אני עדיין לא יכולה להגיד לסביבה שלי שאנחנו בני זוג, הרי שבקיבוץ באמת שאף אחד לא שואל אותך, ואת תכירי את כל המשפחה והחברים שלו בערך ביום השני להיכרות שלכם. עוד יתרון בקיבוץ הוא היעדר גירויים חיצוניים. זה אומר שכל בחורה חדשה ישר מעוררת עניין, ובעידן טרום טינדר שבו התנסיתי עם דייטים קיבוציים, סף הגירויים היה בכלל נמוך, עד שבאמת הרגשתי שהייתי סמל מין במהלך כל השנים שגרתי שם.
סקס והקיבוץ הקטן?
אכן יש סקס ואכן הקיבוץ קטן. משום מה היה נדמה לי שסקס זה לא אישיו רציני, אולי בגלל שהמגורים בקיבוץ כל כך צמודים זה לזה עד שאת עלולה לשכוח אם מי שעשה סקס אתמול בלילה זה אתם או השכנים, או שאולי בכלל היו אלה יללות התנים שהקפיצו אותך בבהלה. הכול שם מעורבב עם הכול ברמה כזו שאפילו את שיחי הנענע חולקים. במחוות הרומנטיות שקיימות בכל זוגיות, גם כאן יש פער גדול: בחור עירוני יקנה לך מתנות, יוציא אותך למסעדה יוקרתית, תיסעו יחד לסופשבוע בצימר בצפון, ואם הוא קיטשי במיוחד הוא גם בטח יקנה לך כוס/מצעים/מגנט עם תמונה מודפסת של שניכם.
קיבוצניק, מטבעו, הוא לא אדם רומנטי אלא אדם פרקטי. אולי זה נובע מהשורשים החלוציים שירש מאבותיו שבנו את הארץ, אבל המחוות הרומנטיות שלו יבואו לידי ביטוי בלהביא לך מלאי של גבינה צהובה שהוא "ישאיל" מחדר האוכל, יזמין אותך לסיבוב על הטרקטור, ייתן לך להשתמש בקוד של חבר שלו לקנייה מוזלת בכולבו, והכי חשוב: ידאג ששק הכביסה שלך יהיה ראשון בתור למכונה הקיבוצית. אז אל תצפי לדברים רומנטיים או קיטשיים. המתנה הכי יפה שקבלתי מאחד הבחורים היה מלאי עטים שהוא לקח מהמפעל של הקיבוץ. בתור מישהי שמאבדת עטים כל הזמן - המחווה הזאת הייתה הדבר הכי מועיל שקבלתי בחיים שלי, ובזכותו תמיד יש לי עט בשלוף עד עצם היום הזה.
תני כבוד למשק
אומרים שכשאת מתחתנת עם מישהו את מתחתנת גם עם המשפחה שלו. כשאת יוצאת עם קיבוצניק את יוצאת עם כול הקיבוץ שלו, וכשאת מתחתנת איתו - את הופכת להיות חלק מהקיבוץ. לכן, אין לזלזל באידיאולוגיה הקיבוצית לא משנה מה, ותצטרכי לדעת לקבל הערות, תגובות, מרשמים ולקחת כל מידע שאת מקבלת על הבחור שלך בעירבון מוגבל. עשיתי לך חשק? קבלי טיפים לזוגיות עם קיבוצניק:
1. אל תאיצי בו להיות הישגי: לא משנה באיזה תחום. בלי "תמצא עבודה מחוץ לקיבוץ", אל תציעי לו להיות מנהל, אל תגידי לו להפסיק לעשן סמים, להוציא רישיון נהיגה חוקי, לצאת איתך לתל אביב או לנסוע איתך לקניון כדי לקנות לעצמו בגדים חדשים. אני עשיתי את כל אלו, עד שהפכתי לחברה המתנשאת, הקרצייה, הסחית וחולת השליטה מהעיר.
2. לעולם, אבל לעולם אל תעשי לו רגשי על כך שהוא מבלה יותר זמן עם חבריו מהמשק, כי הוא קודם כל שלהם.
3. אל תעמיסי על הצלחת בחדר אוכל פרילי ל"אחר כך", ואל תחשבי בכלל על "טייק אווי" - עד שאין לך "ויזה" חתומה על ידי מזכיר הקיבוץ, את לא באמת יכולה לעשות דברים כאלה. וניסיתי, תאמינו לי שניסיתי.
4. אין לערער על האוכל של חדר האוכל! מבחינתך מדובר בשלושה כוכבי מישלן, לפחות.
5. הבר של הקיבוץ זה המקום הכי לוהט בארץ!
6. גם הכולבו.
7. רוצה להרוויח נקודות זכות במשק? הציעי להתנדב בוועדת קישוט/ארגון.
8. את לא מעשנת? תעשי בכאילו, לפחות כדי שהחברים יראו.
הטור מוקדש באהבה לקיבוץ אור הנר. אומנם אנחנו אקסים ואני בזוגיות טובה עם תל אביבי, אבל לעולם תהיה בי אהבה וגעגוע תמידי לאנשים הטובים, הנוף והקסם של הקיבוץ הזה.
