הוא גמר. כבר? האם שכבנו או שחלמתי חלום?
אני מביטה בפליאה בגבר הכי חתיך בחדר ובאשתו שלא נראית מופתעת כלל בעודם ממהרים להתלבש ולצאת, ושואלת את עצמי איך ייתכן שמצמצתי וזה נגמר. איזה בזבוז של גנים מובחרים על תפקוד לקוי כל כך
השעה עשר בלילה ואני עומדת מול המראה הארוכה בחדר השינה, בוחנת את עצמי לאט-לאט, מלמעלה למטה. ידי עולה ומלטפת ברכות את הצוואר הלבן, יורדת מטה אל החזה הקטן שעומד עדיין בגבורה אחרי לידה והנקות. אני צובטת בעדינות את הפטמות, מעירה אותן מתרדמתן. ממשיכה מטה, ידיי מלטפות את הבטן השטוחה המתחברת לירכיים עגולות במשולש קטן ומושלם. אני מרוצה ממה שאני רואה. הגוף שלי כיום, אחרי גיל 30 ואחרי לידה, הוא הרבה יותר יפה ממה שהיה לפני עשר שנים. הכול מונח במקומו עדיין. הבטן שטוחה, השדיים עומדים.
נהניתי לשכב איתו, עם אשתו נהניתי יותר
ביקור חושני ומבחיל במועדון החשפנות השכונתי
אני מחייכת, לובשת חזיית תחרה בצבע שחור ותחתוני חוטיני תואמים. השעה מאוחרת אבל הלילה שלי רק מתחיל. אני מהדקת לגופי את השמלה השחורה הקטנה והקלאסית. מעניין מי יזכה לראות אותי הלילה... לגעת ולטעום. אני מורחת מסקרה בנדיבות, קצת אודם וסומק ואני מוכנה ליציאה.
חצי שעה מאוחר יותר ובעלי מחנה את האוטו מחוץ לבניין נמוך ומוארך. שלט ניאון גדול מברך את הבאים למועדון הסווינגרס המקומי. לרגע שנינו נשארים באוטו, באפלולית האינטימית של רק הוא ואני. השקט שלפני הסערה. הוא נושק לי על לחיי ואני מושכת אותו אליי לנשיקה אמיתית. הלשון שלי פוגשת בשלו ויש לו טעם עמום של קפה. לא משנה מה יקרה הערב ועם מי, זה הגבר איתו אני חוזרת הביתה. היום, מחר ולתמיד.
אנחנו נכנסים פנימה דרך הלובי החשוך. מבעד לווילונות הכבדים נגלה לעינינו חלל המועדון. מצד ימין יש במה עם עמוד למי שמעוניין לרקוד, ושולחנות מסביב. מצד שמאל כוכים אינטימיים עם ספות ישיבה מעור. ומראות. מימיי לא ראיתי כל כך הרבה מראות! על התקרה ועל הקירות. מסכי ענק משדרים סרטים למבוגרים בכל כיוון אליו תביט, והמדרגות מובילות לקומה השנייה, שם נמצאים חדרי ההתייחדות. אנחנו ניגשים לבר. לא מוכרים פה אלכוהול מכיוון שיש עירום, ובאמריקה אסור לערבב בין השניים, אז כל אחד מביא לעצמו מהבית את מה שהוא אוהב. אנחנו מתיישבים על הבר, פותחים בקבוק יין לבן וממתינים.
המועדון מתחיל להתמלא. זוגות-זוגות הם נכנסים אליו. ניתן לזהות בקלות את אלו שלהם זוהי הפעם הראשונה – הם נכנסים בהיסוס, מביטים סביב בפליאה. כל מי שנכנס מיד מקבל ציון וירטואלי משאר יושבי החדר. כולם בוחנים אחד את השני, זה שוק בשר וכולם מעוניינים למצוא לעצמם את הנתח הטוב ביותר. חלק מהזוגות מבוגרים יותר, אבל הרוב צעירים בני גילנו. אנשים שמאסו במונוגמיה, בשגרה השוחקת, אנשים שמחפשים להציל את היחסים, או סתם הרפתקה מרגשת. ואני, שמדווחת לכם מהשטח.
הערב זוחל לו באיטיות. אנחנו יושבים ליד הבר, לוגמים לאט כאילו מפחדים שללא כוס מלאה ביד לא נדע מה לעשות עם הידיים שלנו. פה ושם זוגות מדברים אחד עם השני, מתבדחים במבוכה, מפלרטטים, מנהלים משא ומתן. ואז זה קורה: זוג ניגש אלינו ומציג את עצמו. ברדלי ואנט. היא עובדת בסטארט-אפ והוא בגוגל. הם נראים טוב, נקיים, מסודרים. ו... הם רוצים אותו. רק אותו. הם מתנצלים אבל הפנטזיה שלה היא להיות עם שני גברים. שואלים אם זה בסדר, אם אני מסכימה. בעלי מביט בי בשאלה. אני יודעת שאם אסרב הוא יתאכזב, אבל יקבל את זה. אני מתלבטת. באנו לפה ביחד ונחזור הביתה ביחד, אבל מי אמר שאי אפשר לשחק קצת בנפרד? לבסוף אני מהנהנת.
