"קלמן וסג"ל": מישהו בכלל ביקש עוד תוכנית אקטואליה?
התוכנית החדשה של תאגיד השידור כאן "קלמן וסג"ל", בהנחיית קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל, לא מחדשת כלום בנוף תוכניות האקטואליה ונשארת בגבולות המיינסטרים המשעמם
עוד ביקורות טלוויזיה:
אראל סג"ל מגיע אחרי ארבע שנים בערוץ 20, ממקום שבתו על תקן החצי המתורבת והאינטליגנטי של שמעון ריקלין (תפקיד שעכשיו מאייש, באותה רצועה ממש, ינון מגל). קלמן ליבסקינד מגיע מתוכנית הבוקר שלו ברשת ב' עם אסף ליברמן (שתמשיך כרגיל). הרצועה שלהם, "קלמן וסג"ל", היא קוקטייל מוכר של דיווחים מהשטח, פרשנים נסערים וריאיונות עם אנשי השעה. שום דבר שלא ראיתם קודם. אם משהו יצליח לייחד את הרצועה הזו ולבדל אותה מרצועות אקטואליה אחרות זו תהיה האישיות הדעתנית של שני המנחים שלה, תובנה שאפשר להסיק בזהירות גם מהשם שניתן לתוכנית, שבניגוד לשאר רצועות האקטואליה של הערוץ מבטיח שהם אלה שיעצבו את דמותה הרוחנית של התוכנית.
קלמן וסג"ל שניהם עיתונאים ותיקים ומוערכים, איש איש על ידי קהלו. סג"ל מביא את האישיות הנמרצת והקז'ואלית שלו עם החיוך בצד וקלמן את הרצינות והעומק. שניהם חובשי כיפה, וורסטיליות שמתאימה לגיוון שערוץ ממלכתי כמו "כאן" מבקש להציג בחזית. נשים בצד את העובדה שאין ביניהם פער אידיאולוגי מהותי, שעשוי להקל עליהם להעמיד אחד לשני קונטרה (קלמן עשוי לתפקד על תקן השמאלן, אבל רק אם אין ברירה) - אבל גם לונדון וקירשנבאום לא היו שונים וזה בכל זאת עבד. הכימיה ביניהם סבירה (קלמן קצת הולך לאיבוד אבל הוא יהיה המבוגר האחראי בזוגיות הזאת, איט מנט טו בי) ושניהם הגיעו במטרה לנעוץ שיניים. אלא שלפחות מהתוכנית הראשונה אפשר לראות שספק אם המנות שמוגשות להם ישביעו אותם או את הצופים.
ניכר ש"קלמן וסג"ל" עוד לא החליטה – ואולי גם לא הרגישה צורך להחליט - מה תפקידה של הרצועה שהיא משובצת בה. האם זה להוביל ולקדם את מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ באמצעות טיזרים ושיחות עם פרשנים? האם היא מבקשת לנצל את מיומנות הריאיון של שני המגישים שלה כדי לחלץ ממרואיינים עייפים ומתורגלים אמירות חדשות? או - האופציה המועדפת עליי - לאפשר למגישים שלה להביא את עצמם ואת דעתם לקדמת הבמה, ולאפשר לדיאלוג ביניהם להפוך לנקודת המוצא של התוכנית?
ריאיון ארוך לעייפה עם יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, ובהמשך עוד אחד עם השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, שהגיעה לאולפן הלומת לאומיאדה, המחישו שפוליטיקאים בתקופת בחירות לא נועדו לספק משהו מעבר לקלישאות וסיסמאות; דיווחים מהשטח על מסיבת הפרידה מגנרל אייזנקוט היו בדיוק מה שזה נשמע, ואייטם תמוה על שביל ישראל ליהודים בלבד סירב להתרומם. אחרי שקלמן וסג"ל דנו בשאלה מדוע גבאי לא מצליח לסחוף מצביעים מהמרכז, הם מוזמנים לתהות אם התוכנית שלהם, בפורמט הנוכחי שלה, תצליח למשוך אליה צופים מערוצים מתחרים אם היא תתעקש לדשדש במיינסטרים הנצחי.
