הלילה שבילינו אני, בעלי וגבר זר מטינדר
הגוף שלי עובר לאוטומט. בלי מחשבה, בלי מודעות עצמית. אני מפשיטה אותו והוא אותי ואז לראשונה אני נוגעת בו. אני מלכת התענוגות, אני אלת הסקס. שני גברים משקיעים את כל כולם בלענג אותי ואני עוצמת את עיניי, לא רוצה לראות מי עושה מה, רק להרגיש
השעה 5 בבוקר ואני לא ישנה. שוכבת במיטה עם עיניים פקוחות וחושבת על הערב שעבר עלינו. כזה שהתחיל בבר ונגמר ב.... טוב, לא נקפוץ לסוף כשאפשר להתחיל מההתחלה, נכון? מכונת הזמן שלנו לוקחת אותנו להווה. מאז אותה חופשה לוהטת בצימר הספקתי ללדת, לשקוע בדיכאון, לצאת מהדיכאון, לעבור דירה מרחק 1,400 מייל (2,253 קילומטרים) ולהסתבך קשות במשולש אהבה (או יותר נכון - זיונים) עם החבר הכי טוב של בעלי. כעת אנחנו כאן, בהווה. מנסים לחזור ולחוות את הריגוש ההוא, החמקמק, המופלא. זה ששווה הכול. כי ממש כמו מכורים לסמים, אנחנו מכורים אליו. רק שבניגוד לסמים אותו קשה יותר למצוא ולא ניתן לקנות אותו בכסף.
לטורים הקודמים של ליה סווינג:
נהניתי לשכב איתו, אבל עם אשתו נהניתי יותר
שמעתי גניחות והבנתי שבעלי איתה בחדר
לא תכננתי לחשוק ככה בחברו הטוב של בעלי
לפני חודש בעלי שלח לי תמונה של זוג מחויך, מחובק, לבוש היטב, ושאל אותי לדעתי. ידעתי שהוא לא מציע לי גנן חדש ושזה לא איזה חבר שהוא פגש במכולת. התמונה הזאת הריחה היטב מאחת האפליקציות שמחברות בין אנשים כמונו לאנשים כמונו. הבחורה הייתה חמודה, אין ספק. גוף יפה. חיוך נחמד. אבל הבחור... הו, הבחור. אני לא אשקר - אהבתי בו הכול. את השיער, והגוף, הלסת והעיניים. ממש כפי שיש גברים שיודעים לקלוע בול לטעם של הנשים שלהם ולקנות להן את התכשיט המושלם או אפילו להתאים להן בגד שיישב עליהן בול - כך הצליח בעלי למצוא לי את הגבר שהיה בול לטעמי. לא יודעת אם הייתה מחשבה מתוחכמת מאחורי הבחירה או פשוט מזל של מתחילים, אבל באותו רגע סימסתי לו בחזרה (הוא היה בחדר לידי) - "כן!".
השיחה איתם התגלגלה, ומתברר שהם גם מאוד נחמדים. מצחיק איך שלפעמים את חושבת לעצמך שבעולם מקביל יכולנו להיות כולנו חברים, אבל בעולם הנוכחי הייתה לנו מטרה אחרת. די מהר התברר שאשתו לא תצטרף אלינו, לאכזבתו של בעלי. לי נראה שזה דווקא בסדר, יהיה פחות צפוף ויותר תשומת לב עבורי. מה גם שברור לי שיש לה גוף מושלם, וזה לכשעצמו מכעיס. בכל אופן, מרגע שקבענו להיפגש, צץ לו הריגוש הנכסף ותפס את מקומו בין רגליי. אני יודעת מה אתם חושבים - שדווקא בגלל שאנחנו עושים דברים כאלה עם אחרים, סף הריגוש שלנו גבוה יותר ולכן קשה יותר לספקו. ובכן, הרשו לי להניח שאתם לא נשואים או שנישאתם לאחרונה (ממש לאחרונה. עדיין-סופרים-את-הצ׳קים לאחרונה): אחרי מעל עשור של היכרות וכמה שנים טובות של נישואים, הריגוש נשחק, מתרופף, דוהה עד כדי נעלם ממש.
כשהיינו זוג צעיר לא היינו צריכים להתאמץ. גם לא היינו צריכים לצאת מהחדר כדי לאכול או להתקלח. היינו פאקינג זוג צעיר. היום יש לנו סדר יום שמתחיל ב-7 בבוקר וילד שצריך לקלח כל ערב ולהשכיב במיטה, והמון פרקים של סדרות שמחכים לנו בטלוויזיה וארוחות שישי ומשכנתא. היום התחושה היחידה שמתחילה מהרגליים ועולה למעלה היא תחושת הכאב שמשתלטת לך על הגוף כשאת דורכת על צעצוע חד של הילד. אין ספק שצריך להתאמץ בשביל להרגיש את אותה תחושת חמימות, את החשמל הזה שעובר מהגב ועד לירכיים, את הצמרמורת שגורמת לעור ברווז וגוועת בין הרגליים שלך. והחשמל הזה הגיע וגם הלך והתעצם עם הזמן שחלף עד למפגש הנכסף.