"את בטוחה?", הוא שואל. כן, אני בטוחה. אף פעם לא השתייכתי לסוג הקנאי. אני יודעת שאני עוף מוזר אבל המחשבה על בעלי עם מישהי אחרת במיטה לא מטרידה אותי ולו במעט. מבחינתי, המשאב הכי יקר בזוגיות הוא זמן, ולכן כל עוד מדובר על סקס בלבד אין לי שום בעיה לחלוק. לעומת זאת, אם בעלי ינסה לצאת עם מישהי אחרת לסרט או לבלות איתה ערב במסעדה, הוא יסתבך איתי. לא מוכנה שיחליף אותי באחרת בבילוי אפלטוני - הזמן הזה שייך לנו כזוג. אבל לזיין ולחזור? שיהיה לו בכיף. מפרגנת.
הוא הולך איתם ואני נותרת בגפי. בבת אחת אני מרגישה איך עיני כל הגברים בחדר ננעצות בי כמו סכינים. בוחנות אותי. בחורה לבד היא המצרך המבוקש ביותר בעולם הסווינגרס. יש הרבה יותר זוגות שמחפשים לצרף בחורה מאשר בחורות שמוכנות להצטרף לזוג. למעשה, כל כך נדיר למצוא מישהי כזאת עד שהיא קיבלה את הכינוי Unicorn - חד קרן. יצור קסום ומופלא שלא קיים במציאות. אבל הנה אני כאן, לבדי, ביער מלא ציידים. נראה מי יצוד אותי קודם.
הזוג הכי יפה בחדר
הדקות עוברות ושלושה זוגות ניגשים אליי אך נפסלים על הסף: מבוגרים מדי, מוזרים מדי, מקריחים מדי. אני יכולה להרשות לעצמי סטנדרטים גבוהים, ולמעשה כבר איתרתי זוג שמוצא חן בעיניי ואני עוסקת בדקות האחרונות בלעשות להם עיניים, אך בינתיים ללא הצלחה. היא שחורת שיער דקיקה ומקועקעת והוא תמיר ונאה. הם הזוג הכי יפה בחדר והם יודעים את זה, אז הם לא ממהרים. אבל אני מתחילה להיות עייפה אז אני חורגת ממנהגי וניגשת אליהם.
השיחה בינינו קולחת. הוא עוסק במחשבים והיא מנהלת חנות. הם חדשים באורח החיים הזה וזאת הפעם הראשונה שלהם במועדון. אני מיד מתנדבת להראות להם את המקום, מחמיאה להם על הבגדים, מתעניינת. אני יודעת מה אני רוצה. אנחנו עולים למעלה. החדר האהוב עליי במועדון הוא חדר גדול, מצופה מראות מכל עבריו מלבד קיר אחד שהוא כולו חלון זכוכית ענק המשקיף פנימה. במרכז החדר מיטה עגולה. כן, אני יודעת, נשמע סליזי לאללה, אבל אני אוהבת את זה. אני אוהבת שמביטים בי ואני אוהבת להביט בעצמי. מגלומני משהו.
עכשיו שלושתנו על המיטה העגולה והם מביטים בי במבוכה. צעירים. הכי בטוח להתחיל עם הבחורה. אני מנשקת אותה בעדינות, מלטפת אותה. יש לה ריח מתקתק וטעם של סיגריות אבל לא נורא. אני מפשיטה אותה לאט, עוצרת מדי פעם לוודא שהיא עדיין איתי, עדיין בעניין. היא פחות ביישנית ממה שנדמה לי, ותוך דקה אני מוצאת את עצמי עירומה לגמרי. בעלה מביט בנו ועיניו מזוגגות. נדמה לי שלא נותר הרבה דם אצלו במוח. אנחנו ממשיכות להתנשק והוא מצטרף אלינו. עכשיו שניהם מתרכזים בי, מענגים אותי באצבעותיהם. אני שולחת יד לעבר מכנסיו ושמחה לגלות שהוא מצויד היטב וגם נימול. הערב הזה בהחלט מתפתח בכיוונים הרבה יותר טובים ממה שציפיתי.
ממשיכים להתגפף ותוך דקה אני מוצאת את עצמי שוכבת על הבטן כשהוא מעליי. הוא גונח ואני אתו. "כן! כן! כן!" ו.... זהו?! אני מביטה בפליאה בגבר הכי חתיך בחדר ובאשתו שלא נראית מופתעת כלל בעודם ממהרים להתלבש ולצאת מהחדר, ושואלת את עצמי האם זה קרה באמת או שמא חלמתי חלום, מצמצתי וזה נגמר. הסקס הקצר ביותר בהיסטוריה של האנושות. איזה בזבוז של גנים מובחרים על תפקוד לקוי כל כך.
חצי שעה מאוחר יותר אני פוגשת את בעלי ביציאה, כשהוא סתור שיער ומזיע. "איך היה לך?" אני שואלת. "בסדר", הוא עונה, עדיין סמוק. "ולך? בסדר?", הוא שואל. "כן. בסדר", אני עונה. מה עוד נשאר לי לומר.
לטורים הקודמים של ליה סווינג
