מאמנת הריצה שאימצה את ילדי הפליטים - וביחד הם רצים
לפני 5 שנים הכירה דניאלה זנדני את פאנן, בימנט ולוטר, 3 ילדי פליטים, והחליטה לקחת אותם תחת חסותה ולחבר אותם לעולם הריצה. כיום הם כבר אצנים מצטיינים ומשתתפים בתחרויות בכל הארץ: "אנו נשארים יחד ועוברים את הכל בריצה"
כתבות נוספות:
הברזילאי שהתאהב בישראלית, עלה לארץ ופתח סטודיו ליוגה
בלי לצאת מהבית: אימון כושר מול מאמן אישי בסמארטפון
ההמלצות החדשות: כמה צריך להתאמן בשבוע ואיך
לפני כחמש שנים היא החלה לחנך כיתה של ילדי פליטים בעיר מגוריה. "הוחלט לשלב את הילדים במערכת החינוך בכיתות נפרדות בהתחשב בפערים הקיימים בינם לבין התלמידים הישראלים", היא מסבירה לערוץ הכושר, "המטרה הייתה להעניק מענה חינוכי לתלמידים, להקנות להם מסגרת מסודרת, כלים בסיסיים לחיים בעיר, ושליטה בשפה העברית".
בין כתלי בית הספר, במסגרת תפקידה כמחנכת, היא התוודעה לראשונה לפאנן. "פנאן היה הילד הכי קטן בכיתה, הן בגיל והן מבחינה פיזית, אבל הייתה לו מוטיבציה גדולה להצליח ומשיכה גדולה לספורט, ובעיקר לריצות.
"ילדי הפליטים היו בגדר מוקצים בבית הספר והרגישו ממודרים מהקהילה, מהתלמידים ומהעשייה הבית ספרית. בתחילה שמתי לב שפנאן התחיל להיעדר מבית ספר בגלל בעיות חברתיות - כדי להחזיר אותו לתלם החלטתי לכוון אותו אל נקודת החוזק שלו בחיים".
השניים החלו להתאמן מספר פעמים בשבוע אחרי שעות הלימודים. במהרה הצטרפו אליהם 2 ילדים נוספים מהכיתה, בימנט ולוטר, ויחד הם התאמנו וצברו ניסיון, לעתים קרובות אפילו יחד עם משפחתה של דניאלה.
"רציתי להעצים אותם. כשהם הגיעו הם בקושי דיברו עברית, הייתי צריכה ללמד אותם את כל המקצועות בבית הספר. היה לי חשוב לעזור להם ובעיקר שהילדים האחרים יקבלו אותם, וידעתי שאחת הדרכים לעשות את זה היא לתת להם אפשרות לנצח במשהו. ראיתי שהם טובים בספורט ובריצה והתחלתי לאמן אותם אישית לקראת תחרות שהתקיימה באילת בזמנו".
דניאלה, שאף שילמה על ציוד הריצה וההשתתפות במירוצים מכיסה הפרטי, לא תיארה לעצמה את ההצלחה של הילדים בזכות הספורט. "בכיתה ד', כשנה לאחר שהכרתי אותם, פאנן כבר זכה במירוץ הדקל של אילת. הראיתי את המדליה שלו לכל הילדים בכיתה והוא הפך להיות נערץ על ידם".
אל הקבוצה הקטנה שנוצרה הצטרף גם ברק, בנה הצעיר של דניאלה. ברק, בן ה-19הוא ילד עם צרכים מיוחדים ודניאלה פעלה לשלבו בכל פעילות בה צירפה את שלושת הילדים.
מאז הוא נהנה לרוץ עם אמו בכל אירועי הספורט השונים. "ברק אוהב להשתתף במירוצים ובאירועים ספורטיביים. הוא בא איתי לכל מירוץ ובפעם הקודמת שהשתתפנו כל הילדים הריצו אותו ועודדו אותו כדי שיסיים את המירוץ".
צפו בדניאלה מעודדת את בנה ברק במרוץ הערבה בשנה שעברה:
כיום דניאלה מהווה כסוג של אם שנייה עבור פאנן, בימנט, ולוטר. היא ממשיכה לרכוש עבורם נעלי ריצה ובגדי ספורט, מזמינה אותם אליה לארוחות שבת, עוזרת להם עם בעיות שונות בחייהם ופועלת למציאת גורמי סיוע שיקדמו את הקריירה הספורטיבית שלהם. היא ממשיכה לאמן אותם, יחד עם ילדיה שלה, לפחות שלוש פעמים בשבוע, ונשארת בקשר עם מוריהם על מנת לבדוק את ההתקדמות שלהם בבית הספר.
ביום שישי הקרוב, ירוצו שלושת הילדים יחד עם ילדיה הגדולים של דניאלה ועוד 15 רצים נוספים מקבוצת הריצה, במירוץ הערבה על שם יוני פרידמן במושב חצבה שבערבה התיכונה. "נרשמנו כולנו לתחרות, זאת השנה השלישית ברצף ששלושת הילדים משתתפים במירוץ הערבה אחרי שבשנתיים הקודמות פנאן זכה במקצה החמישה קילומטרים. אני גאה בהם ובילדיי ומודה להם שגם אם לפעמים לא קל, אנו נשארים יחד ועוברים את הכל בריצה".
מה התגובות של אנשים?
"יש שני סוגי תגובות כששומעים את הסיפור שלי - יש את אלה שאומרים 'כל הכבוד', 'איזה חמודים', ומעודדים מאוד בתחרויות, ויש כאלה ששואלים אותי 'בשביל מה לך?', 'למה דווקא אותם?'"
מהי שיגרת האימונים השבועית שלכם?
"אני מכוונת את הילדים לאורח חיים בריא, מסיבה זו אנו ממשיכים לרוץ ולהתאמן. מרוצים זו הזדמנות מעולה בשבילם ללמוד על תחרות בריאה ועל הגשמת יעדים. גם בני ברק מאוד אוהב תחרויות כי בצורה כזו יש איתו הרבה אנשים וחברים שרצים יחד.
"אנחנו מתאמנים כשלוש פעמים בשבוע אחרי שעות הלימודים. מאז ועד היום השתתפו הילדים בעשרות מרוצים והשתפרו בלימודים וכיום, כשהם בכיתה ח', הם אף זוכים לתעודות הצטיינות בבתי הספר ובמירוצים השונים".
לפנייה לכתב/ת 