נפגשנו בבר. היכרות קצרה אבל קריטית כדי להתרשם שאף אחד מאיתנו לא מתכנן לרצוח את השני או סתם לקצור כליה ולמכור אותה בשוק השחור למרבה במחיר. שתינו קצת בירה, כדי להתגבר על הפחד. דיברנו קצת על שטויות, מתרחקים מכל נושא מיני כמו מאש. עבודה, ילדים, רכיבה על אופניים, וכל הזמן הזה אני בוחנת אותו וחושבת לעצמי שבתוך כמה דקות, אולי שעה, הבן אדם הזר הזה שיושב מולי הולך להיות איתי במיטה, בתוכי, מסביבי. כשריחו מתערבב בריחי והגוף שלו נע כנגד שלי.
המחשבה הזאת גרמה לי להרגיש מוזר. חינכו אותנו כל חיינו שזה לא מקובל לעסוק במין בלי לעטוף אותו (שלא לומר לחנוק אותו) במערכת יחסים, והנה יושב מולי בן אדם יפהפה, אל יווני מסותת, והוא מסתכל עליי במבט שברור מה יש מאחוריו, וזו לא אהבה. וגם לי אין דבר וחצי דבר כלפיו מבחינה רגשית. אחרי כמה דקות את האוויר מילא חשמל חזק כל כך שגרם לי להרים את ידי ולקרוא למלצר שיביא חשבון. על השולחן נותרו שלוש כוסות בירה חצי מלאות.
שלושה במיטה אחת
הבית שלו לא היה רחוק משם ונסענו ביחד. קצת סמול-טוק ועוד קצת וויסקי ואני יושבת לו על המיטה, כשהוא לצידי. ופתאום, מישהי שאני לא מכירה ואין לי מושג מאיפה היא צצה אבל היא נשמעת בול כמוני, שואלת: "מותר לי לנשק אותך?". הוא מאשר. אני ניגשת. מתחילה ברכות, כמעט בלי לגעת. ואז מוסיפה לשון. יש לו טעם של וויסקי וריח של אפטר-שייב יקר, והגוף שלי עובר לאוטומט. בלי מחשבה, בלי מודעות עצמית. אני מפשיטה אותו והוא אותי ואז לראשונה אני נוגעת בו. הוא קשה. טועמת אותו. הוא גונח. זה משמח אותי.
עכשיו הוא גוהר מעליי, מנשק אותי בכל הגוף. אני לא לובשת כלום. הוא מתעכב על הפטמות, אצבעותיו ממשיכות למטה ופיו משחק איתן קצת חזק לטעמי, אבל זה כיף. להיות עם מישהו אחר זה אומר גם לחוות סקס כמו שהוא אוהב, ולא רק כמו שאת אוהבת. לגלות טריקים חדשים, תנוחות וצלילים שלא הכרת. עכשיו הוא יורד כולו למטה, מתרכז במשולש הקדוש שבו נפגשת הבטן שלי עם הירכיים. בעלי מצטרף. מנשק אותי בפה ואני בעננים. אני מלכת התענוגות, אני אלת הסקס. שני גברים משקיעים את כל כולם בלענג אותי ואני עוצמת את עיניי, לא רוצה לראות מי עושה מה, רק להרגיש.
זה ממשיך עוד כמה דקות של אושר צרוף ואז, בזריזות מפתיעה, הוא שולף קונדום, מלביש וחודר. וזו כבר תחושה חדשה לגמרי של התעלות. הגוף שלי מחושמל והוא ממשיך עוד ועוד. והוא חזק כל כך, לא מרחם. אני גונחת וצועקת ותופסת אותו בכל מקום כדי לוודא שהוא לא מפסיק. והוא לא. בעלי גם שם, מתערבב לתוכי. שלושתנו יחידה אחת, נעים ביחד, רותחים, גועשים, עולים על גדותינו. מזיעים לו על הסדינים הנקיים ומתנשמים בקול רם. גונחים בעיניים עצומות ונועצים ציפורניים במיטה. זה מרגיש כל כך טוב. כל כך נכון. איך יתכן שאחרים לא בוחרים בדרך החיים הזאת כמונו?
כמו שזה התחיל בפיצוץ אדיר, כך זה גם נגמר. אנחנו אורזים את עצמנו במהירות, אוספים חלקי ביגוד מרחבי החדר, ממלמלים דברי פרידה נבוכים ובורחים אל המכונית. כי כשאין רגש והמשיכה כבתה, מה נשאר בעצם? שום דבר.
